"אי שם מעבר לאנדים". משפחה ציונית בשליחות

אנחנו משפחת רוסי, אבא מתי השליח (34), אימא ויקטוריה המורה לעברית (30) ואמילי החניכה הצעירה ביותר בתנועה(שנה וחודש). אנחנו גאים להיות חלק מפרויקט של ההסתדרות הציונית העולמית (הצ"ע) שנקרא "משפחה ישראלית בקהילה", מטרת הפרויקט הוא להביא את ישראל, השפה העברית והציונות למרכז חיי הקהילות שאליהן נשלחות המשפחות.

אחד מבני הזוג שיוצאים את הארץ הוא השליח המרכזי והשני או השנייה הוא מורה לעברית שעבר קורס מיוחד להכשרת מורים לעברית. יש לנו את הכבוד לחיות ולעבוד בקהילה היהודית בסנטיאגו צ'ילה שבדרום אמריקה. אנחנו עובדים בביה"ס העברי חיים וייצמן המחנך כ- 1,200 תלמידים מגילאי גן ועד תיכון.

זהו ביה"ס עם מסורת רבת שנים שמספר דורות בקהילה התחנכו בו בגאווה. מתי הוא גם השליח של תנועת הנוער של בית הספר שנקראת "צעירי עמי" הקיימת כבר 32 שנה וכיום שייכת למשפחת "הנוער הציוני", תנועת נוער ציונית עולמית שדחפה להגעתנו לקהילה.

הכול התחיל ברצון שלנו לתרום למדינה ולציונות ולצאת לשליחות ציונית באחת מקהילות העם היהודי. למה? ובכן, הסיפורים האישיים של שנינו מערבים עלייה וציונות אמיתית. ויקטוריה עשתה עלייה במסגרת תוכנית סל"ה בשנת 2000, והוריי עלו מאיטליה ב-1976 כציונים אמיתיים מתוך הרצון להגשים את ערכיהם. לכן שנינו מאז ומתמיד היינו קרובים לעניין הציוני ולמידת ההשקעה וההקרבה שהוא דורש.

משפחת רוסי, סנטיאגו דה צ'ילה

בנוסף לכך, התואר ראשון בחינוך בלתי פורמאלי עם ניסיון רב בתנועות נוער, גם כמובן תרם לרצוננו לצאת לשליחות ולחוות חוויה של פעם בחיים ובאותה הזדמנות לתרום לכל כך הרבה אנשים, למדינה ולעם היהודי - אז למה בכלל שתהיה התלבטות?

נחתנו בצ'ילה בתחילת חודש אוקטובר לאחר ראש השנה ולפני יום הכיפורים. קיבלו את פנינו (לאחר ששירותי המכס וידאו שהכלב שלנו פגי, קיבל טיפול נגד פרעושים) מנהל ביה"ס וראש תנועת הנוער "צעירי עמי". לאחר טיסות כל כך ארוכות עם תינוקת מדהימה שעברה בגבורה את כל המכשולים, זה היה ממש תענוג להתקבל בחיוכים וחיבוקים.

ביתנו הזמני היה מלון דירות במרכז העסקים של סנטיאגו לא רחוק מהשגרירות. לאחר מספר ימים של התארגנות ושינויי השעון הביולוגי, מתי נכנס ישר לעבודה בתנועה ובביה"ס. לעולם לא הכרנו כל כך הרבה אנשים חדשים בתקופה כל כך קצרה, אנשים חמים שקלטו אותנו וניסו לעזור במידת האפשר.

ההתחלה הייתה ברובה הכרות עם המסגרות, האנשים, העיר, המוניות, האוטובוסים, השפה החדשה ועוד דברים רבים. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מצד אחד במרכז העניינים בתחום ישראל והחגים (סוכות, יום שחרור גלעד שליט, יום הזיכרון ליצחק רבין), ומצד שני במרכז של סופת סידורים של קליטה במדינה חדשה - למצוא דירה, מטפלת או גן, להוציא תעודת זהות מקומית, חשבון בנק וכו'. .

במהרה הרגשנו עד כמה אנחנו נחוצים בקהילה, משפחה שתביא את ישראל האמיתית לתוך חיי ביה"ס והתנועה ודרכם לקהילה. למרות שהגענו בסוף שנת הלימודים הצ'ילנית הספקנו לארגן מספר פעילויות

חשובות לתלמידים ולחניכים. דוגמא אחת היא ציון כ"ט בנובמבר בכל הכיתות בתיכון והסבר על האירוע החשוב, תאריך שהיה עובר ללא התייחסות ללא נוכחות של שליחים. בנוסף לכך, ויקטוריה כבר השתלבה בצוות המורים של המחלקה לעברית ועזרה בחיבור מבחנים ובדיקתם והעברת שיעורים.

כיום אנחנו בבית החדש שלנו פה בסנטיאגו, נכנסים לשגרת החיים ומתחילים לתכנן את שנת הלימודים הבאה ואת פעילויות הקיץ הקרבות שבראשן מחנה הקיץ התנועתי שאורך עשרה ימים והשנה נושאו המרכזי הוא סוגיות ביהדות.

במחנה נבנה "מועדון ישראל" שיהיה שטח ישראלי בתוך המחנה שיכלול כמה שיותר דברים מישראל וייתן טעימה של ישראל לחניכים. כמובן שחלק מפעילות המחנה תתקיים במועדון ותהיה בנושא מהי ציונות? ומה אנו כציונים יכולים לעשות היום? שאלה שמלווה אותנו משיחות הסלון בארץ, עד לכאן, לצד השני של העולם. 

נחתום עם המון געגועים לישראל ולמשפחות ולחברים, משפחת רוסי.