כישרון? השכלה? כך באמת נקבע השכר שלכם
תשכחו ממה שסיפרו לכם בילדות. אם תתאמצו אולי תצליחו, אבל לא בטוח שתסגרו את החודש. כדי לזכות בחיוכים בבנק, תצטרכו לזכור שקרבה לשאלטר שווה זהב, שהבנה בכסף שווה כסף, שקריירה תגזול את זמנכם, אך תעשיר את ביתכם ושמקצוע חלומי עלול להפוך לסיוט. ושהכל תלוי בהיצע וביקוש
אי שם בתחילת שנות ה-2000, קצת לפני התפוצצות בועת הדוט קום, הייתי בשלבים האחרונים של הסטאז' בראיית חשבון. הייתי מגיע למשרד לבוש כמו נסיך עיראקי במיטב מחלצותיי, ויוצא עם תלוש "מפואר" של שכר מינימום ועוד כמה מאות שקלים. לעומת זאת, חברי שסיים מדעי הרוח, עבר הסבה להיי-טק וקיבל מיידית משכורות של חמש ספרות, תנאים ומסעדות מפנקות, ובפועל די התבטל במשך היום.
- לטורים נוספים של יהודה מודעי
השקעתי זמן רב בניסיון להבין למה אני מרוויח משכורת מסוימת ובמקצועות אחרים מרוויחים יותר. היום, עם שוך תקופת שביתות ארוכה למדי של כל מיני מגזרים, אפשר בפרספקטיבה לנסח כמה פרמטרים שעל פיהם תיגזר המשכורת בכל מקצוע.
אז חלמתם
האם באמת כל אחד יכול להיות ביל גייטס?
גלית תגורי משה
מצד אחד כולנו יכולים לחוות הצלחה ולחתור להישגיות. מצד שני, החשיבה ש"הכל אפשרי אם רק תעשה", גורמת לרבים לשקוע בפנטזיות מסוכנות שמונעות השקעה לטווח ארוך באפיקי השכלה מסודרת או התקדמות הדרגתית. 15 דקות התהילה שמוכרות לנו תוכניות הריאליטי הן רק חלק מתופעות הלוואי
הפרמטר החשוב והמרכזי ביותר הינו (כמו כמעט כל דבר בכלכלה) ההיצע והביקוש. אם תלכו תבדקו את החוגים המבוקשים ביותר באוניברסיטה או במכללות תמצאו מן הסתם את הפסיכולוגיה, התקשורת, עבודה סוציאלית, וכמובן משפטים ורפואה - וראו זה פלא - כמעט כל המגזרים האלו שבתו לאחרונה, או שנמצאים בצרות קשות מבחינת תנאי השכר.
הביקוש ללימודים גדול והיצע המשרות הפנויות לא גדול מדי, והמעבידים יכולים להרשות לעצמם לשלם פחות, כי יש הרבה מועמדים בחוץ. נסו לחשוב כמו מדינה או כמו מעביד למשל על הרופאים. בלי להיכנס לעומק הבעיות במערכת הבריאות, די נוח למדינה לתת שכר נמוך לרופאים. הפקולטות מפוצצות וצריך פסיכומטרי גבוה מאוד רק כדי להיכנס לשנה א' של רפואה.
המסלול ארוך ומייגע. צריך להיות חולה בראש או אוהב אדם קיצוני על מנת לעסוק ברפואה. וממילא אנשים אידיאליסטים הולכים למקצוע משיקולים אחרים חוץ מכסף, אז בעצם אין טעם לתת להם שכר גבוה, הם יבואו בכל מקרה. אם ייעלמו רופאים והפקולטות יתרוקנו, המשכורות יתחילו לטפס.
כסף או שביתה
הפרמטר השני הוא גם המעצבן ביותר (והתחרות בין הפרמטרים היא קשה) - הקרבה לשאלטר. הרי אין שום סיבה הגיונית מדוע עובדי החשמל יהיו המגזר המרוויח ביותר מכולם. עובדי הנמלים לא אמורים לקבל פרמיות על פי לוחות שנקבעו במאה שעברה, עובדי הרכבת אמורים לקבל הוראות מהמנהלים שלהם ולא להיפך. קירבתם לשאלטר וליכולת הפגיעה שלהם בשכבות החזקות, היא זו שמרימה אותם אל על במדרג השכר. (שימו לב שכבות חזקות ולא החלשות - כי על השכבות החלשות לא באמת חושבים - שאלו את העובד הסוציאלי הקרוב אליכם בדרכו ללשכת הסעד)פרמטר השלישי הוא הקרבה לכסף. מי שיודע להעריך היטב את משמעות הכסף ומבין את חשיבותו לעסק שבו הוא עובד, יודע ללחוץ על הנקודות הנכונות על מנת לקבל את המשכורת הראויה לו. עובד כספים בדרך כלל לא יוותר ולו על מעות בודדות ועל הטבות אם הוא יודע שהן קיימות היכן שהוא.
ובדרך כלל עובדי כספים, כאנשים מקצועיים, יודעים לחשב ולייחס חשיבות לשברירי אחוזים. לכן בכל ענף הביטוח, בתי השקעות שחיים "רק" מ-2% דמי ניהול, מנהלי כספים, בנקאים וכו', נמצאים לרוב גבוה במדרג השכר. מעין קירבה לשאלטר אבל עם כישרון.
כסף או חיים
פרמטר רביעי הוא מקצועות קריירתיים או מקצועות הוריים. בשם מכובס פחות, מקצועות נשיים או מקצועות גבריים. אינני מתכוון לאפליה נשית שאינני מאמין בה ולו לרגע, אלא פשוט להבחנה בין מקצועות אשר העט נופלת בהם מהיד בשלוש וחצי לבין מקצועות של משרה מלאה.במשרה מלאה אפשר לפעמים לצאת בשלוש וחצי, אבל לרוב צריך למלא משרה מלאה ולהיות זמינים לפעמים לשעות נוספות לצרכי מכרז, ביקור מחו"ל של איזה מנהל בכיר, תקופה עמוסה, סוף שנה וכו'. משרות המבטיחות את סיומן באופן קבוע בשלוש וחצי מאפשרות צרכים אחרים חוץ מעבודה ולכן הביקוש אליהן רב והשכר נמוך.
מדריך
איך לבקש העלאת שכר - וגם לקבל
אתי גולדברגר
זה קורה גם לעובדים האסרטיביים ביותר, שיודעים להציג את עמדותיהם בבהירות מול לקוחות, אך נתקפים פיק ברכים לפני השיחה עם הבוס. לכבוד השנה החדשה ודיוני השכר שבפתח - איך נפעל באופן יעיל ומדויק כדי להשיג תוספת שכר?
כסף או תהילה
הפרמטר החמישי הינו ההילה של המקצוע, כמובן באופן הפוך. גם זו מעין הרחבה של פרמטר ההיצע והביקוש. מקצועות שנהנים מהילה רבה וסדרות טלוויזיה שמהללות ומפארות אותם, יהיו על פי רוב מקצועות עם תחרות עזה ולא הגיונית על כל מקום פנוי. לכן כמובן הם ינוצלו על ידי מעסיקים קרי חשיבה. הרי אפשר להחליף אותם בעוד 100 אנשים בתוך רגע.לפרמטר הזה שייכים כמובן עורכי הדין ברבבותיהם, הפרסומאים, השחקנים, אומנויות הבמה השונות וכמובן אנשי התקשורת. כולם חולמים על להיות ציון אמיר או אהוד יערי או גל גדות. בפועל המציאות היא אפורה למדי. להבדיל לא ראיתי ילד אחד שציין בפה מלא כי הוא מעוניין להיות ברוקר של אופציות או מנתח מערכות erp או קבלן בניין.
אבל הצדק, איפה הצדק? ובכן ה"צדק" נמצא היכן שהוא אחרי מאדים, תמשיכו קצת אחרי שבתאי, אם הגעתם לאוראנוס - תעשו פרסה. אם תשימו לב, לא נכנסתי ללימודים כמנבאי שכר או לכישרון. בטוח שהם יעזרו. אבל לא סביר שתמצאו שדוקטור לפילוסופיה מרוויח יותר ממציל.
והעובדת הסוציאלית המוכשרת ביותר תרוויח בדרך כלל פחות מעובד היי טק (שלפעמים הוא לא כישרוני ומבלה את מרבית זמנו במשחק סוליטיר). אני בטוח שהרבה קוראים יבקרו את הטור הזה, ולהפתעתכם אני גם אסכים עם חלק מהם. אבל זו המציאות. אם התמזל מזלך לעבוד במקצוע מכניס שמביא לך סיפוק ויצירה - זכית. אם לא לפחות שתדע למה.
יהודה מודעי הוא שותף בחברת "אימפקט" לחשבות, ניהול כספים וייעוץ כלכלי - Yehudam7@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
הון וכישרון - לא תמיד הולכים ביחד
צילום: shutterstock
מומלצים
