"אני שרית בראל, לא שרית חד הורית"

עוד על חד הוריות בערוץ יחסים:

החלטת להיות חד הורית? התהליך הנפשי

גרושה פלוס: רוב הזמן אני חד הורית

חד הורית בת 42: כמעט ויתרתי - ומצאתי אהבה

חד הורית לא ראויה להיות אמא?

יש כאלה שהמסע מביט בהן ישובות על כסא הנדנדה שלהן. הן נינוחות, ראשן שמוט במכוון וחיוך פנימי ניכר בהן. אחרות נעות ונדות ולא מעיזות להביט החוצה, מעבר לגדר המגדרת את שדותיהן. יש היושבות על הגדר משותקות מפחד, וכאלה שחיות בשביל אחרים, בוכות את בכיים, סובלות את סבלם, וכואבות כאבם.

ישנן אחרות שהילולה ושמחה גרות בשדותיהן, ובלילות של ירח מלא הן יוצאות בריקוד משוחרר ללא מעצורים. הנשים הללו אוהבות את עצמן מעצם היותן.

ישנן נשים העטופות ברכות, חמלה ונשיות. נשים אלו הן שדה של זהב. הן מתנדנדות בנוחות על כסא הנדנדה שלהן, שום פחד לא אורב להן, דלת ליבן פתוחה וכך גם הווייתן. נשים כאלה הן בית, הן חצר, הן המרפסת והנוף, הן האופק, השקיעה והזריחה. אלה הן נשות התקווה, החיות והשמחה.

הוא: מה שמך?

אני: שרית.

הוא: את חד-הורית, לא?

אני: אני שרית בראל. לא שרית חד-הורית.

את לא הסטטוס שלך

התמודדות – ההצלחה בה תלויה ביצירתיות שלנו, בהשראה ובכוח שנשאב מתוכנו ומאחרים ההולכים איתנו במסלול החיים. חד הוריות היא החלטה הטומנת בחובה התמודדות. לפעמים זו החלטה שנוצרה מלכתחילה כאשר אישה בוחרת להביא לעולם ילד ללא נישואים וללא זוגיות, ולפעמים זו החלטה שנוצרה עקב הנסיבות, למשל - עקב גירושין, פרידה או התאלמנות, שלאחריהם נותרים בבית ילדים והורה אחד.

חמש שנים עברו מיום ההכרזה, חמש שנים של התמודדות. אני זוכרת שנשבעתי כבר אז לא לתת לסטטוס הזה – "חד הורית" להפוך לשם המשפחה שלי או למהות שלי, אלא רק לעוד עובדה אחת, נוספת ויבשה עלי.

מעטים הם האנשים המסוגלים לקלוט מעבר לתשדורת אחת. לרוב החברה מקטלגת אותנו מראש, וקובעת אם נישא על ראשנו כתר כזה או אחר. הרי אין מושלמות - אלא בסיפורי האגדות. הרי אף פעם לא נוכל באמת לדעת מראש, עם איזה 'מטען' יגיע האחר. לכן ההמלצה היא להיות את, ואת - זה לא הסטטוס שלך. את זה הרבה לפני שהתחתנת, התגרשת או הבאת ילד לעולם.

אל תקראו לי מסכנה

יש נשים המשתמשות בתגית "חד הורית" כמסכנות, כתואר לאומללות. ללא ספק, אם לא נולדת להורים אמידים ובאמצע החיים מצאת עצמך לבד מגדלת ילדים - יצרת לעצמך מאבק סיזיפי ומפרך. חד-הורית היא אכן הישרדות יום-יומית, אך אני מזכירה לעצמי כמעט בכל שעה משעות היום, שאומללות ומסכנות הן ריח רע מהפה, וניתן למגר אותן רק אם לומדים שפה אחרת.

אומללות - מתרחקים ממנה כמו הומלס ממברשת שיניים. קל לנו להיצמד לאומללות, כאב או צער. אני מכירה, באופן אישי, אנשים שילכו לנחם אבלים כמעט ארבע פעמים בשבוע, אבל לא ישבו לרגע עם ילדיהם וירוו מהם נחת, רק בשל היותם נינוחים בתוך הצער, כאלו היה משכנה הטבעי של נפשם.

כשאם חד הורית מציגה עצמה כחד-הורית, כאלו היה זה שם משפחתה, איך היא מצפה שיתייחסו אליה? האם היא מצפה לרחמים? אמפטיה? הזדהות? הנחה? האם בעשותה כך היא לא מקטלגת את עצמה?

מוכרחים להיות שמח

אם חד-הורית המתמודדת עם בעיות כלכליות או אחרות בשל היותה לבד (גם אם היא גרושה המקבלת מזונות), ובאותו הזמן אמורה לתפקד גם כהורה שמח שטוב לו, שאמור להקדיש זמן לילדיו ואולי גם למצוא לעצמו זוגיות חדשה - נאלצת להתמודד עם משימה קשה מאד. אך עדיין, נשים כמוני חייבות למצוא את המרכז האמיתי שלהן, את האיזון שבו שוכנים הכוח והעוצמה, כי רק שם נמצא האור שלנו.

אז כן, אני, שרית בראל, בוחרת בשמחה. כן, אני יודעת שזה לא פופולארי כמו אומללות, אבל שמחה היא מטרת חיי ולא חייבת להיות לה סיבה. לא צריך להצדיק שמחה - צריך פשוט לחיות אותה. אגב, קדוש אמיתי לדעתי, הוא אחד ששמח מבפנים - למרות ריבוי הצרות שעברו עליו.

אז נכון שאם הייתי זוכה עכשיו בלוטו או בנסיך שאני רוצה על חמור כחול, לא הייתי הודפת את הטוב הזה, אבל לא על חבלי הכביסה הזו תלויה שמחתי. היא תלויה על שני דברים: ראשית, "אין בינתיים", כלומר - אין "עד שיהיה לי טוב אז בינתיים רע לי", הרגע הבא הוא בדיוק עכשיו! ושנית, נתתי דרור לנפש שלי להיות מי שהיא, בלי ה"חד-הורית" הזה שתקוע לי כמו חד קרן על הראש. בלי הגדרות או נורמות חברתיות מעיקות.

אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים

• הכותבת היא אשת תוכן במדיה הדיגיטלית ומחוצה לה.