למה אני הולך לפוליטיקה?
אני בדרך לפוליטיקה כי אני חושב שסוג השיח המתנהל בישראל מוליך את המדינה הזו לאבדון, ואני רוצה לנסות לשנות אותו
ביום שני האחרון קמתי מאוחר. בלילה הקודם סיימתי לענות על מיילים ואס.אם.אסים רק לקראת ארבע בבוקר, וחוץ מזה, לראשונה זה שנים רבות לא בדיוק הייתה לי עבודה לקום אליה.
התגלחתי, עשיתי לי קפה והלכתי להביא את העיתונים. כשפתחתי את הדלת עמדו שם עשרות צלמים וצוותי טלוויזיה. הם צעקו לעברי. לא הצלחתי להבין בדיוק את המילים, אבל הרעיון הכללי היה שהם רצו לדעת למה אני הולך לפוליטיקה.
עוד בערוץ הדעות :
רוח אנסטסיה בבג"ץ / אחמד טיבי
שחור על גבי לבן / אמנון לוי על פיטורי שלמה מעוז
אני אדם מנוסה מאוד, בוודאי מול מצלמות, אבל זה בכל זאת היה מוזר. ראיתי סצנות כאלה בסרטים אמריקניים, אולם לא בישראל. המשכתי לעמוד מולם לרגע עם הקפה ביד, וניסיתי להבין איך בדיוק אני אמור לסכם את כל מה שקורה לי במשפט אחד. בסוף עשיתי את הדבר היחיד שאפשר היה לעשות: חייכתי לעבר הצלמים וחזרתי הביתה עם העיתונים. בדרך הקצרה אל המקלט הבטוח של הסלון שלי הספקתי לראות שהמעבר שלי לפוליטיקה הוא הכותרת הראשית בכולם.
אני בדרך לפוליטיקה מפני שאני חושב שסוג השיח המתנהל בישראל מוליך את המדינה הזו לאבדון, ואני רוצה לנסות לשנות אותו. יכול להיות שזוהי משימה שאפתנית מאוד, אבל האם היה כדאי לעזוב את הכיסא הנוח של "אולפן שישי" בשביל משהו שאינו שאפתני?
מצד שני, צריך גם להיות צנוע. אם חוקי הזירה הפוליטית מגדירים "עמדה" כמשהו שאפשר לנסח בשתי מילים, אני לא יכול לפטור את עצמי מכך כבר בשבוע הראשון. אני כותב אמנם בימים אלה מצע מפורט בשורה של נושאים - החל בסכסוך הישראלי־פלסטיני וכלה בצורך הדוחק בחוקה - אבל בינתיים עליי ללמוד את השדה הפוליטי, ואולי באמת השלב הראשון הוא לפתח את היכולת להעביר מסרים קליטים.
מכיוון שכך, הייתי צריך לשאול את עצמי האם אני יכול למצוא שתי מילים שיגדירו את הכיוון הפוליטי שלי? למרבה הפלא, התשובה היא כן. יש לי שתי מילים, אבל אני אומר אותן כאן רק בתנאי שאתם מבטיחים לזכור שהדיון לא מסתיים בהן אלא מתחיל. בניגוד לדרישתם של עמיתיי הפוליטיקאים, זוהי אינה השורה התחתונה של תפישתי הפוליטית, אלא השורה העליונה. אלה המילים שמהן בעיניי צריך לפתוח את הדיון על הכיוון שאליו הולכת מדינת ישראל.
שתי המילים הן: איפה הכסף? זוהי השאלה הגדולה שאותה שואל מעמד הביניים הישראלי, אותו מעמד שבשבילו אני הולך אל הפוליטיקה. איפה הכסף? מדוע דווקא המעמד היצרני, משלם המסים, ממלא החובות, עושה המילואים, המחזיק על גבו את כל המדינה, אינו רואה את הכסף?
טורו המלא של יאיר לפיד מתפרסם היום במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il