"אבל אבא אמר שכן"; מה עושים כשלא מסכימים?

"זה משגע אותי!", נהם הגבר מולי. "כשזה מגיע לחינוך הילדים - אשתי ואני לא מסכימים כמעט על כלום. אני אומר להם ללכת עכשיו להתקלח - והיא מתערבת ואומרת לי לידם "מה בוער? תן להם לגמור את המשחק!". בכלל, אנחנו מאוד שונים ורואים דברים אחרת. לה לא כל כך אכפת שהם יאכלו עם הידיים, אני לא יכול לסבול את זה. לעומת זאת שעורי בית לא הכי משנה לי, שניהם חכמים ויצליחו בכל מקרה בחיים, והיא יושבת להם על הראש. הנה, גם לייעוץ הגעתי לבד. היא חושבת שהדברים יסתדרו מאליהם ואני מרגיש שבדרך הזאת זה לא יקרה. מה עושים?".

מה שפעם אהבנו - הופך לבעיה

משום מה רובנו מצפים שבני הזוג שלנו יחשבו תמיד באופן דומה לנו. אבל אם חושבים על זה לרגע, למה שזה יקרה? שני בני אדם נפגשים, מתאהבים ומחליטים להקים משפחה (וזו עוד הוורסיה האופטימית). כל אחד מהם נולד וגדל במשפחה אחרת, התחנך על פי תפיסה שונה, במקום אחר, בחברה אחרת, ובקיצור צמח על קרקע שונה לחלוטין. לכל אלו תוסיפו גם הבדלים הנובעים מדפוסי חשיבה שונים של גברים לעומת נשים (במידה ומדובר במשפחות הטרוסקסואליות) וקיבלתם שני אנשים עם תפיסות שונות לגבי ההורות.

קחו דוגמה. פעם, כשרק התאהבתם, אתה היית מוקסם מהספונטניות שלה. אפשר אפילו לומר שזה היה אחד הדברים שגרם לך ליפול לרגליה. אבל אז מגיע הילד הראשון והספונטניות הזו לא ממש הולכת עם ילד אנרגטי בן שלוש המטפס על רהיטים ועל הראש של כולם או עם תינוק שמנסים בכוחות-על להקנות לו סדר יום.

גם מהצד שלה האחריות של בן הזוג, שפעם הביאה לה שקט ונתנה לה תחושה שיש על מי לסמוך בחיים, נראית פתאום מוגזמת. הכל צריך להיות "לפי הספר", כל חריגה נדחית על הסף, לכל החלטה ומעשה יש משמעות מעמיקה שחייבים לבדוק אותה ולהבין. באמת שאפשר להשתגע!

והנה מתחיל הבלגן. אמא אומרת דבר אחד, אבא דבר אחר. הילדים החכמים שלנו מייד מגלים את ה"סדק בגדר" ולא עובר זמן רב  עד שהם עושים בו שימוש מושכל לטובתם. ברור להם את מי לשאול מה, ממי לבקש על מנת לקבל תשובה חיובית וממה להימנע בכל מחיר. מהר מאוד אנו מגלים שמי שמנהל כאן את העסק זה הם. אם אמא שמה על אבא איקס ואבא שם על אמא איקס מה יעשו הילדים? מה שבא להם! וזה כבר ממש, אבל ממש, לא לעניין.

המצב הזה הוא בעיה של ממש. בכל מעשה שלנו אנחנו מעבירים מסר ופה המסר בעייתי מאוד: אבא ואמא לא מכבדים, ואפילו לא סומכים, אחד על השני. אז איך יוכלו הילדים לכבד אותנו ולסמוך עלינו?

אני רוצה לעצור רגע ולהבהיר שהורים לא צריכים לחשוב בדיוק אותו דבר או להחזיק באותן דעות ממש. לילדים שגדלים בבית שבו שני הורים מרוויחים מכך שהם נחשפים לשני סטים שונים של עמדות והתנהגויות. יש להם מקור להשוואה ויותר אפשרויות בחירה.

אז איך בכל זאת חיים עם שתי הדעות בלי ליצור בעיה? כמה נקודות שחשוב להקפיד עליהן:

1. עצרו לרגע ובדקו יחד עמדות בנושאים עקרוניים

מתי עשיתם את זה בפעם האחרונה? כן, אני יודעת שהחיים עמוסים ולמי יש זמן, אבל בכל זאת מדובר בנושאים שאנחנו, נדרשים להתמודד איתם כל יום מחדש כמו שעת השינה, שעורי בית, מחשב בחדר, גובה דמי כיס וכו'. נסו להבין למה זה חשוב לכם, מהו הערך אותו אתם מבקשים להנחיל, מה ישרת טוב יותר את התפיסה החינוכית שלכם. זה גם הזמן לגבש תפיסה חינוכית, במידה והיא לא ממש ברורה לכם עדיין.

2. עשו הבחנה בין חשוב לדחוף

ישנם נושאים עליהם באמת חייבים להגיע להסכמה איזושהי על מנת לנהל בית שפוי. אי אפשר כל יום להידרש מחדש לסוגיה של מתי קמים בבוקר או איך מתנהלת ארוחת הערב המשפחתית. לעומת זאת, בנושאים אחרים, הנמצאים יותר בשוליים, אפשר להחזיק בדעה והעדפה אישית ולהתנהל באופן ייחודי לכם, כשברור לכולם כי בנושא הזה יש בבית שתי תפיסות שונות.

3. מה עומד מאחורי ההתנגדות?

זוהי בדיקה חשובה מאוד. לא פעם נגלה שמאחורי האידיאולוגיה עומדת דווקא עייפות עצומה ומצטברת או חוסר יכולת לעמוד על שלנו. פעמים אחרות נבין שיש לנו קושי עם אותו הילד, שאין לנו מושג איך לגשת אליו, שאנחנו חוששים לאבד את הקשר איתו, את אהבתו, ומתוך כך נכנעים לרצונו. כך נדע במה לטפל.

4. על מה אנחנו רבים?

האם על שעות השינה של הילדים או שאולי מסתתר כאן משהו אחר לגמרי? חיים משותפים מזמנים חיכוך עצום בהרבה מאוד תחומים. לא פעם המריבות על ההתנהלות ההורית מקורן בהתחשבנות על תסכול, פגיעה או אכזבה הקשורים דווקא לחיים הזוגיים שלנו. תחושה שהצד השני לא מספיק אוהב, לא מספיק מתחשב או אולי אף ננטש לטובת הילדים. לא הגיע הזמן לדבר על זה?

5. "אבל אבא מסכים"

האומנם? אם אתם לא בטוחים, ואם מדובר במשהו מהותי ועקרוני, כדאי לבדוק זאת ישירות. הליך פשוט מאוד, אתם יודעים. בסופו של יום אנחנו, ההורים, מנהיגים את המשפחה ואוחזים בתפקיד הפוסקים הסופיים בדילמות החשובות.

6. "אמא ואני החלטנו"

אמירה חזקה מאוד המציגה חזית מאוחדת של שני הורים, הנושאים יחד באחריות משותפת כלפי ילדיהם. כשהיא נאמרת היא מעבירה מסר של בהירות, אחידות דעים ותקיפות. במצבים בהם חשוב לכם להחיל עקרון משמעותי לכם, עשו בה שימוש. מניסיון - זה עובד.

7. חלקו את תחומי האחריות

עשו זאת לפי העדפות ועניין. למשל, אבא אחראי על התחום הרפואי (אלו תרופות נותנים ומתי הולכים לרופא) ואמא אחראית על התחום הלימודי. ברגע שהחלטתם על חלוקה למדו את עצמכם לשחרר ולתת לצד השני לנהל את העניין. הזכירו לעצמכם כי גם לצד השני יש מניות במפעל הזה (בדיוק כמו שלכם) וגם היא (או הוא) אוהבים את הילד ורוצים בטובתו, לא פחות מכם.

8. להסכים שאנחנו לא מסכימים

לפעמים גם זה קורה. לא כל המחלוקות נפתרות וצריך ללמוד לחיות גם עם זה. אפשר גם להחליט שאנחנו לא מחליטים, אלא נותנים עוד זמן לחשוב (כל אחד לעצמו), עד הפעם הבאה שנתכנס סביב שולחן הדיונים המשפחתי. רק הימנעו בזמן הזה "לשפוך את התינוק עם המים" ולהגיע למצב של דווקאות ומלחמה הפוגעת בכולם.

לפעמים גם כשאי לשתף בשיחה אדם שלישי (חבר טוב, קרוב משפחה, יועץ או מטפל). לשמוע את עצמכם מול מישהו חדש ירחיב

עבורכם את זווית הראיה ויוסיף צבעים לתמונה.

9. מותר להתווכח לפני הילדים

זה חלק מההתנהלות האנושית וגם כאן יש הזדמנות ללמידה. אלא שזה מחייב אותנו, גם אם הנושא מאוד חשוב לנו, גם אם אנחנו כועסים ופגועים, לברור מילים ולא לרדת מתחת לקו האדום. אסור לשכוח: הילדים שם, רואים, שומעים ולומדים. מאותו מקום, אם אתם מצליחים להגיע לאיזושהי הסכמה בסופו של הדיון - הרווח של כולכם כפול ומכופל.

10. פעם בשבוע צאו לבלות

הזכירו לעצמכם מה אהבתם פעם האחד אצל השנייה. לא חשוב מה ואיפה, כל שדבר שעושה לכם טוב. לפעמים רק שניכם, פעמים אחרות צרפו גם חברים. התייחסו ליציאה הזו כאל חוג, ערב סגור ביומן, זמן בו תיזכרו מי הייתם לפני שנולדו הילדים ומה אתם היום מלבד הורים. על הקרקע הזו יהיה אחר כך הרבה יותר קל להצמיח הסכמות.

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן