אתם הישראלים הישָנים

שבוע ויום חלפו מפרסום הכתבה שבה נראו תושבי שכונת בר-יהודה בקריית מלאכי אומרים בגלוי שלא ימכרו דירה ליוצאי אתיופיה. אחד מהם סינן "אתיופי טוב, אתיופי בקבר". להפתעת המראיין הוא אף חזר על כך שנית, שכן אחר ענה לשאלה האם לא ימכור את ביתו גם ליוצא אתיופיה המשרת כקצין בצה"ל: "גם אם יהיה רמטכ"ל לא אמכור". אמש הגיעה התגובה: אלפים מבני הקהילה האתיופית הפגינו מול השכונה וקראו לראש הממשלה ולראש העיר למגר את הגזענות. "העם דורש די לגזענות", נכתב באחד השלטים.

אמנם זו לא הייתה צעדת המיליון, אך מי שהגיע התהלך זקוף קומה ולו לרגע, לראות את כולנו אוחזים יד ביד, לא נשארים אדישים יותר, אחרי שבוע משפיל שבו התקשיתי להירדם והמשכתי לשאול את עצמי: האם זה באמת מה שחושבים עלי במדינה שלה נתתי 3 שנים קרביות בגולני, המדינה עבורה נהרגו חיילים בני הקהילה שלי?

עוד בערוץ הדעות :

חבל שלא ביטלו את הגדנ"ע / עופר אופיר

מצעד הצבועים נגד אנסטסיה מיכאלי / אלכסנדר גולדנשטיין

אותו ישראלי הישן והמכוער. ההפגנה בקריית מלאכי (צילום: רויטרס)

אני זוכר את עצמי בחגיגות העצמאות ל-40 שנות קיומה של ישראל, ילד קטן בעיר קטנה בעמק יזרעאל, במכנסי חאקי עם שירים של ירדנה ארזי ברקע, החזקתי את דגל הלאום בגאווה ונופפתי יחד עם חבריי לגן לעבר מכוניתו של שמעון פרס, אז בתפקיד ממלכתי כלשהו. כלום לא הכין אותי ליום בו אהיה בתחילת העשור השלישי לחיי ואצא למחות על פגיעה בכבודי ובכבודם של אלפי ילדים, הורים, סבים וסבתות, אנשים פשוטים שכל חלומם היה להגיע לירושלים.

דווקא אתם, יוצאי עדות המזרח המתגוררים בשכונה, שהכינוי "לא נחמדים" (כך כינתה גולדה מאיר את "הפנתרים השחורים") עדיין מהדהד באוזניכם, החלטתם להדיר את יוצאי אתיופיה. אתם, שזעקתכם נשמעת עד היום כדי להכניס שופט לבית המשפט העליון, לא תגידו לי איך להתנהג. אתם, שקבעתם שיא עולמי עם נשיא מזרחי שאנס ונכלא, לא תטיפו לנו מוסר.

רק לפני כמה שבועות חגגנו פה את חג האורות, ברוב הבתים התקיים טקס הדלקת הנרות, לזכר ניצחון המכבים על היוונים. פך השמן מאז כבר לא דולק היום. אמנם הילדה נעמה מרגוליס מבית שמש הפכה למחוללת ניסים ולמושיעה בעל כורחה, בעיקר כי התקשורת רצתה. אבל חצי שנה עברה מאז תחילתו של ה "קיץ הישראלי" שבא בעקבות ה"אביב הערבי". מעל בימות מחאת המיליון קרא איציק שמולי לעם ישראל: "הישראלים החדשים". צר לי לאכזב אותך, מר אופטימי. לא ישראלים ובטח לא חדשים, הישראלי הישן והמכוער הוא אותו ישראלי שיישאר כאן לעד. ארץ נהדרת זה לא כאן.

ולסיום, אני פונה לאחיי בני הקהילה האתיופית, רק אדישות מביאה למצבים שכאלה. לכן, חשוב שיהיה המשך למאבק. בהיעדר הנהגה לקהילה, רק ההתעוררות והביחד יובילו אותנו לחוף מבטחים. זכרו את התאריך הזה: 10 בינואר 2012. זה היום שבו התחילה המהפכה הקטנה שלנו.  

הכותב הוא עורך פורטל הקהילה האתיופית בישראל yopi.co.il   

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il