מדבקת המלשינון: הרבה יותר נזק מתועלת?
הצעת חוק המחייבת מדבקת "איך אני נוהג", אושרה היום (ד') לקריאה שנייה ושלישית. יוזם החוק טוען כי הוכח שהיא יעילה בשיפור הבטיחות. אלא שהעובדות, שונות לגמרי. וגם, מי יהיה פטור מהמדבקה? נכון, גם המשטרה
מה צריך כדי להעביר חוק בישראל? לא יותר מ"רמז ראשון לקשר סטטיסטי". ועדת הכלכלה אישרה היום (ד') לקריאות שנייה ושלישית הצעת חוק, הקובעת כי רכבי חברה ומכוניות ליסינג יחוייבו במדבקת "איך אני נוהג", המיועדת לדיווח על עבירות תנועה. יוזם ההצעה, ח"כ זאב בילסקי, טוען כי יישומה יצמצם את מספר התאונות, וכי יעילותה הוכחה בחברות שאימצו נוהל דומה של משרד התחבורה ("נוהל 6"). האמנם?
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- רכבת ישראל: רמת השירות מתחת למינימום
בתגובה לפניית ynet, העביר ח"כ בילסקי עבודה שבדקה את יעילות הנוהל של משרד התחבורה, כפי שיושם בעבר בחיל האוויר. על-פי הנטען, הבדיקה העלתה שיישום הנוהל תרם לשיפור הבטיחות. אלא שכותב העבודה, נשמע פחות משוכנע: "מדובר על קשר סטטיסטי בלבד... זהו רמז ראשון כי לדיווחי 'נוהל 6' יש קשר סטטיסטי לתאונות". ובמילים אחרות, הוא אינו מביא כל הוכחה חד-משמעית ליעילות הנוהל או הצעת החוק.
כותב העבודה אף הבהיר כי יישום הנוהל הוא רק חלק אחד ממכלול צעדים שננקטו לשיפור הבטיחות. לדבריו, "יש להדגיש כי 'נוהל 6' מופעל כחוליה אחת בשרשרת של חוליות, הכוללות גם אמצעים לניטור נסיעה של כלי רכב, וכן כלים נוספים - כגון הדרכות נהגים, ומבצעי בטיחות שונים".
אם כן, כיצד השפיעו צעדים אלה על הבטיחות, או על יעילות הדיווח על עבירות תנועה? "הקשר בין ממצאי 'נוהל 6' והשימוש בכלים אלה עדיין לא נחקר", מסכם כותב העבודה. אגב, יש לציין כי על-פי החלטת ועדת הכלכלה, הצעת החוק - לאחר שתאושר סופית במליאת הכנסת - לא תחול על כלי רכב של כוחות הביטחון, ובכלל זאת משטרת ישראל וצה"ל.
"עד שאתה רואה, אתה עושה תאונה"
כאשר הציג את החוק לאחרונה במליאת הכנסת, הסביר ח"כ בילסקי את אופן יישומו ומטרתו: "מה אומר הנוהל? שתהיה מדבקה על האוטו, בכל צי רכב שיש בו קצין תחבורה. (ו)על המדבקה הזאת יהיה מספר מקוצר, לא מספר ארוך - עד שאתה רואה את המספר אתה כבר עושה תאונה - (אלא) מספר מקוצר, ואדם יוכל לדווח בזמן אמת... הצעת (ה)חוק נועדה לאפשר לציבור הרחב לומר - עד כאן, אנחנו רוצים להילחם באותם נהגים פראיים, אותם נהגים ששום דבר לא מפחיד אותם ולא עוצר אותם".לכאורה, החוק אכן נועד לשרת מטרה ראויה. אלא שמול היעדר בסיס מחקרי ליעילותו, ניצבת עמדה מאוד ברורה וחד-משמעית של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לפיה היסח דעת בנהיגה הוא אחד הגורמים העיקריים לתאונות דרכים. על-פי הרשות, "כל היסח דעת הנגרם בשל שימוש באמצעי תקשורת אלקטרונים, מהווה הסחה קוגניטיבית המעלה את הסיכוי להיות מעורב בתאונה, ופוגמת בביצועי נהיגה". עמדה זו אגב, מבוססת על מחקרים בינלאומיים רבים.
וכיצד קשור היסח דעת להצעת החוק? דיווח על עבירות תנועה יעשה לרוב באמצעות טלפון נייד תוך כדי נסיעה. ושימוש בטלפון נייד, גם באמצעות דיבורית, נחשב לאחד הגורמים המשמעותיים ביותר להיסח דעת. ברשות מבהירים כי "שיחה בטלפון נייד מגדילה את הסיכוי למעורבות בתאונה פי ארבעה לערך". עוד מסבירים שם כי שיחה בטלפון נייד מאריכה את זמן התגובה של הנהג, ופוגעת ביכולתו לזהות סכנות. כתוצאה מכך, הנהג עלול לסטות מנתיב הנסיעה, או אף לפגוע בכלי רכב אחרים או הולכי רגל.
סכנות אלו הביאו לאחרונה את המועצה האמריקאית לבטיחות בתחבורה (NTSB) - מגופי הבטיחות החשובים בעולם - להמליץ על הטלת איסור גורף על שימוש במכשירים אלקטרוניים בזמן הנהיגה. המועצה אף המליצה ל-50 המדינות בארה"ב ליזום חקיקה בנושא, כך שהאיסור יהפוך לחוק מחייב. בעקבות המלצה זו, פרסמה הרשות בישראל עמדה דומה.