בית-ספר שווה
מינצברג ליד אטיאס, זליקוביץ' לצד מרציאנו - בבית-הספר החרדי בית-יעקב ביישוב תל-ציון לא מבחינים בין אשכנזיות לספרדיות - וכולן שוות
תלמידות ממוצא אתיופי, אמריקאי, צרפתי, רוסי, מרוקאי ומקסיקני לומדות באותה כיתה. זה קורה בבית-הספר החרדי בית-יעקב ביישוב תל-ציון, שבו הס מלהזכיר את המושג אפליה עדתית.
היישוב שוכן סמוך לרמאללה, ולומדות בו בהרמוניה, בשיתוף וברוח טובה תלמידות מזרחיות ואשכנזיות. בית-הספר הוא נקודת אור זוהרת בימים שבהם אנחנו שומעים שוב ושוב על אפליה של בני העדה האתיופית ועל מוסדות חרדיים שמגבילים את מספר התלמידות הספרדיות.
כלפי חוץ נראה בית-הספר כמוסד חינוכי חרדי רגיל: התלמידות לבושות בתלבושת אחידה צנועה בצבע תכלת הכוללת שמלה ארוכה, גרביים ושרוולים ארוכים. המורות לבושות גם הן בצניעות.
אבל בניגוד למוסדות אחרים, הנוקטים אפליה, כאן ניתן למצוא ברשימת התלמידות שמות משפחה מכל קצוות הקשת: מרציאנו, קאסה ואטיאס לצד מינצברג וזליקוביץ.' ובמציאות של החינוך החרדי זה איננו דבר מובן מאליו: בסמינרים ובבתיספר חרדיים רבים מתירים הנהלים לקבל לא יותר משליש תלמידות ממוצא ספרדי. לפני שנתיים העדיפו הורים מעמנואל ללכת לכלא ובלבד שבנותיהם לא ילמדו עם בנות ממוצא מזרחי.
"זה עיקרון אצלנו. הפרמטר היחיד הקובע בקבלה לבית-הספר או לגנים כאן הוא הרמה הדתית," מספר יו"ר ועד היישוב, הרב דוד אזולאי. "יש פה קיבוץ גלויות יפהפה. אין הבדל בין אדם לאדם. המילים ספרדי ואשכנזי נמחקו לנו מהלקסיקון."
"אני מרגיש חלק ממשהו היסטורי בציבור החרדי, מודל של חיים משותפים באמת," אומר אייל ראובן, אב לשתי בנות הלומדות בבית-הספר. "יש פה רמה רוחנית ולימודית גבוהה מאוד וגם ערך חינוכי עצום שהבנות זוכות לו בגלל האחווה והאינטראקציה. הבנות שלי לומדות מנהגים אחרים, תרבויות אחרות, משחקות עם בנות שמדברות יידיש. זה מעשיר ומפרה. גאווה לגור במקום כזה".