הסיפור המופלא על הזברה שאיבדה את הפיג'מה
בספרה הראשון לילדים בוראת אדיבה גפן חבורת חיות עליזה שבמרכזה דמותה של הזברה גאולה, שמתעוררת בוקר אחד ללא פסיה השחורים. מכאן מתחיל מסע משעשע וכובש פעוטות
כנהוג ברבים מספרי הילדים, שמות הכותבת והמאיירת של הספר החדש "הסיפור המופלא על הזברה גאולה" מופיעים באותיות זהות בגודלן, ולכך יש חשיבות לא מועטה בהבנת היצירה המקסימה הזו. אדיבה גפן, המחברת שזהו לה ספר ילדים ראשון, ודנה אלון זיתוני המאיירת, יצרו במשותף עולם נאיבי ושמח לגיל הרך, ולכל אחד מהמרכיבים - הטקסטואליים והוויזואליים - משקל דומה בתנועה ובחיים שנוצקו בסיפור.
גפן, המגיעה מרקע של חינוך ותקשורת, היא כותבת מוכרת למבוגרים, בעיקר של ספרי מתח-רומנטי מצליחים כמו "פיקדילי דרום" ו"רצח מקריאה ראשונה". ב"הסיפור המופלא על הזברה גאולה" היא צוללת למים העמוקים של ספרות הילדים, וכבר העידה על עצמה במקום אחר כי מצאה את משימת הכתיבה לילדים קשה כל כך במשך השנים, עד שכמעט ויתרה על החלום. רק בזכות נכדיה הבכורים, שהתעקשו שתזכה אותם בסיפור, ומפגש עם ידידתה המאיירת והמעצבת אלון זיתוני, גובש העולם הנעים של הזברה גאולה. "כמה טוב לכתוב ספר לילדים כשהמאייר הוא חלק מהיצירה", כתבה גפן באתר הפרטי שלה, ומבט מקרוב על הספר מגלה עד כמה היצירה המשותפת יצאה נשכרת מהעניין.
הזברה גאולה, גיבורת ההרפתקה, עומדת במרכז של חבורה עליזה ברוב נשי, הכוללת גם אפרוח, קיפוד, אווזה, ארנבת ועכברה. הם נפגשים, משחקים ומבלים מדי יום, עד שאירוע מטריד קוטע את ההנאה: גאולה מתעוררת בבוקר, ופסיה השחורים אינם נמצאים עוד על גופה. היא לא מסוגלת להביט על עצמה בראי ("זברה מפוארת כמוני נראית כמו סוס פוני") ומסתגרת בביתה.
מסע אחרי הפסים האבודים
החברים הטובים, בדאגתם, אינם מסוגלים להניח לגאולה להיעלם מהחבורה, ויחד הם יוצאים למסע משעשע בחיפוש אחר הפסים - או לפחות פתרון אחר המניח את הדעת. יכולת ההמצאה של גפן מובילה את חבורת החיות לניסיונות מקוריים כמו תפירת פסי בד צבעוניים עם כפתורים, צביעה ידנית של גאולה ועוד. הם טסים, נוסעים וגולשים, הכל כדי לאתר את פסי הזברה האבודים של חברתם, ולמעשה למצוא להם תחליף חדש.
כל אלה קמים לתחייה בשובבות ובחן על ידי אלון זיתוני, שאיוריה מצטיינים בכמה תכונות מרכזיות, כשהראשונה שבהן היא תנועה והתרחשות מתמדת. כל אחת מחיות החבורה החביבה אוחזת בידה בלון צבעוני לאורך הספר, מה שמוסיף לתחושה החמימה ומסבירת הפנים מצד הדמויות (כביכול הן תמיד מקבלות פני מישהו בשמחה) אך גם מייצר תנועה כך שבכל פעם הבלונים ממוקמים אחרת במרחב: גבוה, נמוך או לצדדים - אלו מדגישים את שינוי המיקום בתמונה.
זהו רק פרט קטן במכלול האיור, ואולי זו לא היתה כלל מטרתו המקורית, אך
הצבעוניות העזה של הבלונים שנעה במרחב ומתמקמת אחרת מדי שניים-שלושה עמודים, יוצרת זאת כמעט מבלי להרגיש. עוד מאפיינים את האיורים הנוכחיים של אלון זיתוני קווים נקיים ועגלגלים, ששומרים על הדמויות ילדותיות במידה, מובחנות ונגישות לקוראים הצעירים. החריגות בצביעה מופיעות בעיקר במשטחים גדולים יותר ברקע האיור, כמו דשא או שמיים ועננים, ושם הדבר מקנה עומק לתמונה.
את התשתית לניקיון ולפשטות האלו הניחה גפן בסיפור חף מסרבול, בחריזה מוצלחת שאין בה אינוס של המשפטים רק לצורך סיום בצליל תואם, כפי שקורה לעתים קרובות כל כך, בספרי ילדים שמתעקשים לחרוז. בלי נבלים ורשעים, בלי מסרים חינוכיים או קריצה להורים, מתקבל עולם שמשדר תום ורכות לצד פעלתנות, סקרנות ושובבות - רוב התכונות המאפיינות פעוטות בגילאי שנתיים וחצי-שלוש ומעלה, קבוצת הגיל שבוודאי תפיק את המרב והמיטב מהספר המקסים הזה.
"הסיפור המופלא על הזברה גאולה", מאת אדיבה גפן. איורים: דנה אלון זיתוני, הוצאת כנרת זמורה-ביתן.
