"אייל גולן קורא לך 2": לא רק מוזיקה טובה
פתיחת העונה השנייה של "אייל גולן קורא לך" היתה מרגשת, נינוחה ומנוטרלת מדרמה מיותרת. אם רק היו מוותרים על חיים רביבו בפאנל השופטים, לאבי שושן לא היתה אף תלונה
איך אפשר לכתוב ביקורת כשהדמעות מרטיבות את המקלדת?
40 דקות מתחילת הפרק הראשון בעונה השנייה של "אייל גולן קורא לך" ששודר אמש (ד') בערוץ 24, עלתה לשיר בחורה בשם סיון שנושאת עימה סיפור קורע לב: אלמנה צעירה שבעלה נספה באסון הכרמל והותיר אותה לבדה עם בתה הקטנה. הלב נקרע מהבחורה הצעירה והיפהפיה הזו, שהחיים התאכזרו אליה בצורה בלתי אנושית.
ביקורות טלוויזיה נוספות ב-ynet:
ההתמודדות של גולן עם הסיטואציה קורעת הלב שנחתה מולו, צריכה להוות בית ספר לצביקה הדר ושות'. הוא לא הפך את זה למפגן פומפוזי וציני לטובת עוד נקודת רייטינג. הוא גם לא היה אטום רגשית שלא יודע איך לאכול את מסחטת הרגשות שנפלה עליו. גולן היה בן אדם.
עוד ארבעה שופטים היו לצידו, אבל המצלמה התמקדה בו. בלחלוחית בעין, במילות התמיכה, בחיבוק החם ובעיקר באנושיות המקסימה שיצאה ממנו והוכיחה למה העם עם הגולן. גולן כבר לא מפחד היום להתמודד עם מצלמות, קהל או מפגש בלתי אמצעי עם המעריצים, ובגלל זה מאמינים לו.
"מי שמאמין לא מפחד", הוא שר מול 300 אלף איש בעצרת המיליון. בחודשים הקרובים, הוא יהיה שם גם עבור כל אלה שלא הגיעו לאותה הפגנה. והוא ממשיך לומר לצופים בבית ולמתמודדים באולפן שהוא אולי הזמר של המדינה אבל מעל הכל, בן אדם בדיוק כמו כל אחד מכם. הנגישות והחום הם הסוד הגדול שהביא להצלחתו העצומה. ועל זה נאמר - "והעיקר לא לפחד כלל".
אז אני אוהב את "אייל גולן קורא לך", תרדו עלי עד מחר. תגידו שזה לא טרנדי, או לא דבר שאומרים בקול. לא אכפת לי. כמעט כל טענה שהיתה לי מראש נגד התוכנית נופצה דקות ספורות אחרי השעה 19:00, אז התוכנית החלה. על פניו היא ארוכה מדי (לא פחות משלוש שעות), היא מתחרה במפלצות כמו מהדורות החדשות או "המירוץ למיליון", והיא עולה שלושה ימים לפני השקתה של "The Voice" – אחת מתוכנית המוזיקה הטובות שנוצרו בשנים האחרונות.
אבל יודעים מה? לא רוצה לראות חדשות ולשמוע על הצרות שבעולם. בכלל לא מעניין אותי "האח הגדול", ואפילו הצלחתי להתאפק מלזפזפ ל"מירוץ למיליון", שכמו חצי מדינה גם אני מכור אליה. התוכנית פשוט מצויינת. נינוחה, ובעיקר בלי כל הדרמטיות האופיינית לתוכניות ריאליטי עם מנחים מדושנים ושופטים מאוסים. ומעל הכל יש בה מוזיקה טובה, אסלית, שמתפרצת מתוך עורקי הלב ופוצעת לנו את הנשמה.
ציינתי שרק כמעט כל טענה שהיתה לי נגד התוכנית נופצה. אבל אחת רק קיבלה משנה תוקף, הצליחה לקלקל במעט את חוויית הצפייה ובמקום מסוים אפילו הפכה אותה לשכונה - והיא הצבתו של חיים רביבו על כס השיפוט.
מצטער רביבו, אולי היית שחקן כדורגל גדול, אבל מבקר מוזיקלי אתה עדיין לא - והטענה כאילו אתה "קול העם" רק פוגעת בגולן ושותפיו. שכן מי אם לא גיספן, ליאון או אילן הם אותו קול שאתה לכאורה מייצג?
כל אחד צריך לעשות מה שהוא טוב בו, והיומרה שלך לשבת על כס השיפוט ולשלול מוזיקלית מתמודדים כשאין לך הבנה בתחום פשוט חסרת טעם ואפילו מלאה בחוצפה מקוממת. אם אתה רוצה לקבל חשיפה מחודשת, נסה את אופירה אסייג.
