"מקום בטוח ללב": חשפנית ושמה תשוקה

ספרה החדש והיפה של הגר ינאי, "מקום בטוח ללב", הוא קודם כל טקסט בעל תעוזה ארוטית. זהו סיפורה של זמרת וחשפנית בקברט, שהיא כבר לא צעירה אך עדיין יפהפייה, בגרמניה הנהפכת לנאצית בשנים שלפני המלחמה. מוראות הנאציזם, מכל מקום, לא מחלחלים עדיין לתודעת הגיבורה ולכן גם לא ללב הספר. החשפנית חושפת כאן לא רק את גופה אלא גם את נפשה ואת תשוקותיה, ושיאה של העלילה הוא במופע קברטי שבו היא חורגת מה"נאמבר" הקבוע שלה ומענגת את עצמה לעיני הצופים מתוך התרגשות אמיתית (מה שמגרה גם אותם במיוחד). 

• "לבדה בברלין": טור אישי מאת הגר ינאי על ספרה "מקום בטוח ללב"
  

"מקום בטוח ללב". קברט בעולם כאוטי (עטיפת הספר)

ההחלטה הזאת שלה קשורה למאהב שנעלם מחייה, צעיר יהודי חושני ומעודן שהיא אהבה ודחתה. ומופע הסטריפטיז, הנמשך לכל אורך השליש האחרון של הספר, כמין משגל מושהה, משובץ בזיכרונות העונג שלה עם אותו מאהב ובכמה מסיפורי הרקע שקדמו לאירוע.

מדובר אם כן באשה המסורה לאהבה ולתענוגותיה, אף שהתיאורים המיניים

עצמם הם מצועפים משהו. הנה למשל תיאור הגמירה שלה לאחר התעלסות ממושכת עם אותו מאהב יהודי: "ואז בהינף אחד פתאומי של אצבעותיך - או שמא היתה זו תנועה רכה של לשונך - החבית עלתה על שרטון ונבקע בה חור. קילוח דקיק ולוהט של נוזל משכר נמזג לתוך גלי הים והתפשט בהם בגלים ארגמניים מתוקים".

מעבר לחום המיני המוקרן מן הספר, שזה לעצמו הישג ייחודי, ינאי יודעת לספר סיפור. היא מיטיבה לתזמר את העלילה המורכבת, הנעה על כמה צירי זמן ומגוללת כמה פרשיות אהבה של הגיבורה במקביל. גם הדימויים שלה קולעים בדרך כלל ("עם כניסתנו הפנתה אלי את פניה הרזות, כתנשמת המסובבת את ראשה", היא כותבת על המפגש בין החשפנית לאימו הזקנה והעשירה של אחד ממאהביה). עוד נמצא כאן כל מיני הערות פקחיות - למשל בדיאלוג בין הגיבורה לחברתה, גם היא רקדנית קברט לא צעירה: "'יש לך שיער נפלא. כמו רעמה של לביאה.' / 'מה שווה השיער שלי אם הוא לא מסתיר לי את הוורידים ברגליים?' / 'תלבשי שמלות עם מחשוף גדול', יעצתי לה. 'מחשוף מסתיר הכל'".

פה ושם ניכרת אמנם בכתיבה נטייה קלה לתיאטרליות (משפטים דוגמת "כי גם הכאב הוא רכושי יקר הערך שקניתי אותו בדמים") אבל זה אינו פוגע בכוחו הוודאי של הסיפור.

מדריך לגבר הממהר

מצד שני, אפשר לראות בסיפור הזה, על רגישויותיו הנשיות המפורטות, גם איזה מדריך בעל ערך לגבר הטיפוסי, זה שממהר מדי באהבה. כאן מסופר איך נראים הדברים מן הצד הקשוב, העדין והלא ממהר של העונג הנשי.

כך או כך, אגוצנטריות האהבה שמפגינה הגיבורה, המצליחה למשל להתעלם לאורך כמה שנים מהרוחות הנאציות המשתוללות בחוץ, היא משהו שהקורא, המרותק בסך הכל, מלווה באהדה סלחנית. אבל ברגע מסוים זה נעשה מאוד לא נוח. זה קורה כשמתברר כי בזמן שאנחנו (והקהל בקברט) עוקבים אחרי אותו מופע מיני של החשפנית - מה שמשתולל בחוץ הוא ליל הבדולח. זה היה הרגע שבו ידי סגרו מעצמן את הספר, באופן זמני.

"אני חייבת להתמקד בדבר היחיד שחשוב באמת. הדבר היחיד שיכול להעניק

לנו ניצוץ של תקווה אנושית בתוך הגיהנום הזה. אני חייבת להתמקד בעונג שלי", היא אמרה בשעה שהזגוגיות בבתי היהודים מתנפצות בחוץ. בבחינת השיטה פרחה והשוחט שחט. כשחזרתי לקרוא בכל זאת, כחובת המבקר, גיליתי כי הצירוף המיני-פוגרומיסטי הזה נמשך

ונמשך.

ייתכן שבעלי קיבה חזקה משלי לא יראו כאן בעיה מיוחדת. ברור גם כי הניתוק של האשה מהמציאות הוא מכמיר לב כשלעצמו, מין המחשה לכל אותם אנשים שלא קלטו עד הרגע האחרון מה קורה. אבל אני איכשהו התקשיתי לשהות עם החשפנית הפורחת בזמן שהשוחט שוחט.

"מקום בטוח ללב" מאת הגר ינאי, הוצאת זמורה ביתן, 302 עמ'.