איך הפרעת קשב של בן הזוג פוגעת בזוגיות

תמי נשואה כבר שש שנים. לאחרונה היא הגיעה אלי לקליניקה לאחר שמערכת היחסים עם בעלה, הסובל מהפרעת קשב וריכוז, התדרדרה. "אני פשוט לא יכולה לסבול אותו יותר", היא אמרה לי בדמעות בפגישתנו הראשונה. "אני מוצאת את עצמי מטפלת בו כאילו היה ילד קטן ונאלצת לעשות את כל המטלות הקשורות בניהול הבית.

עוד על הפרעת קשב וריכוז :

"לקחתי ריטלין כדי ללמוד ונכנסתי לדיכאון קשה"

מחקר ישראלי: נוער עם הפרעת קשב? תנהגו עם ריטלין 

ריטלין לבן שלי? אין סיכוי

"ישנן משפחות שהחלוקה היא מסורתית לתפקידי אישה וגבר, ישנן כאלה שהחלוקה היא על פי כישורים ונטיות לב. אצלנו אני המנכלי"ת-שלא-מבחירה ובעלי הוא העובד שצריך להפעיל ולהניע אותו. כאשר אני מתלוננת בפניו על כך הוא אומר לי שפשוט אגיד לו מה לעשות - והוא יעשה. הבעיה היא שהוא לעולם לא יעשה את זה ביזמתו. הוא לא יזכור להפקיד צ'קים או לשלם חשבונות. אני כבר לא מדברת על מספר הפעמים שאני צריכה לנדנד עד שהוא קם ועושה.

"הוא אדם חכם, מקסים, טוב לב ונדיב, אבל לי כבר נמאס להיות המבוגר האחראי. התחתנתי איתו כי רציתי שותף לחיים, וגיליתי שאני לבד. לפעמים אני אומרת לעצמי שהרבה יותר פשוט לעשות כבר הכל לבד. אני חושבת לפחות פעם ביום על גירושים. אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל בניגוד אליי אם חד הורית, למשל, לא מצפה ולא מתאכזבת".

בוחרים בן זוג שאופיו הפוך מההפרעה

לאחר הנישואים ישנה ציפייה מוצדקת בקרב הזוגות הצעירים לסימטריה בזוגיות, אולם משמעות אותה סימטריה במערכת זוגית בה מעורבים בעלי הפרעת קשב וריכוז היא שונה לחלוטין. בשנים האחרונות התברר כי הסיכוי לסיום מערכת יחסים שכזו בגירושים גבוה כמעט פי שניים מאשר באוכלוסיה הכללית.

סיפורה של תמי אופייני לזוגות רבים בהם בת או בן הזוג סובלים מהפרעת קשב וריכוז. לרוב מדובר באנשים נחמדים ויש בהם משהו שנתפס, על פניו, כספונטני, חצוף ויצירתי. כל אלו מהווים משיכה עבור בני הזוג.

בעלי ההפרעה נוהגים בדרך כלל לבחור את בן או בת הזוג שלהם, שלא במודע כמובן, על פי ה"נגטיב" של פרופיל ההפרעה שלהם. אם הם אימפולסיביים, כפי שבעלי הפרעת קשב וריכוז נוטים להיות, הם יתחתנו עם מי שהם חושבים שיוכל למתן אותם. אם הם מתקשים בארגון הם יחברו אל מי שנראה שיוכל לארגן את חייהם באופן יעיל. הם ערים לבעיה ומקווים כי בן או בת הזוג ישלים אותם.

לעיתים קרובות "נישואי תועלת" כאלו מציינים, עבור אנשים עם הפרעת קשב, את המעבר מחזקת ההורים לחזקת בן או בת הזוג ורוב הפרידות הן על רקע השחיקה של בן הזוג בתפקיד "תחליף ההורה". לא פעם תיארו מטופלים שלי את תחושת ההקלה שהביעו ההורים על כך שהאחריות על "ילדם" ירדה מהם. אולם להפתעת חלק מההורים, רבים מבעלי הפרעת הקשב נותרים לגור שנים רבות, גם לאחר שהתחתנו, ליד הוריהם. חלק מהזוגות אף גרים אצל ההורים גם לאחר שנולדו להם ילדיהם.

חשוב להדגיש כי בשנים האחרונות התברר כי הפרעת הקשב אינה הפרעה "גברית" בעיקרה. נשים וגברים, בנות ובני זוג, חיים איתה באופן שווה, כמעט. לכן כל הנאמר או מתואר על נשים נכון לגברים ולהיפך.

איך מתמודדים? עם הרבה הומור

קל להבין, אם כך, כי נקודת המוצא של אדם כזה במערכת יחסים זוגית עשויה לנוע בין מגננה, פן ייחשף בקלקלתו, לבין אינטנסביות ואף תוקפנות שנועדו לאותה מטרה ממש. בהמשך להיעדר משווע של הוראת תחום הפרעת הקשב והריכוז במסגרות ההכשרה המסורתיות למורים ומטפלים, ישנו גם חוסר במטפלים ויועצים מתאימים. זוג שמגיע לטיפול זוגי ולא מודע להפרעה או לא שם אותה במרכז הטיפול, ימצא את עצמו, בתום הטיפול, באותה נקודה בה התחיל.

מה, אם כן, ניתן לעשות על מנת להתמודד עם בעיית הקשב והריכוז אצל אחד מבני הזוג? אחד המכשולים הגדולים ביותר במערכות היחסים בהם לאחד מבני הזוג יש הפרעת קשב וריכוז, היא הציפייה המתמדת וחסרת התוחלת מצד בן הזוג השני שהוא ישתנה וישתפר עם הזמן, מה שכמובן לא יקרה לעולם ללא עזרה מתאימה. למידה והבנה של התופעה מביאה להכרה מחוייבת המציאות שאין לבן הזוג בעל ההפרעה משהו אישי נגד בן הזוג השני והוא אינו עושה דווקא - כשהוא לא עושה, או עושה אחרת מהמצופה ממנו.

מטרת ההיכרות עם התופעה היא להפנים בקרב שני בני הזוג, כי כל שינוי לא יקרה בלי עבודה קשה, ובן הזוג בעל ההפרעה, לא "יחלים" באורח פלא. ברגע שזה מובן נעשתה כבר חצי עבודה, משום שאין דבר מתסכל מציפייה לדבר שלא יקרה לעולם. אז עתה הוא הזמן להתחיל לעבוד על מערכת היחסים, מתוך ידיעה ולא מתוך מעגלי אכזבה וכעס המזינים את עצמם. ברגע ששני בני הזוג מודעים לבעיה, הפרעת הקשב איננה כבר חלק ממערכת יחסים שמתאפיינת רק באכזבה תסכול חולשה וכעס, אלא חלק מממערכת קיום הדדי של הכרה וחוזק.

1. חלוקת תפקידים מחודשת

זה הזמן אם כן, לחלוקת תפקידים מחודשת בבית. בעל הפרעת הקשב יתמחה בתחומים שבהם הוא טוב, וייקח עליהם אחריות. רצוי כי יקח על עצמו לבצע דברים שבת הזוג שלו לא מצטיינת בהם, או אפילו שונאת. חשוב מאוד שלא ימסרו לידיו משימות מהן הוא נרתע, כי אחד מביטויי ההפרעה הוא דחיה אינסופית של מטלות שאינן נחשקות. במסגרת ההגדרה של חלוקת התפקידים יש לזכור כי תיאור ספציפי מפורט וברור חשוב ועדיף על תיאור כללי וקצר. הסיכוי של: "תקפל את הכביסה ותכניס את הבגדים לארונות" יניב תוצאה טובה. "צריך לארגן את הבית", ברוב המקרים יסתיים בריב.

אופן העברת המסרים המתואר מאפשר תפקוד גבוה שמיטיב עם כל בני הבית, בעיקר עם בעל ההפרעה. בעל הפרעת הקשב הרי נמצא כבר שנים, מאז ילדותו בעצם, במצב מתמיד של ספיגת ביקורת על התנהלותו, והוא כדרך טבע כבר פועל במגננה או לחלופין בתוקפנות. ההתמחות וההתרכזות בתחומים מסויימים בהם הוא אינו מתפזר ומאבד שליטה, היא יצירת מצב חדש של כוח ושליטה עבורו, וזה אגב, מתאים למבוגרים ולילדים כאחד.

2. תרגול דו שיח

בני הזוג חייבים לתרגל דו שיח. המילה עצלן, למשל, הרי חוזרת שוב ושוב במערכות יחסים מסוג זה. וברגע שנאמרת מילה כמו עצלן, שנועדה להעליב, זה הזמן לעצור ולמנוע התדרדרות. כאן נדרש תרגול קשה אבל מחוייב המציאות. בן הזוג מעמיד בפני המעליב את מה שנאמר כרגע כמראה מולו. זה נשמע בלתי אפשרי אמנם, אבל ימנע אמירות קשות בעתיד. חייבים לנסות ולמנוע התדרדרות, לדעת לעצור, ללמוד להתנתק.

3. ללמוד סנגור עצמי

שיטה זו גם עוזרת לבן הזוג הסובל מההפרעה ללמוד סנגור עצמי, שמשמעותו להגיע ממצב של כוח, אבל גם של אחריות. ילד בגיל העשרה שטופל אצלי בקליניקה ספג עלבונות ממורתו, מול כל הכיתה. זה קרה בדיוק לאחר ששוחחנו במשך כשתי פגישות על משמעות הסינגור העצמי. לאחר שהסתיים השיעור הילד פנה אל

המורה ביחידות ואמר לה כי הוא יודע שנאמר לה על ידי הוריו שהוא בעל הפרעת קשב וריכוז, והוא ישמח אם בפעם הבאה היא תעיר לו בלחש או תטפח בעדינות על כתפו במקום להעליבו מול כל הכיתה. הוא בכל מקרה, מבטיח להתנהג בהתאם למה שמצופה ממנו.

מיותר לציין שלזוגות עם ילדים יש סיבה טובה נוספת לסוג כזה של התנהגות, שהרי התנהגותם נצפית כל העת על ידי ילדיהם. שני בני הזוג חייבים לחשוב על כך היטב, גם מההיבט החינוכי, וגם מהסיבה כי ייתכן מאוד שלפחות אחד מילדיהם סובל מבעיית קשב וריכוז.

4. הומור

זהו חלק חשוב ומאוד משמעותי, גם למי שסבור כי אין לו הומור, במיוחד לא לגבי בן הזוג שלו. הפרעת קשב יכולה להיות הדבר הכי מצחיק בעולם וצריך, אפשרי ואפילו מחוייב המציאות להתבדח על הקשיים. שוב, זה כמובן עניין של אימון, אמון והכוונה. ותזכרו, אם אינך יכול להביס אותם תצחק עליהם.

הכותבת היא MA בפסיכולוגיה קוגנטיבית, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית המתמחה בחרדות ובבעיות קשב וריכוז. מחברת ספר הילדים "אנחנו הדיג'יאים"