נועזות, יפות ובלתי-מודרות: קומיקס לנערות
ספרי קומיקס לנערות עוסקים לרוב בנפתולי הנפש ובאהבה ראשונה. אבל מסתבר שבקומיקס הנכתב למין היפה ישנן גם נשים חזקות ובועטות, שמסוגלות להתחרות בכל גיבור גברי בטייץ
כשמנסים לדמיין את קהל קוראי הקומיקס, התמונה הראשונה שעולה בדמיון היא של נערים בגילאי העשרה לחייהם, לרוב ממושקפים ומחוטטי פנים - ולא של נערות. יחד עם זאת, בשוק הקומיקס ההולך ומתפתח, ניתן למצוא גם כותרים המכוונים ספציפית לקהל הנשים הצעירות. אין זה אומר שנערות לא יכולות לקרוא את עלילותיו של גיבור מסוקס זה או אחר, מגמה ההולכת ותופסת תאוצה (בכל זאת, מדובר בגברים חתיכים בבגדים צמודים), אך פה ושם ניתן למצוא גם יוצרים הפונים ישירות לקהל הנשי המתבגר.
- הקומיקס הגאה : גבר זר אצל באטמן באמבטיה
- משרד הבריאות האמריקני מציג: מגיפת הזומבים
- פרנק מילר
מפטר את באטמן
לפני שכתב את היצירה המצליחה שלו, סדרת הקומיקס "סקוט פילגרם", המוכרת יותר בעיבוד הקולנועי שלה: "האקסים של החברה שלי", בריאן לי אומלי כתב קומיקס לנערות. "Lost at Sea" נכתב כשנה לפני שהתחיל אומלי לעסוק בחיי האהבה ותרבות הפופ של דור הנינטנדו, ומתאר נושאים שונים לגמרי. גיבורת הרומן הגרפי, ריילי, היא נערה בת 18 החוזרת מחופשת הקיץ אצל אביה בטרמפ עם שלושה מבני שכבתה. במהלך הנסיעה ריילי מתחבטת בנושאים בהם כל בת טיפש-עשרה (וסוד קטן, גם בני טיפש-עשרה) מתחבטים בו. אהבה ראשונה, דימוי גוף, תחושת ניכור ובדידות, חיפוש עצמי ונפשי, מטפורי וגם מילולית.
כבר אז הפגין אומלי דיוק ורגישות בכתיבתו, ובתוכם ניצנים ראשונים מההומור שבזכותו התפרסם בהמשך. אומלי משתמש בסגנון ציור המערבב איור מערבי עם השפעות מנגה, סגנון אותו שכלל עם השנים עד שהפך לסימן ההיכר שלו.
ב-2006 הוצאת הקומיקס האמריקאית DC פתחה ליין חדש שנקרא Minx שהיה מיועד לנערות באופן ספציפי. הליין נסגר ב-2008, בגלל הערכות כושלת של מערך השיווק, לפני שהספיק לתפוס תאוצה. נוסף לביקורת שלילית על שם הליין והקונוטציות המיניות שלו (Minx עלול להתפרש כמונח דומה לחתלתולת מין) ועל היעדר נשים יוצרות בליין המיועד למין היפה, הספיקו להתפרסם גם כמה חוברות תחת הליין. המוצלחת ביותר היתה המיני סדרה "The New York Four" שנכתבה על ידי הכותב המוערך בריאן ווד וצוירה על ידי ראיין קלי.
הקומיקס עוסק בחייהן של ארבע סטודנטיות בשנת הלימודים הראשונה שלהן בניו יורק. ווד המצטיין בכתיבת סיפורים "קטנים" וריאליסטים עשה עבודה טובה במתן קול שונה לכל אחת מהדמויות, וצייד אותן באתגר שהן צריכות להתגבר עליו. במהלך הסמסטר הראשון בלימודים, הקורא מתלווה אליהן, וחווה אתן את הכול: מחרדה חברתית ועד להתאהבות בגבר הלא נכון.
קומיקס והעיר הגדולה
את הכתיבה מלווה האמנות המרהיבה של קלי הבונה את ניו יורק של הארבע בצורה ריאליסטית בשחור לבן. השנה ראתה אור מיני-סדרת המשך הנקראת באופן הולם "The New York Five" כשלקאסט מצטרפת דמות חדשה.
למרות שתי הדוגמאות הקודמות, בנות לא חייבות לקרוא אך ורק קומיקס העוסק בסוגיות של נפתולי הנפש ומכאובי האהבה הראשונה. בקומיקס ישנן גם נשים חזקות ובועטות, שמסוגלות להתחרות בכל גיבור גברי בטייטס, במיוחד כשהן נכתבות על ידי אחת מהנשים החזקות בשוק הקומיקס: גייל סימון.
סימון, אחת מהכותבות המוערכות ביותר היום בעולם הקומיקס, (ולמרבה הצער גם אחת הבודדות) סיימה השנה הרצה יוצאת דופן באיכותה של סדרת הקומיקס "Birds Of Prey" בהוצאת DC. הקומיקס עוקב אחרי מעלליהן של קבוצת גיבורות על בהנהגת ברברה גורדון, שהיתה בעברה באטגירל (Batgirl) אך תקרית מצערת עם הג'וקר הותירה אותה משותקת מהמותניים ומטה.
אל ברברה מצטרפות גיבורות על נוספות כמו בלאק קנרי, סוכנת השטח הקבועה שלה. כיום, לאחר ש-DC אתחלו את ליין גיבורי העל שלהם, עברה סימון לכתוב את הסדרה "Batgirl" בה ברברה עוטה מחדש גלימה ומסכה, בעוד שיתר ציפורי הטרף נכתבות על ידי הכותב דוויין סוורזינסקי, שזוכה אף הוא לביקורות מהללות.
גיבורות על אסייתיות
לא רק לתעשייה האמריקנית יש מה להציע לנערות. ביפן ישנו עולם שלם של קומיקס המופנה לנשים צעירות הנקרא "שוג'ו מאנגה". השוג'ו נפרש על פני מגוון עצום של ז'אנרים, החל מרומנים תקופתיים וכלה במדע בדיוני ופנטזיה, כשהמכנה המשותף היחיד הוא קהל היעד.
בין מאנגות השוג'ו הבולטות ניתן למצוא את "Sailor Moon", מעין פאוור ריינג'רס המכוון לבנות בו הגיבורה אוסאגי טסוקינו, בת 14 רגילה למדי, מגלה בעזרתו של חתול מדבר שיש לה יכולות מיוחדות וגורלה הוא לשמור ולהגן על כדור הארץ.
המאנגה הזו עובדה גם לסדרת טלוויזיה (אנימה) פופולרית. כמוה גם המאנגה "סאקורה לוכדת הקלפים" שזכתה לעיבוד טלוויזיוני והצטרפה לגל הסדרות המשווקות משחקים כמו פוקימון, כשהיא מכוונת קודם כל לבנות. הסדרה מספרת על ילדה שנאלצת לאסוף חבילת קלפים קסומה, בטרם ימיטו הקלפים אסון על העולם.
ולסיום, באחרונה זכה לתרגום לעברית בהוצאת ידיעות ספרים הרומן הגרפי של ורה ברוסגול, "הרוח של אניה". אניה היא תיכוניסטית אמריקנית ממוצא רוסי המתמודדת עם בעיות טיפוסיות של גיל ההתבגרות. היא מרגישה שמנה ולא פופולרית, נבוכה מהמבטא שלה - ועוד יותר ממשפחתה הרוסית המסורתית ומהתלמיד הרוסי הנוסף בתיכון שמתעקש להיות חבר שלה. בנוסף לכל הצרות היא דלוקה על החבר של מלכת השכבה.
מפגש מקרי עם רוח רפאים של נערה שמתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה בתחתית באר, עשוי לספק לה את האמצעי לשינוי בחייה. ברוסגול, שזהו ספרה הראשון, מתחברת לרגשי הזרות וחוסר הביטחון המאפיינים את גיל ההתבגרות בצורה שנעה בין הנאיבי לריאליסטי. אמנם זהו סיפור שבבסיסו קשר בין נערה חיה לנערה מתה, שמצויר בסגנון פשוט ואף קרטוני - אך הדמויות בו אינן תמימות, וכמו בכל תיכון לא חסרות פה גם קללות, עשן סיגריות ואף, רחמנא ליצלן, סקס.
כל הבליל המתואר עלול להיות מעט מבלבל, ואולי טוב היה אם ברוסגול הייתה שומרת על טון אחיד יותר בכתיבת הסיפור, במקום לנסות לקשט מסרים מעט פשטניים, במעטפת חספוס ומרד נעורים. עם זאת, טוויסט עלילתי לקראת הסוף מספק סיומת נאה לחוויית הקריאה.
