רבנים, צאו מהמיטה שלנו

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• הרב אלישיב אושפז בשל בצקת בריאוֹת
• הרב מלמד: 'למרות הפקודה, לצאת משירת נשים'
• כבר עשיתם לייק לאלוהים?   
  

בכלל, מתברר שיש שני סקטורים בארץ שגוף האשה מעניין אותם יותר מהאחרים - גניקולוגים ורבנים. ההתעניינות של הראשונים באנטומיה הנשית ברורה מאליה,

אבל מה לגבי זו של השניים? כמה קונטרסים, ספרי הלכה ושו"תים בנוגע ליחסי מין, פריון, צניעות האישה ולבושה, נכתבו לארון הספרים היהודי, ורובם ככולם על ידי גברים.

איכשהו, מאז ומעולם הרשו לעצמם הרבנים להתעסק בענייני עריות ותפקוד הגוף הנשי. יכול להיות שהם עשויים מחומר אחר לעומת שאר הגברים בעולם?

הרב יודע עליי הכל

את השאלה הזו שאלתי עוד הרבה לפני שידעתי דבר או שניים על החיים. מהיום שבו עמדתי על דעתי כנערה מתבגרת, דהיינו בגיל 12, הובהר לי באופן שאינו משתמע לשני פנים שאפילו המרפק שלי הוא אובייקט מיני שמושך גברים, ולכן ראוי

שאשמור על צניעותי אם ברצוני לזכות בחתן ישר והגון.

משהגיע החתן, הפלא ופלא, נוכחתי לדעת שהאדם שעומד להיות הכי מעודכן במצב גופי והפרשותיו, אחרי רופאת הנשים שלי, הוא לא פחות מאשר הרב שפסק לנו באותה תקופה. בשם הצניעות הוא קיבל דיווחים חמים מהשטח על החוויות מהלילה הראשון שלנו, ידע לפני כולם שאני בהיריון, והיה מעורב בהחלטה איך, כיצד וכמה זמן מותר לי למנוע את ההיריון הבא.

יהיה זה מביך מצידי לתאר אפילו את עומק הבושה שחשתי כשנאלצתי לשלוח מעטפה ובתוכה בד בדיקה מוכתם לרב, שידעתי שאולי מחר אפגוש במכולת. המחשבה שמישהו יושב ובודק לעומק את הקרביים שלי העבירה בי כעס וגועל. פעמים רבות העדפתי להחמיר עם עצמי ולחכות כמה שצריך לחכות, העיקר שלא אצטרך לעמוד בסיטואציה המשפילה הזו שוב.

מהי צניעות

עוד הרבה לפני ההחלטה לצאת בשאלה, המהלך המפוכח הראשון שעשיתי עם עצמי היה להוציא את הרב מהמיטה שלי. מטעמי צניעות גרידא.

לא בלתי-סביר לומר שכל העיסוק האינטנסיבי הזה באשה ובזמני וסתה מקורו בפוביה גברית עתיקת יומין מכל מה שקשור באשה ובדם הבלתי מוסבר שיוצא ממנה, שדומה שטרם עברה מן העולם. אבל גם אם נתעלם מזה ונניח שיש הצדקה לעיסוק הזה, הרי שראוי היה שגברים ידירו את עצמם ממנו כליל.

אם האשה היא איזה יהלום יקר וצנוע שיש לשמור עליו מכל משמר, ניתן היה לפחות לצפות שמי שיתפייט על ההיבטים ההלכתיים שנובעים מהפרשותיה הטבעיות או מעונת הזקיקים שלה יהיו נשים. ואם אין אפוטרופוס לעריות, אזי שמעל בימת המרצים בכנס מכון פועה היינו אמורים לראות בעיקר רבניות וגניקולוגיות. לרבנים לא אמור להיות מה לחפש שם, אלא אם כן העיסוק האובססיבי הזה בגוף האישה ובאיברי הרבייה שלה הוא בשבילם תירוץ נהדר לעסוק שוב ושוב בנושא.