עיר בלי ראש - האם הפשע בנתניה עדיין מאורגן

בין השנים 2001 ל־2005 ערכתי עיתון של רשת שוקן בנתניה, ומאז אני מגונן עליה בכל הזדמנות מפני התואר "בירת הפשע של ישראל". הרי הכלכלה בעיר משגשגת באופן חסר תקדים, פועלת בה מכללה מוצלחת למדי, רצועת החוף ומצוקי הכורכר מרהיבים ביופיים, וההגירה החיובית העשירה את נתניה בתושבים חדשים ואיכותיים. ועדיין, אירועים פליליים חמורים במיוחד - חיסולים, סחיטות, הצתות, תקריות ירי ופיצוצים של מטעני חבלה - מחזירים אותי פעם אחר פעם אל הסטיגמה שדבקה בה.

יש פערים בין הנתונים הסטטיסטיים של המשטרה לבין האירועים החמורים בשטח, והם מזכירים את ההבדלים המתודולוגיים בין מספרים בכדורסל ובכדורגל. בעוד שבכדורסל מתארים הנתונים הסטטיסטיים את תוצאת המשחק בדיוק רב, בכדורגל זה לא ככה: קבוצה יכולה לשלוט בנעשה במגרש במשך משחק שלם, והיריבה עדיין עשויה לנצח בזכות פעולה אחת מוצלחת. נתניה, אתם יודעים, תמיד הייתה עיר של כדורגל.

אז איך זה שרוב מוחלט של אלפי פנסיונרים בדירות יוקרה מול הים, תושבים חדשים בקריית השרון במזרח ועוד כמה אלפי מתעשרים חדשים ואלפיון עליון ברמת פולג מדרום, נכנעים למיעוט של עבריינים עם כמה מנהיגים מתוקשרים? כדי להבין את זה חייבים לנבור בתולדותיה של משפחת אבוטבול - שעלתה והתבססה כארגון הפשע הראשון בארץ, חלשה על נתניה במשך כמה עשורים, ומאז מותו של פליקס התמוטטה כמעט לחלוטין.

(צילום: שאול גולן)

סחיטה בלי איומים

בני משפחת אבוטבול היגרו מטוניס לצרפת בתחילת שנות ה־50. לישראל הם עלו בגל העלייה שאחרי מלחמת ששת הימים והתיישבו במרכז נתניה, אז אזור יוקרתי בסגנון באוהאוס עם יקים ואשכנזים ותיקים. מרכז העיר היה שונה מאוד מהשיכונים המכוערים שצמחו בפאתיה מתוך מעברות האוהלים של שנות ה־50, והתגוררו בהן מזרחיים יוצאי לוב, מרוקו, עיראק, פרס ותימן.

בין השכנים של האבוטבולים באותם ימים היו שמות כמו יעקב פרי, דובי גל, יהודה ברקן, מוטל'ה שפיגלר, האחים רזמוביץ' ועוד רבים וטובים, אלא שהאחים אבוטבול ראו בעולם הפשע את הייעוד של חייהם. למעשה, עוד בפריז הייתה המשפחה המורחבת מקושרת היטב בעולם התחתון, וחמשת האחים שעלו לארץ - אדוארד, חמוס, פליקס, צ'רלי ולוסיאן - המשיכו לשמור על הקשר עם האנשים הטובים בצרפת. מעל כולם בלט פליקס אבוטבול, שלפי האגדה היו שמורים על שמו שולחנות במסעדות הנכונות, ובזכות כמה פעולות עלומות שביצע בצרפת הוא זכה שם בכינוי "הסנדק".

בנתניה של השנים ההן פעלו בכל מכולת סביב השוק העירוני עשרות "קלובים", מועדוני הימורים קטנים ושוקקים למשחקי קלפים וקוביות. כסף מזומן החליף ידיים בין סוחרים וקבלנים, ירקנים ושיפוצניקים, גנבים, נרקומנים וסוחרי סמים. מאחורי כל קלוב עמדו עבריינים שניהלו את המשחקים ואת מערכי האשראי והגבייה, מה שחולל את מלחמות השליטה הראשונות.

האחים אבוטבול בהנהגת פליקס, אז בשנות ה־20 לחייו, נכנסו לשוק הזה והשתלטו עליו בסגנון שלא הכירו עד אז בארץ: בעזרת שכירי חרב שמפעילים נשק חם. בעלי עניין בשוק ההימורים ועבריינים ידועים חוסלו בזה אחר זה בידי החיילים של מי שכונו "הצרפתים". האחים בבר ודדה עמר נורו בפתח ביתם ברחוב שער העמק, חנניה אלבז ושרון סבן חוסלו גם הם, ומנחם דיין ואשתו ההרה נורו בחדר השינה שלהם. כל נתנייתי ידע מי אחראי לחיסולים, אבל המשטרה לא פיענחה את הרציחות עד היום.

אחרי ההשתלטות על שוק ההימורים הגיע תור הפרוטקשן מבעלי עסקים. חלק מאלה שילמו ברצון, ובתמורה נהנו משקט יחסי. אחרים שילמו בכפייה ושתקו, כי בנתניה לא מתלוננים. בינתיים בשדרות ניצה, על המצוק הענק מול הים, נבנו כ־20 רבי קומות ובתי מלון. יהודים עשירים מכל העולם הסתערו על הנדל"ן ברצועת החוף בשנות ה־70 ו־80, וכלכלת העיר הושתתה על מסחר קמעונאי ותיירות. נפתחו מועדונים, מסעדות ובתי קפה, ובליינים כמו פנינה רוזנבלום ורפי שאולי התארחו בדיסקוטקים ונהנו מחברת אגדות הכדורגל מוטל'ה שפיגלר, עודד מכנס ודוד לביא.

שגשוג חיי הלילה משך לחופים גם את אנשי הפשע, שהתחילו לחסל זה את זה במלחמה על הפרוטקשן. קרבות השליטה הניסו את יזמי הבידור והתיירות, ובהיעדר אנשי מקצוע נעלמו גם הלקוחות; אלה ואלה נבהלו מאימת העולם התחתון שהשתלט על מוקדי הבילוי בעיר.

ב־1984 הדהים פליקס את כל מי שהכיר, כשנעצר באשמה שחטף שר ניגרי גולה במרכז לונדון. יחד איתו נעצרו שני אזרחים שמזוהים עם כוחות הביטחון של ישראל, והשלושה נשפטו ל־10 עד 14 שנות מאסר. כשפליקס ישב בכלא האנגלי תיחזקו את האימפריה בנתניה אחיו צ'רלי ולוסיאן, שניהלו את העסקים והדפו בכוח ניסיונות של גורמים מקומיים להרים ראש בהיעדרו - כולל עיריית נתניה, שניסתה לדחוק אותם מהשליטה במסעדות שבחופים. אנשיהם של צ'רלי ולוסיאן הפעילו עשרות קלובים והכניסו מכונות של משחקי מזל לחנויות בכל רחבי העיר. הם עצמם היו מעורבים במאבקים שאיכשהו הסתיימו בחיסולים של יריביהם.

לוסיאן אבוטבול(צילום: ג'ורג' גינסברג)

שבע שנים ישב פליקס בכלא של הוד מלכותה. כשחזר לנתניה, עטור תהילה של איש מוסד מסתורי, המתינו לו בבית בשדרות ניצה אשתו אסתר ושלושת ילדיו, פרנסואה, אסי ושירלי. הכריזמה שלו לא נפגמה בשנים האלה, והאיפוק והנימוס השתלבו היטב בהופעה מרשימה: גוף אתלטי של ספורטאי שרץ מדי בוקר בחוף הים, עם שומרי ראש ובלעדיהם. שיער שחור מבריק מסורק בקפידה. חליפות מעצבים מלונדון ומפריז, או אופנת חוף עדכנית מדרום צרפת. מכוניות יוקרה כמובן, רצוי מרצדס לבנה.

בתחילת שנות ה־90 עברה תעשיית ההימורים מתיחת פנים: לא עוד קלובים אפלים בנתניה, אלא מועדוני רולטה מפוארים שנפתחו בתל אביב ומשכו מהמרים מכל סוג. פליקס הבחין בהזדמנות הכלכלית החדשה ופעל ליישם אותה בעיר שלו, כולל שינוי תדמיתי של העובדים והלקוחות מסגנון ישראלי זול לשיק אירופי מהוגן. גם האכסניה הלמה את הרוח החדשה: "פאב רויאל", קומפלקס של מסעדה, פאב ומועדון סנוקר בבניין מרשים בכיכר המרכזית, שהיוו בית למועדון קלפים ולרולטה.

את זירת הקלובים המחתרתית המשיך לתחזק בנו הבכור של פליקס, פרנסואה, שהיה בן 20 וקצת. גם הוא פעל להרחיב את העסקים, ופתח במרכז נתניה בית מאפה שהפך לרשת מסעדות מצליחה בשם "בת האיכר". אלא שבניגוד גמור לאביו, פרנסואה התבוסס ברפש המקומי. עימותים קולניים עם אחיו הצעיר אסי, התעמרויות בעבריינים, בחייבים ובסתם ירקנים בשוק הכעיסו מאוד את פליקס. גינוני הנימוס של האב, תרבות השיחה והתדמית המיוחדת שטיפח משכו לפאב רויאל לקוחות מכל הארץ. אלה גילו מקום שניתן להמר בו ללא חשש מעבריינים וממשטרה, שבו חשבון הוא חשבון, והג'נטלמן בקופה מתנהג בדיוק כמו פקיד בנק.

פרנסואה אבוטבול(צילום: אבי מועלם)

זה היה הצד הנעים של פליקס, אבל אי אפשר לשכוח את דרך החיים שבחר. בעולם שמהותו פשע, סחיטה ומאבקי כוח, בהכרח היה לו צד הרבה פחות ידידותי.

יאללה נתניה מלחמה

הסביבה והמשטרה התפעלו מההתנהלות העניינית של פליקס, מהסלידה שלו מסמים ומהווטו שהטיל על סחר בהרואין בעיר. רבים העריכו את הדרך האלגנטית שבה פתר סכסוכים ונפטר מאויבים. הוא נחשד במעורבות בכמה מקרי רצח והוגדר כיעד מועדף של מחוז המרכז, אך החשדות נגדו מעולם לא הבשילו - אפילו לא לכתב אישום ברצח. בהקשר הזה דבק בו הכינוי "מלך הכיפות האדומות": כשהיה נקלע לעימות הוא תמיד נתן לצד השני הרגשה חיובית, אבל אז היה היריב נפגע בדרך זו אחרת.

היה למשל המקרה של אלכסנדר דוביצקי, עולה חדש מברית המועצות לשעבר שהפעיל מועדונים עם מכונות מזל. אנשי אבוטבול דרשו ממנו לחדול, אך הוא סירב. בפברואר 1997 נרצחו אשתו פנינה ובנה שלומי כהן. פליקס, שלמרות המחלוקת שמר על יחסי ידידות עם דוביצקי, השתתף בהלוויה ובא לשבעה בבית אמה של המנוחה.

בינתיים סימנה המשטרה חשוד בשם שלום אבוטבול, בן המשפחה שחי בפריז ועזב את ישראל מיד אחרי הרצח הכפול. משפחת אבוטבול בארץ קיבלה הדלפה על כך שהמשטרה עלתה על הרוצח, ובתוך מספר ימים נמצאה גופתו בעיר האורות. יש הטוענים שהוא חוסל כדי שלא יפתח פה על שולחיו, ויש הטוענים שהוענש על כך שבמקום לרצוח את דוביצקי רצח חפים מפשע. כך או כך, כעבור שלושה חודשים חוסל גם דוביצקי. באוגוסט 1997 נעצר פליקס בחשד למעורבות ברצח, ושוחרר מחוסר ראיות.

אחרי פרשת דוביצקי החלה התקשורת לחשוף את פליקס לציבור הרחב, והוא מצידו חייך בנימוס וסירב להתראיין. במקביל הרחיב את עסקיו למכרזים של העירייה, השקעות בנדל"ן, הלוואות בריבית וגביית חובות. בשלב מסוים התגרש והתחיל לצאת עם עורכת דין צעירה שעבדה עם עיריית נתניה. עורך דין שרכש עבורו נדל"ן היה ידידו האישי, חבר מועצת העיר, שבמשרדו החלה לעבוד אז עורכת הדין רויטל סוויד. בתוך זמן קצר הפכה סוויד לסנגורית הקבועה של פליקס, ולימים הייתה לסנגורית הרשמית של המשפחה ולאחת מהפליליסטיות החשובות בארץ.

עו"ד רויטל סוויד(צילום: עופר עמרם)

ההתרחבות העסקית בשנות ה־90 חייבה את פליקס לשתף פעולה עם טייקונים מתחרים שהיו גם ידידיו, למשל זאב רוזנשטיין וראובן גבריאלי. אחד המיזמים המשותפים היה הטסת קבוצות מהמרים לבתי קזינו במזרח אירופה, תמורת התחייבות להמר בסכומים של 5,000 דולר ומעלה. משפחת אבוטבול חלשה אז מבסיסה בנתניה על סוללה של עורכי דין ורואי חשבון, נציגים של חברות תעופה בינלאומיות, סוכנויות נסיעות, ביטוח והשכרת רכב, ופליקס רכש בית מלון וקזינו מפואר במרכז פראג, "קזינו רויאל".

הלקוחות מישראל היו מגוונים. כמה מבכירי האמנים הופיעו בפני הקהל כאורחיו האישיים של פליקס, ולמועדפים שבהם המתינו בחדרי המלון נערות ליווי צ'כיות וצלוחיות עם קוקאין. הלוואות בכל סכום ניתנו לכל מהמר שביקש והביא ערבויות טובות. אחד הלווים היה עופר מקסימוב, ירקן מחולון שהתמכר להימורים. הסוף ידוע: מקסימוב הפסיד בבתי הקזינו של אבוטבול עשרות מיליוני שקלים, ואחותו אתי אלון מוטטה את הבנק למסחר כשגנבה בשבילו 270 מיליון שקל.

עם ובלי קשר למקסימוב, השנים 1995 עד 2002 היו טובות למשפחת אבוטבול. מלבד בתי הקזינו באירופה הם הפעילו באילת מיזם של ספינות הימורים בניהולו של האח צ'רלי, והמוני ישראלים השאירו מיליונים על הרולטות הצפות. צוות של 100 עובדים דאגו ללוגיסטיקה - שינוע מהמרים ממרכז הארץ לאילת ובמעבורות מהחוף לספינות, ניהול אולמות משחקים, מניעת בריונות, השגחה על תזרים המזומנים, סליקת כרטיסי אשראי. קבלני משנה צ'יפרו מהמרים כבדים בנשים ובקוקאין.

בין האחים צ'רלי ופליקס היו הבנה עיוורת, כבוד הדדי וגינוני התנהגות דומים. בכל בוקר ב־10:00 הגיע צ'רלי לכיכר המרכזית בנתניה במכונית עם נהגו האישי ושני שומרי ראש, לבוש בכותנת מעומלנת ומצויד בתיק מנהלים כמו בנקאי צרפתי. הוא נהג לחצות את הכיכר הגדולה לאיטו ולהנהן לבעלי עסקים וליושבי בתי הקפה לפני שהיה נבלע בבניין של פאב רויאל, שם היה משרדו. אבל כמו אצל פליקס, גם הנימוסים של צ'רלי נגמרים ברגע של עצבים.

הפעם הראשונה ששני האחים הורשעו בעבירה פלילית בארץ הייתה ב־1998. השניים היכו קבלן בשם יעקב שבירו, לקוח של פאב רויאל שלא שילם את חובותיו והתחצף לדעתם. שבירו התלונן במשטרה, אבל זמן קצר לאחר מכן נרצח אחיו, יצחק שבירו מרמת השרון. האח ההמום גימגם מפחד, ובפרקליטות הבינו שיהיה קשה להעמיד אותו על דוכן העדים. זה נסגר בעסקת טיעון עם האחים אבוטבול: שמונה חודשי מאסר בפועל.

צ'רלי אבוטבול(צילום: אבי מועלם )

נראה שהבנים הצעירים של פליקס וצ'רלי לא היו בשלים לנהל את המלחמות של הוריהם בסוף שנות ה־90. פרנסואה ואסי היו אגרסיביים מדי והסתבכו בעניינים מיותרים, ולמעשה הפריעו יותר מאשר סייעו; בניו של צ'רלי, פרנסואה (הג'ינג'י), אביב ואדם, היו תלמידי תיכון. פליקס וצ'רלי היו חייבים לבצר מערך יעיל לתקיפה ולהגנה, ולשם כך גייס פליקס כישרונות צעירים: נתנייתים כמו ריקו שירזי, יורם אלעל ואלון גלעדי, ותל אביבים כמו נחמן כהן, בן סוטחי ועוד רבים אחרים. כך החל להיווצר ארגון הפשע הראשון בישראל.

פירוק וגורמים

בשנת 2000, בשיא כוחו, התקנא פליקס במיזם ההימורים הממוחשב של השותפים ראובן ועזרא גבריאלי, מאיר אברג'ל ויעקב אלפרון. פליקס פיתח תוכנת הימורים משלו, וכדי להפעיל מועדוני אינטרנט רתם את רוזנשטיין ואת חנניה אוחנה מכפר סבא. בין הצדדים נוצרה מתיחות שהפכה למלחמת קואליציות קטלנית. המערכה נפתחה ביוני 2002 ברצח של יעקב אברג'ל, שהיה אחראי למועדוני אינטרנט באזור בת ים וראשון לציון - הטריטוריה שבה החל להפעיל רוזנשטיין את מועדוני האינטרנט של אבוטבול. כעבור חודשיים חוסל פליקס בכניסה לקזינו שלו בפראג, ובמרץ 2003 חוסל אוחנה בחניון ביתו בגני תקווה. אחריהם ניצלו רוזנשטיין ואסי אבוטבול מכמה ניסיונות חיסול מתוקשרים.

מותו של פליקס היכה בהלם את נתניה. בזמן ההלוויה נסגרו כל החנויות באזור כיכר העצמאות לאות הזדהות עם האבל של משפחת הפשע, ועשרות אלפים השתתפו בטקס שקדם להלוויה. גופתו של פליקס נישאה על כתפי חבריו וחייליו לשתי הקפות של הכיכר הגדולה, והספדים נישאו ברחבה מתחת לפאב רויאל. ראשי משפחות פשע מכל הארץ הגיעו בג'יפים אימתניים ובמכוניות מבהיקות, לבושים שחור ומוקפים בשומרי ראש חמושים. נתניה ביום קבורתו של פליקס אבוטבול דמתה לאחת הערים שמקיפות את נאפולי, העיר של הגאמורה.

הקואליציה של אבוטבול, אוחנה ורוזנשטיין ניסתה להשיב מלחמה באמצעות שכירי חרב, אבל פעם אחר פעם נכשלה בניסיונות החיסול. צ'רלי לא הצליח לשמר לבדו את הבכורה של המשפחה, וכך בא הסוף על שלטון האבוטבולים בנתניה וניתן האות לעלייתו של בוס חדש. זה עלה מקרב הארגון: ריקו שירזי, שהוא וכמה מאנשיו הקרובים גילו נאמנות לפליקס, ובתמורה זכו ממנו ליד חופשית. הם לא סבלו את הוולגריות של פרנסואה ולא הסתדרו עם שיגעונות הגדלות של אסי, וידעו שהסתלקותו של הסנדק היא ההזדמנות שלהם לפרוץ.

ריקו שירזי(צילום: אלי אלגרט)

בינתיים נחלש עוד כוחו של צ'רלי אבוטבול. בינואר 2004 החליטה מדינת ישראל בהנהגת אריאל שרון לקדם הקמת קזינו חוקי באילת למיליארדר האוסטרי מרטין שלאף, חבר טוב של ראש הממשלה, ולשם כך היה צריך לחסל את הקזינו הצף של הנתנייתים. לביצוע המשימה נערך מבצע משטרתי מיוחד בהשתתפות אלפי שוטרים: בזמן שצ'רלי ועשרות מאנשי הלוגיסטיקה שלו נעצרו ברחבי הארץ, השיטור הימי באילת תפס את ספינת ההימורים ועיקל אותה במקביל לעיקולים של חשבונות בנק, בתים ומכוניות.

חלפה שנה, ועל צ'רלי ניחתה מכה שנייה: בנו הבכור פרנסואה נעצר והואשם ברצח הנער ערן לוי ליד המועדון בקיבוץ שפיים. צ'רלי ואשתו סוניה נגררו לכמה שנים של משפט יקר ומתוקשר, שבסיומו הורשע בנם ונשלח בגיל 22 למאסר עולם. עוד במהלך המשפט הבין צ'רלי כי האימפריה שבנה עם אחיו הולכת ומתרסקת. הוא איבד שליטה על שני בניו של פליקס; פרנסואה עשה הרבה רעש אבל הפסיק להפחיד את אנשי השוק האפור בעיר והפסיד בקרב המסעדות הראשון מול שירזי; ושירלי, בתו של פליקס, שהייתה בעבר אהובתו של שי שירזי, נישאה לבסוף לבחור בשם נתי אוחיון, שנורה למוות רק משום שהפך ליד ימינו של אחיה פרנסואה.

אסי נתן לסביבה להרגיש שהוא היורש של אביו, אבל בפועל היה בטראומה קשה אחרי שניצל מפיצוץ רימון מתחת לג'יפ שלו בפראג, ומשני ניסיונות חיסול בטילי לאו ובנשק קל מול ביתו ברמת פולג. חוקרי יאחב"ל הבינו שאסי בלחץ, ובמשך שנה וחצי הקליטו אותו מדבר ללא הרף על כל עסקי הנשק והסחיטה שהיה מעורב בהם. התוצאה הסופית: 18 שנות מאסר בפועל.

אסי אבוטבול(צילום: גיל יוחנן)

צ'רלי ראה את אנשיו של שירזי נוגסים בשוק ההלוואות בריבית, ואת משפחת הפשע כראג'ה משתלטת על עסקי המסעדנות המשגשגים של פרנסואה. בשלב הזה הוא ניסה לחזור לעניינים בדרך שקטה, ודווקא אז נורה מטווח קרוב ונפצע באופן אנוש. במהלך האשפוז בהלל יפה בחדרה נתפסו ליד בית החולים כלי נשק ואמצעי חבלה ברשות בניו אדם ואביב, שהורשעו ונשפטו ל־20 חודשי מאסר.

צ'רלי נותר לבד בחוץ. הוא חזר לאולם הדיונים שבו התנהל המשפט של פרנסואה חבוש בבטנו ומדדה על מקל, ובהמשך ריצה בתא של בנו את חמשת חודשי המאסר שנגזרו עליו בתיק הקזינו הצף באילת. לאחרונה הוא חזר להפעיל את מערך ההלוואות לצד בית קפה במרכז נתניה, מה שלא הרתיע את יריביו: הם שוב ניסו לירות בו, שוב ללא הצלחה. ביולי האחרון הגיעו היריבים לאחיין פרנסואה והצליחו לחסל אותו, ובדצמבר חוסל איציק גפן, מי שכונה "איש הכספים" של האחיין אסי והיה מקורב מאוד למשפחת אבוטבול.

לכאורה אפשר להסיק שריקו שירזי מחסל במו ידיו או באמצעות אנשיו את משפחת אבוטבול, אבל לא בטוח שאלה פני הדברים. שירזי אכן הסתכסך עם פרנסואה, אבל גם ראה בו מין אח חורג, צעיר וסורר. הוא לא חש מאוים ממנו, ותמיד התייחס אליו בסלחנות בגלל הפטרון פליקס. עם אסי שומר שירזי על יחסים יותר משופרים, והמשקלטים של יאחב"ל שמעו אותם לא פעם מחליפים ברכות בנוסח "כפרה", "נשמה" ו"אתה יודע שאני אוהב אותך".

התעלומה שנותרה פתוחה היא מי בכל זאת מנסה לחסל את צ'רלי אבוטבול. בגלל סכסוך טיפשי בכלא בין הילדים של שניהם, שי שירזי ופרנסואה (הג'ינג'י), יש המייחסים לשירזי ולבנו את ניסיון החיסול של צ'רלי. אבל במפגש שנערך לפני כשנתיים במסדרונות בית המשפט בין שירזי לסוניה אבוטבול, הדברים נראו אחרת. שירזי דאג לברך לשלום את פרנסואה הג'ינג'י שישב על ספסל הנאשמים, ובהמשך אותו יום אמרה סוניה בנוכחות שירזי, "רק אתמול צ'רלי וריקו נפגשו. הם החליטו להמשיך להיפגש ולא לתת למלחמות של הילדים להרוס לכולם את החיים".

מי בתור

בשנים האחרונות עסוק ריקו שירזי בגיחות למזרח אירופה ובשותפות אסטרטגית עם שלום דומרני מאשקלון. השוק האפור בנתניה נותר מאחור מבחינתו, מה גם שענף ההימורים בעיר הצטמצם מאוד. אנשים שמזוהים איתו באופן מובהק מתחזקים את השאריות - כמה קלובים קטנים, צ'יינג'ים וגביית חובות.

לא מזמן נעצר שירזי על שורה של עבירות כלכליות, והוגש נגדו כתב אישום שמייחס לו הלבנת הון וסחר בחשבוניות פיקטיביות. הסנגורים שלו, עורכי הדין משה שרמן, דוד יפתח (שהם גם הסנגורים של צ'רלי אבוטבול) וג'קי סגרון, טוענים שאין ממש באישומים נגדו, אבל בתוך תוכם גם הם יודעים שאם יורשע צפוי לו עונש חמור, מה שיותיר את בירת הפשע ללא סנדק.

אם מקבלים את ההנחה שמסירה את החשד משירזי, נותר לצ'רלי סכסוך פתוח אחד. מדובר באייל סופר, מסעדן נתנייתי שהכניס את האחים כראג'ה כשותפים במסעדת "בית השייח" של בן משפחתו, רק כדי לדחוק את פרנסואה אבוטבול מרשת מסעדות "בת האיכר". לפי המידע שנחקר ביאחב"ל אחראים סופר וחאלד כארג'ה לסדרת ההצתות ב"בת האיכר" ולרימוני ההלם שנזרקו על המסעדות בזמן שפרנסואה היה בכלא. סופר וכראג'ה נעצרו, נחקרו ושוחררו. בינואר שעבר נעצר סופר שוב לחקירה, עקב מפגש שאירגן במסעדה בנתניה בנוכחות ריקו שירזי ושלום דומרני - מפגש שכל כולו היה הפגנת כוח של השלטון החדש בעיר ערב השחרור של פרנסואה.

בעקבות האירוע הזה פנתה המשטרה לבית המשפט והוציאה לפרנסואה צווי הרחקה מנתניה, מחשש לביטחונו האישי ולביטחון הציבור. באותה תקופה התחדשו והתהדקו מאוד היחסים בין פרנסואה לבין הדוד צ'רלי, ובמקביל התלהטה החזית בין סופר לצ'רלי. שניהם נעצרו, בנפרד, בחשד שניסו לחסל זה את זה כמה פעמים. בכל המקרים לא נמצאו ראיות נגד השניים, והם שוחררו. אבל החוסר בראיות לא אומר שהחשדות הוסרו, במיוחד אחרי שפרנסואה אבוטבול נרצח ביולי 2011.

נכון לעכשיו שורר בנתניה שקט מתוח. כולם ממתינים לתוצאות המשפט של שירזי, שבכל הסכסוכים ידע לשמור על תדמית נקייה - תמך ביריבים של האבוטבולים, אבל לא פגע באיש בעצמו. כך או כך, במשפחת אבוטבול חושבים שלתהילה של שירזי אין שום הצדקה או עתיד. "מי שיושב על הגדר כמוהו", אומר לי אחד מבני המשפחה, "לא יכול להנהיג ארגון פשע".