פסיקה: פלסטינים שפוטרו בגלל סגר יקבלו פיצויים

פלסטינים שהועסקו על-ידי מעסיק ישראלי באזור התעשייה ארז, ושעבודתם הסתיימה כתוצאה מהמצב הבטחוני במחצית הראשונה של 2004 - זכאים לפיצויי פיטורים; כך קבע בית הדין הארצי לעבודה בסוף השבוע. לפי הפסיקה, שיעור פיצויי הפיטורים יחושב לפי חוק העבודה המצרי החל על האזור.

• ימי ההתנתקות - סיקור מיוחד
• התפטרה בשביל לסעוד קרוביה - תקבל פיצויים?
• זכויות עובדים בפיטורי צמצום. מדריך
  

76 העובדים שבהם עסק המשפט, הועסקו בחברת עז-רום מפעלי מתכת בע"מ, שעסקה בהזמנו בייצור חממות לייצוא וכיום נמצאת בפירוק. החברה פעלה החל משנת 1975 ממפעל אשר מוקם באזור התעשייה ארז, והעסיקה בעיקר פועלים פלסטינים תושבי רצועת עזה.

אזור התעשייה ארז. מכסת העובדים צנחה לאחר הסגר(צילום: צפריר אביוב)

בתחילת 2004 חלה התדרדרות במצב הביטחוני באזור, על גבול רצועת עזה, כאשר ארגוני טרור ביצעו שורה של פיגועים במסוף הכניסה לאזור התעשייה ובאזור התעשייה עצמו. כתוצאה מכך, הוטלו מספר סגרים שמנעו כניסת פלסטינים לאזור התעשייה, ביניהם אחד משמעותי למדי, שארך כחודש וחצי (ממחצית חודש אפריל ועד תחילת יוני 2004).

אולם, כאשר נפתח אזור התעשייה לכניסת פלסטינים, נעשה הדבר תוך שינוי משמעותי בקריטריונים ובמכסות העובדים למפעל עז-רום, כך שרק 20 עובדים יכלו להגיע אליו.

לפיכך, החברה נאלצה לבחור מבין כלל עובדיה הפלסטינים, את 20 העובדים שתתאפשר להם כניסה בהתאם להנחיות רשויות הביטחון. במקביל, ובשל הסגר, החלה החברה להעסיק עובדים ישראלים שהחליפו את הפלסטינים. כתוצאה מכך הופסקה עבודתם של 76 עובדים פלסטינים בחברה, אשר חלקם עבדו בה תקופות ממושכות. עקב הפסקת עבודתם הם תבעו פיצויי פיטורים מהחברה.

בסוף חודש יולי 2005 הועתק מפעל החברה לאשקלון, ומעט לאחר מכן חדלה החברה להעסיק פועלי ייצור, והעבירה את פס ייצור החממות שלה לסין. באוגוסט 2005 בוצעה תוכנית ההתנתקות, ואזור התעשייה ארז נסגר לחלוטין.

האזור - ייחודי, הדין - מצרי

בית הדין שדן בתביעתם של העובדים, בראשות השופטת סיגל דוידוב מוטולה, קבע כי אזור התעשייה ארז היה אזור ייחודי במסגרת רצועת עזה, שכן לא היה מצוי בתחומה של רשות מקומית כלשהי, בין ישראלית ובין פלסטינית. בנסיבות המקרה נקבע כי באזור התעשייה ארז חלו הדין המצרי, לרבות חוק העבודה המצרי; צווים שהוצאו על ידי המפקד הצבאי מעת לעת ביחס לכלל רצועת עזה; וכן צווים ספציפיים שהוצאו בהתייחס לאזור התעשייה.

בבחינת הדין החל על חוזי ההעסקה של העובדים הפלסטינים במפעל עז-רום, נפסק כי בהתאם לכללי ברירת הדין לפי המשפט הבינלאומי הפרטי, ובנסיבות המקרה, מירב הזיקות נוטות לכיוון תחולתו של הדין המצרי. שיקול מרכזי בקביעה זו היווה אופיו המיוחד של אזור התעשייה, כאזור שאינו "ישוב ישראלי" ואינו כפוף ל"משפט המובלעות" (הדין החל ביישובים הישראליים באיו"ש). לכך מצטרפת העובדה כי לצד המשיבים לא הועסקו - ככלל - עובדים ישראלים, כך שלא הוצגה תשתית עובדתית המלמדת על אפליה.

בפסיקת בית הדין הארצי נכתב: "בית הדין האזורי קשר בפסק דינו את סיום עבודתם של המשיבים להתנתקות – ולא היא. למעשה... הסתיימה עבודתם כשנה וחצי קודם לכן, כתוצאה מהמצב הביטחוני ששרר באזור התעשייה, לרבות סגר בן חודש וחצי שהחל במחצית חודש אפריל 2004 והקטנה משמעותית של מכסות ההיתרים לאחריו.

"זכאותם של המשיבים לפיצויי פיטורים לא תיגזר לפיכך מהשאלה אם סגירת מפעל כתוצאה מיישום תוכנית ההתנתקות משמעה פיטורים אם לאו – אלא בהתאם לנסיבות המיוחדות של עניינם". 

זכאות העובדים לפיצויי פיטורים 

בהתבסס על הוראות חוק העבודה המצרי, נדרש בית הדין לקבוע אם העובדים הפלסטינים זכאים לפיצויי פיטורים בהתחשב בנסיבות סיום עבודתם. 

הוא הסתמך, בין היתר, על פסיקה קודמת של בית הדין הארצי אשר עסקה בסיום עבודה מחמת סגר, בה נקבע כי יש לבדוק אם המעסיק "תרם" - ולו בדרך עקיפה - לסיום יחסי העבודה, ואם הייתה לו אפשרות להמשיך או לחדש את יחסי העבודה בינו לבין העובד לאחר תום הסגר.

בהתאם, גם במצבים בהם אולץ המעסיק לבחור רק חלק מעובדיו לצורך קבלת היתרים, ולא בחר את העובד בו מדובר - הוטלה עליו בעבר חבות בפיצויי פיטורים.