זו לא רב-תרבותיות, זו כפייה חרדית

עוד בטרם הספיקה הסערה סביב הדרת הנשים לעורר דיון אמיתי על מעמד האישה, על יחסי הדת והמדינה ועל עתידה של החברה בישראל כחברה ליברלית המכבדת זכויות אדם, גלש הדיון הציבורי סביב ההדרה להאשמות של שנאת חרדים.

האשמות אלה באות הן מהחברה החרדית, שנציגיה טוענים כי כל חפצם הוא ב"חיה ותן לחיות", והן מפי כותבים ליברלים הגורסים כי אלה המבקרים את הדרת הנשים ואת ההקצנה בחברה החרדית לוקים בשנאת מיעוטים ומנהלים מסע שיסוי כנגד החרדים. כותבים אלה מבטאים תפישה של רב-תרבותיות ליברלית הרואה בחרדים מיעוט תרבותי מתבדל הזכאי לקיים את אורח חייו הייחודי ואף זכאי לכך שהמדינה תגן על תרבותו ועל אורח חייו מפני תרבות הרוב.

עוד בערוץ הדעות :

מזרח תיכון חלש, הכר את השכן החדש / אהוד ערן

מעוז האלימות הישראלו-אשכנזית / מאיר עמור

תפישה זו אינה מתאימה למקומה של החברה החרדית במציאות הישראלית, אף אם היסטורית היה המיעוט החרדי מיעוט מתבדל הרי שאין הוא כזה כיום. אין זה סוד שכבר מעת הקמתה אין במדינת ישראל הפרדה בין דת למדינה. המדינה הפקידה בידי הדת היהודית האורתודוכסית ונציגיה סמכויות שלטוניות נרחבות ובכללן נישואין וגירושין, גיור, כשרות וקבורה.

תהליך מעט פחות ידוע, שהגיע לשיאו בשנים האחרונות, הוא מעבר הדרגתי של השליטה בסמכויות שלטוניות אלה מידיה של הציונות הדתית לידיהם של החרדים. לדוגמה, דיינים חרדיים מהווים כיום רוב בבתי הדין הרבניים ולנציגים החרדים רוב בוועדה הממנה את הדיינים. דיינים אלה חורצים גורלות בדונם בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל ובענייני גיור.

ההקצנה בחברה החרדית ושליטת החרדים בבתי הדין הרבניים הובילו את בתי הדין לפסוק שאישה שתבעה את בעלה בתביעת נזיקין לאחר שסירב לתת לה גט במשך עשור היא זו "שמעגנת את עצמה", לבטל בדיעבד גיורים, ולהטיל ספק בתוקפם של גיורים ממלכתיים. בנוסף פועלים נציגים חרדים בכנסת וברשויות השונות לסכל בניית חדרי מיון היושבים על קברים לכאורה, ולמנוע מנשים לעלות לבמה לשם קבלת פרס על פועלן.

להפריד דת ומדינה 

כך, תהליך ההקצנה החרדי מיושם על כולנו בבואנו להתחתן ולהתגרש, בבואנו להתגייר, ובעת שאנו קוברים את יקירינו. במקביל נוגס תהליך הקצנה זה במרחב הציבורי השוויוני הצר ממילא שנותר בישראל ותובע, בשמה של רב-תרבותיות מדומה, הפרדה באוטובוסים, הסרת תמונות נשים מהחוצות והשתקתן. חשוב להבין כי אין בין המצב בישראל לבין רב-תרבותיות דבר וחצי דבר.

רב-תרבותיות אמיתית יכולה להתרקם רק במרחב דמוקרטי ליברלי משותף בו מוסכמת על הכל חובת השלטון ליישם נורמות של שוויון וחירות על כולם. לא זו בלבד שהמיעוט החרדי מסרב לקבל את קיומו של מרחב דמוקרטי ליברלי משותף שכזה, אלא שהוא אוחז בכח שלטוני שבאמצעותו הוא מפורר בשיטתיות את שאריותיו. הנער החרדי, אשר בשם הרב-תרבותיות פטור כיום מלימודי ליבה, ויושב בקדמת האוטובוס כאשר אמו מצוּוה לגשת לירכתיו, יישלח מחר על ידי רבניו לתפקיד שלטוני שבו יפעל ליישום הנורמות שלאורן התחנך על נשים, על מתגיירים, ועל כלל החברה.

המשבר המעמיק ביחסי חילונים חרדים אינו נובע משנאה לקבוצת מיעוט מתבדלת. המשבר הוא תגובה לתוצאות שליטתה של הקהילה החרדית בממסד הדתי, לחיזוק כוחה במוסדות השלטון ובמרחב הציבורי, ולשימוש שעושים נציגיה בכוח זה על מנת לכפות נורמות מפלות ופוגעניות על כלל הציבור. לכן, שני תנאים בסיסיים שבלעדיהם לא תיתכן הסדרה רב-תרבותית של יחסי חילונים חרדים בישראל, הם יצירת הפרדה בין הדת למדינה במובן של ביטול כוחו של הממסד הדתי על חייו של האזרח, והתחייבות משותפת לשמירת המרחב הציבורי והשלטוני כמרחב דמוקרטי ליברלי המבוסס על עקרונות של חירות ושוויון. 

ד"ר גילה שטופלר, מרצה למשפט חוקתי וזכויות אדם, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, ועמיתה במרכז תקווה למשפט וציוויליזציה יהודית, אוניברסיטת ניו יורק.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il