"סיעת העיתונאים": יאיר לפיד בעקבות אבא
מעבר אנשי התקשורת לפוליטיקה, על בסיסו נוסח "חוק הצינון", גבר עם השנים. מאביו טומי, דרך אורי אבנרי עד שלי יחימוביץ', יכול יאיר לפיד ללמוד מטעויות ולהפיק לקחים
פרישתו של יאיר לפיד מתפקידיו בחברת החדשות של ערוץ 2 וכניסתו הצפויה לזירה הפוליטית לקראת הבחירות הבאות הציבו אותו גם ברשימה הולכת ומתארכת של עיתונאים שהחליטו בעבר על מהלך דומה - נושא שהיווה בסיס לניסוח "חוק צינון". ההשפעה הגדולה שהייתה לרובם כמובילי דעת קהל הוחלפה לא אחת בקדנציות "אפורות" במליאת הכנסת, אולם לאחר שליווה את אביו ומודל החיקוי שלו במשך שנים, ינסה כעת לפיד לשחזר את הצלחתו ולנסות להשפיע גם מבפנים.
פוליטיקאי נולד - כתבות אחרונות ב-ynet:
- לבני: מברכת את לפיד. ח"כ זאב מש"ס: זו מפלצת
- לפיד: דרך חדשה. בכירים בקדימה: הוא פחד וטעה
- הנסיך על הסוס כבר לא יישאר לבן / פרשנות
- קודם פייסבוק, אחר כך הכנסת: יאיר לפיד ברשת
לאחר עשרות שנים בתקשורת, שבהן מילא שורה של תפקידים בכירים, עמד יוסף (טומי) לפיד בראשות רשימת שינוי לבחירות בשנת 1999. לפיד הוביל קמפיין המתבסס על מסרים של התנגדות לכפייה הדתית, והצליח לגרוף שישה מנדטים. לאחר קדנציה סוערת, במהלכה הואשם לא אחת בשנאת חרדים, הקצין לפיד אף יותר את מסרי המפלגה וזכה עמה ב-15 מנדטים בבחירות לכנסת ה-16, שנערכו ב-2003. בעקבות הצלחת שינוי והפיכתה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת, מונה לפיד לסגן ראש הממשלה ושר המשפטים בממשלתו השנייה של אריאל שרון. לאחר כשנתיים, פרשו חברי הסיעה מהקואליציה, ובתום סדרת מאבקים אישיים, הודיע לפיד על פרישתו מהחיים הפוליטיים. שנתיים וחצי לאחר מכן, הלך לפיד לעולמו.
המעבר הפך לפופולרי במיוחד בשתי מערכות הבחירות האחרונות. שלי יחימוביץ', כיום יו"ר מפלגת העבודה, נחשבה לעיתונאית מובילה עד לכניסתה לפוליטיקה בשנת 2005. יחימוביץ' מילאה מספר תפקידי מפתח בתקשורת וניסתה לקדם אג'נדה סוציאלית-חברתית. עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, הצטרפה אליו יחימוביץ', ועוררה מחדש את סוגיית תקופת הצינון. "הוא אדם איכותי אשר יביא יכולות אישיות לזירה הציבורית", אמרה יחימוביץ' בתגובה להחלטת לפיד. "יחד עם זה, יחזק לפיד את אלו המאמינים בימין כלכלי ושמרני".
עוד בערוץ החדשות :
- חשד: בנק פיראטי ברמת-גן גלגל מיליארד שקל
-
גנץ צעק על שטייניץ: שמור על כבוד לובשי המדים
אנסטסיה מיכאלי, הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה, הצטרפה אף היא לפוליטיקה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, אך לא נבחרה כחלק מרשימת קדימה. לאחר מכן עברה מיכאלי לתנועת ישראל ביתנו והצטרפה באמצעותה לכנסת ה-18.
ארבעה עיתונאים נוספים נכנסו לראשונה לכנסת הנוכחית. דניאל בן סימון, חתן פרס סוקולוב, הצטרף בשנת 2008 למפלגת העבודה, ואף מונה ליושב ראש הסיעה לאחר שנבחר לחבר כנסת מן המניין בכנסת ה-18.
יחד עמו, הושבע לכנסת גם אורי אורבך, שמילא במשך שנים ארוכות תפקידים שונים בכלי התקשורת. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, נבחר אורבך לרשימת הבית היהודי, ובהמשך התמנה לחבר כנסת. בתגובה להודעת לפיד, אמר אורבך כי הוא "בעד כניסתם של עיתונאים מוכשרים לפוליטיקה, ונגד חוקי צינון מגוחכים. הפוליטיקאים 'המקצועיים' ייאלצו להתרגל למציאות בה הכנסת פתוחה לא רק בפני עסקנים, ומקדימה ניפרד כידידים".
ניצן הורוביץ, חבר הכנסת מטעם מרצ, שימש כעיתונאי במשך כעשרים שנה. לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף לרשימת "התנועה החדשה מרצ" ונבחר לכנסת תוך שהוא מדגיש את תפיסת העולם הליברלית שלו.
נינו אבסדזה שימשה כעיתונאית מוכרת בגיאורגיה בטרם עלתה לישראל. אבסדזה השתלבה בתעשיית התקשורת דוברת הרוסית בארץ, והפכה לעיתונאית בולטת, עד אשר הצטרפה לקדימה בשנת 2008, לאור בקשתה של ציפי לבני. לאחר שצחי הנגבי הושעה מהכנסת, תפסה את מקומו והפכה לחברת כנסת במהלך 2010.
הרבה לפניהם, חצה את הקווים אורי אבנרי. בעליו של השבועון "העולם הזה", קידם את משנתו בתקשורת ואף נבחר לכנסת לראשונה בשנת 1965 - בראשות רשימה בעלת שם זהה. בבחירות הבאות הכפיל אבנרי את כוחו ובהמשך כיהן גם בכנסת התשיעית. בעשורים האחרונים הוא מנהל מערכה חוץ פרלמנטרית כפעיל שמאל, יש שיגידו קיצוני.
בנוסף, לאורך השנים ניסו גם אריאלה רינגל הופמן כחלק מתנועת הירוקים, וגדעון רייכר ברשימת הגמלאים להיכנס לכנסת, ללא הצלחה.
Read this article in English