נכון שאתה לא יודע מה זה למביק?

1. IPA

ראשי תיבות של India Pale Ale, אבל זה בסדר, לא לדאוג: הכוונה היא לא לאיילים שמיוצרים בהודו, אלא לסגנון בירה שהומצא במיוחד בשביל החיילים הבריטים ששירתו בתת־תנאים של התת־יבשת לפני משהו כמו 300 שנה.

עוד אלכוהול בערוץ האוכל:

לאגר עליז לשתיין שיעיז: מילון הבירות הזריז

בירה ביתית: מדריך ומתכון

זה שורף בלב: דיז'סטיפים, סיפור אהבה מריר

אתם מבינים, הבירות הרגילות שנשלחו לשם נטו להתקלקל בדרך, אז למישהו היה שכל לקחת אייל בריטי רגיל, לדחוף פנימה הרבה יותר כשות - בשביל השימור הטבעי, כן? - והרבה יותר אלכוהול ושמרים, ולציין על הארגז "שביר" ו"כלכותה".

הייתה צריכה לעמוד בתנאים קשים בדרך להודו. בירה(צילום: מתי מילשטיין)

התוצאה היא בירה חומה־אדמדמה, די מרירה ומאוד ארומטית, שהולכת מצוין עם מנות חריפות וכבדות. בשנים האחרונות היא זוכה לפופולריות מחודשת, והאמת היא שלא צריך המון קילומטרז' בירה כדי להעריך שגרירה טובה של הז'אנר.

אחת לדוגמה: Fuller's India Pale Ale

2. למביק

תרשו לנו לנחש שאם ניסיתם פעם למביק, היום אתם לא בדיוק מעריצים. אין מה לעשות, האייל הבלגי העתיק הזה הוא לא משהו שמתאים לכולם.

קצת פדיחה למצוא אותם בבירה. דובדבנים(צילום: index open)

ודי ברור למה: חוץ ממים ומבועות יש כאן שמרי פרא שגדלים רק באזור העיירה למביק (כן נו, אשר בבלגיה. אתם מוכנים להתרכז שנייה?), כשות מיוחדת שנמצאת שם פחות בשביל הטעם ויותר בגלל יכולות השימור שלה, וטווח טעמים שמזכיר מאוד תרכיז פירות. בקיצור, אנחנו מדברים כאן על הבירות הסופר-פירותיות ההן שמגיעות עם ציורים של אפרסקים ואוכמניות על הבקבוק, ושאפשר למצוא אפילו בארץ, אבל קצת פדיחה לנסות.

3. דופלבוק

בירה כהה ומפוצצת אלכוהול, כבדה וסמיכה, עם טונות של לתת, וארומות שמזכירות לחם בתנור. ויש לה גם סיפור: ממש מזמן, בתחילת המאה ה-18, שתו בגרמניה המון לאגרים עשירים שנקראו פשוט "בוק". אבל אז עלה לכמה נזירים ממינכן הרעיון ליצור בירה כבדה ועשירה יותר מהמקובל, כדי שתחזיק אותם טוב יותר בימי צום הפסחא, והתוצאה הייתה מה שאתם מכירים היום בעיקר בתור פאולנר סלבטור. הסגנון לא מתאים לכל אחד, אבל כשהוא מתורגם כמו שצריך מקבלים פצצה של בירה.

4. בירות טראפיסטיות

"סגנון" הוא מילה קצת גדולה מדי על הבירות הטראפיסטיות. אחרי הכל, לא יותר משבעה מנזרים טראפיסטיים ברחבי העולם - וליתר דיוק, ברחבי בלגיה והולנד - בכלל מייצרים את הבירות האלה. בגדול אנחנו מדברים כאן על אייל בלגי מפוצץ בארומות ובטעמים, שאשכרה ממשיך להתפתח בבקבוק בזכות התסיסה הנוספת, ומגיע בחלק מהמקרים גם עם אחוז אלכוהול גבוה. לא מזיק להכיר את ההיצע, אבל לא רצוי לדבר על זה. זכרו: קו דק מאוד של קצף מפריד בין ביר-גיק לפלצן בירה ברמה בלתי נסבלת.

5. סזון

נשמע כמו משהו שמזמינים בביסטרו תוך התעלמות מהמחיר המבהיל שכתוב בצד, אבל זה פשוט איך שהצרפתים אומרים Season. האייל הבהיר הזה הוא הדרינק העונתי שחקלאים צרפתים בדרום בלגיה היו מכינים לעצמם מראש בכל חורף, כדי שיהיה להם מה לשתות בקיץ. ברוב המקרים מדובר בבירה די מורכבת, שמערבבת בהצלחה כמה סוגים של פירות או תבלינים ושומרת על מנעד מריר־מתקתק מאוזן במיוחד. עד לפני כמה שנים הייתם מתקשים מאוד למצוא בירות סזון, אבל לאחרונה צצו יותר ויותר כאלה - בעיקר בארצות הברית, משום מה - וגם אחת הרבה יותר קרוב לכאן, בקיבוץ יחיעם.

יותר טעים מזאתי שבקלפים. מלכה בהירה וחברות

6. אייל חורפי

כבר כתבנו את זה בעבר, אבל לצטט את עצמנו אנחנו אוהבים: זה ממש בסדר לשתות את הבירות האלה גם בקיץ, רק שזה קצת פחות הגיוני. בכל זאת, אייל חורפי פירושו בירה כבדה ורוויית אלכוהול, שממוקמת די גבוה בהיררכיה של הסגנונות השוליים, ומגיעה מארץ מוצא שבה החורף מכריח אותך לא להוציא את האף מהבית. אם תיתנו לזה צ'אנס, תמצאו המון לתת שנותן גוף בינוני-מלא, ים של טעמים וארומות - ובגלל שחלק מהמותגים הטובים יותר משווקים בבקבוק 750 מ"ל, אז גם אופציה להשתכרות זוגית מול האח. כלומר, המפזר חום.

7. אוקטוברפסט

כן, מה אתם יודעים: אוקטוברפסט זה לא רק הפסטיבל הסתווי ההוא עם הפרעצלים, הכוסות של הליטר והמחשופים הפסיכיים. זה גם סגנון שלם של בירות עשירות עם שורשים בוואריים, שיוצאות במהדורה עונתית רק פעם בשנה ומציעות לשתיין המצוי גירסה קצת מתוחכמת יותר של הלאגרים הגרמניים המסורתיים. לפעמים נקרא הסגנון גם Marzen - בגרמנית זה מרץ, החודש האחרון שבו מייצרים את הבירות האלה עד סוף הקיץ - ואחוז האלכוהול נוטה להיות קצת יותר גבוה מהמקובל בלאגרים. פחות או יותר כל המבשלות הבוואריות משחררות מהדורה כזאת, אבל בשורה הבאה הבאנו דווקא מישהי מבוסטון.

8. ביטר

גם זמר שירי דכדוך וגם הקיצור המקובל של "אינגליש ביטר", הגירסה היותר מחוספסת של האיילים הבריטים הרגילים. ברוב המקרים יגיע הביטר שלכם בצבע נחושת-אדמדם, עם גוף די קליל וגיזוז רגוע יחסית. חלק מהמותגים מציעים ורסיות קצת יותר פרחוניות ופירותיות, אבל לא על חשבון המרירות המודגשת והאופיינית לז'אנר. מה עוד? נפח אלכוהול די נמוך בדרך כלל, ועדיף לצרוך אותן מהחבית. אבל זה בעצם נכון גם לגבי שאר הבירות בעולם.

9. שוקולד סטאוט

כמו במקרה של הטראפיסטיות, גם סטאוט שוקולדי זה לא ממש סגנון בפני עצמו; מדובר בתת־ז'אנר שתופס יותר ויותר חזק בשנים האחרונות. בקיצור, מכירים סטאוט? אז גירסת ה-Chocolate שלו לא מכילה קוביות שוקולד, אבל כן נמצאים בה טעמים וארומות של שוקו קרלו למבוגרים.

איך זה קורה? בעיקר בזכות ערבוב של לתת קלוי מסוגים שונים, וכל מיני דברים אחרים שתדמיינו שזיהיתם כדי לשחק אותה אניני טעם. בסוף מקבלים בירה כהה מאוד עם ראש קצף בגוני חום, ובמקרה של נערת הפוסטר שלהלן גם אחוז אלכוהול היסטרי.

10. ללא הצדקה. סתם, ללא אלכוהול. בעצם גם ללא הצדקה

על פניו, כל הקטע של בירה ללא אלכוהול נשמע כמו עוד הזדמנות לשלוף את הסלוגן העתיק ההוא שהציע "ללכת עם ולהרגיש בלי". מצד שני, אם בירה ללא אלכוהול זה מה שיגרום לפחות מטומטמים לעלות שיכורים על הכביש, אז אנחנו בעד.

הולכת את ההליכה, מדברת את הדיבור, אבל נעדרת כל הצדקה. בירה ללא אלכוהול(צילום: shutterstock)

ברוב המקרים שתפגשו אחת כזאת היא תהיה לאגר בהיר ומאוד בסיסי, אבל כשהוא עשוי היטב, המיץ שמתקבל דווקא בכלל לא רע. ואל תדאגו, היעדר האלכוהול לא יפגע ביכולת שלכם לייצר גרפסים של תאו בוגר.

אחת לדוגמה: Becks Alkoholfrei