אתיופים ונשים: לא אותה גברת בשינוי ההדרה

הנה ידיעה שעדיין לא שמעתם עליה בשום מקום: במהלך ערב תרבות בבסיס צבאי, קם אחד החיילים – כיפה סרוגה על ראשו – ויצא החוצה. זה קרה ברגע שבו עלה לבמה זמר ממוצא אתיופי והתחיל לשיר. החייל סרב להיכנס פנימה, וטען בפני מפקדיו שההלכה אוסרת עליו להאזין לשירת אתיופים. ראש הישיבה שלו יצא להגנתו, וגם רבנים אחרים קראו לצה"ל לאפשר לחיילים לצאת כשאתיופים שרים.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• צפו: כך פועל עולם השידוכים החרדי
• קבלו את הדוסים הכי מצחיקים
• חוזר בתשובה ספרדי? כדאי שתשנה שם משפחה   
  

את הידיעה הזאת, כאמור, עדיין לא שמעתם, וכמובן גם לא תשמעו בחיים. אין שום סיכוי שדבר כזה יקרה.

אנחנו נמצאים בדיוק בזמן של חילופי משמרות בעולם העיתונות – סוגיית הדרת הנשים מפנה את מקומה לסערת הגזענות כלפי אתיופים. אחרי תקופה ממושכת שבה הנושא הראשון שהה בפסגת סדר היום הלאומי, ולא הסכים לרדת משם בשום אופן, מסתמן שנושא חדש הולך לרשת את מקומו.

לפני שיסתיים שלב המעבר מסוגיה לסוגיה, מן הראוי להפריד ביניהן, ולהגדיר בדיוק על מה דיברנו קודם ועל מה אנחנו מדברים עכשיו. שיהיה ברור: גם אם יקראו לדיון החדש "הדרת אתיופים", מדובר בסיפור אחר לגמרי, שאין לו אפילו שמץ של קשר למבול התקשורתי האחרון.

יש זלזול כלפי אתיופים, לא כלפי נשים

הגזענות כלפי עולי אתיופיה היא באמת בעיה. וכידוע, היא לא התחילה היום וגם לא לפני שבוע, יש לה כבר ותק רציני בארץ. היא מסתובבת בינינו בערך מאז מבצע משה. היא חיכתה בשדה התעופה לעולים החדשים מאתיופיה, והכינה להם קבלת פנים צוננת ואכזרית (אחרי זו הרשמית והחגיגית).

העם היושב בציון לא ידע איך לעכל את העלייה הזאת. אם בשנות ה-50 לא היה קל ל"צברים" להכיל עולים חדשים עם תרבות שונה משלהם, לא מפתיע שקליטת אנשים - שאפילו מבחינה חיצונית נראים אחרת לגמרי, בנוסף על ההבדלים באופי ובמנטליות - הייתה משימה קשה מדי. בסופו של דבר, נראה שרוב העולים הצליחו להיכנס לחברה, וגם החברה בדרך כלל יודעת להתייחס אליהם כמו שצריך, אבל הבעיה טרם נפתרה. עדיין יש פערים, עדיין יש גזענות, עדיין אפשר להיתקל ביחס משפיל. עדיין יש אנשים שלא רוצים אתיופים בשכונה שלהם.

אבל כל זה בכלל לא קשור לנושא המכונה "הדרת נשים". אף אחד לא שונא נשים, אף אחד לא מנסה להשפיל אותן, אף אחד אינו מזלזל בהן. מדובר בסך הכל במאמץ לשמור על הפרדה בין המינים. אפשר להתווכח על השאלה עד כמה ההפרדה הזאת נחוצה, והאם לא מדובר בהקצנה מוגזמת של ההפרדה, אבל על כל פנים – המניע איננו איבה כלפי כל אישה באשר היא. גם אם מופיעים פה ושם גילויי שנאה, הם מופנים רק כלפי נשים שעוברות על כללי הצניעות, כפי שהם מופנים כלפי מחללי שבת ואוכלי חזיר, וגם אז מדובר במקרים בודדים שנופחו באופן חסר פרופורציות.

אין זלזול כלפי נשים באשר הן בחברה החרדית, בטח שלא בחברה הדתית. אם תבדקו את העניין, תופתעו אולי אפילו לגלות שם יחס הפוך.

זה לא אותו דבר

למרבה הצער, לא בכל כלי התקשורת ערכו טקס פרידה מהסוגיה היוצאת. אפשר לקבל גם את הרושם שאנחנו עדיין באותו נושא, ולרגע לא על דעתנו לעזוב את הדרת הנשים, חס ושלום. זאת אותה ההדרה בשינוי אדרת. פעם מפלים לרעה נשים, ופעם מפלים לרעה אתיופים.

יש אנשים שמפגינים חוסר הבנה בסיסי, ובעיוורון מוחלט אינם רואים את ההבדל שבין השפלה גזענית ובין החמרה בהפרדה בין גברים לנשים. מבחינת מי שלא הבין את החרדים עד עכשיו, אין בעיה להשוות בין רוע לב ובין הקפדה (מוצדקת או בלתי מוצדקת) על טהרה וצניעות. הייתה הדרת נשים, עכשיו יש הדרת אתיופים, אחר כך נמצא איזושהי אוכלוסיה מודרת אחרת.

אבל זה עניין של זמן עד שהמציאות האמיתית תוכיח את עצמה – לא ניתקל בעיגון של שנאת אתיופים במקורות הלכתיים, לא נגלה

חיילים שמסרבים לשמוע שירת אתיופים או אוטובוסים שבהם האתיופים יושבים מאחור, אולי נמצא סממנים של גזענות בחברה החרדית, אבל לא בממדים גדולים הרבה יותר מאשר בחברה החילונית. אנחנו מחליפים דיסק, עוברים נושא, וטוב שכך.

צאתך לשלום, פולמוס הדרת נשים. עוד ניפגש, מן הסתם, במוקדם או במאוחר. בואך לשלום, הדיון הציבורי על היחס ליוצאי אתיופיה. עכשיו אפשר להתחיל לדבר על מקרים אמיתיים של אפליה וניכור, לטפל באלה שבאמת מזלזלים באוכלוסיה אחרת ללא כל הצדקה, להתעסק בפערים בחברה שדורשים טיפול ולאחות את הקרע בין העדות. כדאי שהסוגיה הזאת תמשיך ללוות אותנו בימים הקרובים, ונעסוק בה במלוא הרצינות, עד שגם היא תאבד פרופורציות ותהפוך לבלגן תקשורתי-פוליטי חסר גבולות.