"בית השקרים": לטבוע עם כרישים
העלילה סוערת, הביזאר חוגג, הטריקים העסקיים יצירתיים ויש גם סצינות סקס לוהטות. אבל כשמלהקים שחקן חסר כריזמה לתפקיד הכריש הגדול, אפשר לקבל מקסימום אקווריום. נמרוד דביר צפה ב"בית השקרים" של שואוטיים ונשאר יבש
ל-"House of Lies", הסדרה החדשה של רשת "שואוטיים" האמריקנית שעלתה לשידור השבוע, יש כל המאפיינים להפוך ללהיט: עלילה עסקית מושחזת, סקס לא מצונזר, צילומים מרהיבים ובסיס מעריצים קיים בזכות העובדה שהיא מבוססת על רב המכר של הסופר המצליח מרטין קין - "בית השקרים: איך יועצים עסקיים גונבים לך את השעון ואז אומרים לך מה השעה".
ביקורות טלוויזיה נוספות ב-ynet:
- "הפירמה" המחודשת: איטריה משפטית מחוממת
- "העולם על פי אניש קאפור": החמצה יצירתית
- "פנים אמיתיות" של אמנון לוי: למה באמצע?
היועצים העסקיים בעולם שברא קין בספריו (שכוללים גם את הביוגרפיה "Asshole – איך הפכתי לעשיר ומאושר בלי לשים על אף אחד") אולי לא גונבים לאף אחד את השעון, אבל הם בהחלט גונבים את המוח. העולם העסקי האמריקני המתואר שם הוא ערבוב של סקס, אגו, כסף ויצרים - והכל מצופה בפטפטת פסאודו מתוחכמת בקצב מסחרר.
צפו: הפרומו של רשת שואוטיים לסדרה "בית השקרים"
במובן הזה, העיבוד הטלוויזיוני מצליח להשאר נאמן למקור. "בית השקרים" מספרת על יועץ עסקי בשם מרטי קאן (רמז עבה משהו לשם הסופר, מרטין קין), אותו מגלם דון צ'ידל ("הוטל רואנדה", "אושן 11"). קאן פועל בעולם התחרותי של העסקים האמריקניים ובנוסף צריך להתמודד עם חיים אישיים שכוללים בן עם נטיות נשיות, אב נודניק וגרושה מסוממת, שהיא גם המתחרה העסקית הכי קשוחה שלו. איך זה בדיוק משתלב עם העובדה שהיא מקפיצה כדורים כמו סוכריות? לתסריטאים הפתרונים.
הסדרה מצטיינת בתרגום העולם העסקי לשפה טלוויזיונית, הצהרת כוונות שברורה כבר מהפוסטר שמקדם אותה (חבורת היועצים על רקע כרישים). המציאות המתוארת שם היא אכזרית, קשוחה ומרשרשת מדולרים ומאווירת חרדה כללית.
התסריט הולך למחוזות הביזאר - למשל, אשתו של שותף עסקי של קאן מקיימת סקס לסבי סוער בשירותים של מסעדה עם הדייט שקאן מביא לארוחה - אבל אחרי הכל, מדובר בטלוויזיה בכבלים. ככזו, מכסת הפטמות, הישבנים והקללות העסיסיות מסופקת למכביר. גם העיצוב לא רע וכולל קטעים רבים בהם התמונה קופאת וצ'ידל, בדמותו של קאן, מסביר לצופים האדיוטים איזה מהלך עסקי מבריק ואכזרי הרגע חלף מול עיניהם.
זו הכריזמה, טיפש
הבעיה הגדולה של "בית השקרים" היא לא בתסריט או בעיצוב, אלא בעיקר בליהוק. בדומה לסדרות אחרות מבית שואוטיים ("קליפורניקיישן", "דקסטר") גם "בית השקרים" קמה ונופלת על כוחה של הדמות הראשית. במובן הזה, צ'ידל הוא נפילה.
לא משנה כמה שהוא יתאמץ (והוא מתאמץ), צ'ידל לא מצליח למכור לנו את עצמו ככריש עסקי שלא רואה בעיניים. יש בו רגישות, פגיעות וגם מין לוזריות, שאולי עשו עימו חסד בתפקידים אחרים שגילם, אבל פוגעות בו בתפקיד הספציפי הזה.
לכן, קשה להאמין שגיבורנו סוגר עסקת מיליונים בזכות כריזמה אישית (כך על פי התסריט), כשצ'ידל כלל לא מפגין כריזמה כזו.
השחקנים האחרים דווקא כן מצליחים למלא את החליפות שלהם (במיוחד קריסטין בל בתפקיד יועצת עסקית חולת שליטה), אבל צ'ידל לא מביא את הרוח הנכונה לחדר הישיבות. אין ספק שאם היה מלוהק לתפקיד כריש אמיתי, או שחקן מתאים יותר לדמות כזו, "בית השקרים" היתה עולה לליגה של הגדולים.
