מהחיים ברחובות לבה"ד 1: סיפורו של סג"מ מסיוק

מהרחובות והספסלים של תל אביב לרחבת המסדרים של בה"ד 1: בחלומות הכי פרועים שלו כנער מורד, סג"מ אלכס מסיוק לא שיער שיבוא יום שבו הוא יקבל סיכת מ"מ או דרגות קצונה. באותם ימים ולילות, כפנקיסט השוהה דרך קבע בכיכר דיזנגוף ובבתים הנטושים של מרכז העיר, הוא בוודאי גם לא האמין שבעתיד הלא רחוק הוא יפקד על מחזורים של מתגייסים וידריך מאות טירונים בצעדיהם הראשונים בצה"ל. ועדיין, היום הזה הגיע.

סג"מ מסיוק. "פתאום נפל לי אסימון"(צילום: דובר צה"ל)

סג"מ מסיוק עלה עם משפחתו מאוקראינה לפני 15 שנים והתגורר בעפולה. כשהיה בכיתה ט', בשיאו של גיל ההתבגרות, הוא טס לביקור ארוך אצל חבר של המשפחה באנגליה – נסיעה שבדיעבד שינתה את חייו. "הוא הכיר לי שם את תרבות הפאנק", מספר מסיוק. "לצאת נגד הממסד, נגד הצבא, נגד המדינה. אימצתי את הסגנון הזה וכשחזרתי לישראל התחברתי לחבורת פנקיסטים בתל אביב".

מסיוק בתקופה הפנקיסטית. "נגד הממסד, נגד הצבא, נגד המדינה"(צילום: דובר צה"ל)

כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:

• יום שלג: תלמידים בגולן פונו, פתיתים גם במרכז
• בחסות מזג האוויר הקשה: הרוג בתאונה בגולן
• נכלאה 9 שנים במקלחת: "כמו אסיר פלסטיני"
• מילואימניקים נגד חוק טל: "לעצור הסחף השלילי"
  

הוא עזב את הלימודים וברח מהבית בעזרת 50 שקל שלקח מאמו. "הכסף הספיק לי בדיוק לכרטיס אוטובוס לתל אביב", הוא משחזר. "ברחתי ללילות שלמים של חיים ברחוב. הסתובבתי בלי מקום לישון בו.

מצאתי את עצמי מנסה להירדם על ספסלים בגנים ציבוריים ואוכל שאריות של ארוחות שאנשים זרקו במקדונלדס".

השינוי הגיע בגיל 17, כשלביתו בעפולה הגיע זימון לצו ראשון עם המלצת שיבוץ כמפקד כיתה בטירונות כלל צה"לית. "כשנודע לי על זה נפל לי פתאום אסימון. כאילו התבגרתי ברגע", הוא מסביר. "פתאום התעניינתי לאן התגייסו חברים שלמדו איתי פעם בתיכון עמקים-תבור. צריך להבין שבאותם ימים אפילו מחשבה על שירות בצה"ל הייתה עבורי בגדר מדע בדיוני. מה גם שידעתי שבגלל שאני בן יחיד, אמא שלי בחיים לא תאשר לי ללכת לקרבי".

אבל בניגוד למה שהסביבה ומסיוק עצמו העריכו, הוא התייצב לצו הראשון ומשם המשיך בהליך גיוס כמו כל השאר. בתוך כמה חודשים הוא הפך מפנקיסט לחייל מדוגם וממושמע שמפקד על כיתת טירונים.

"באחד המחזורים קיבלתי כיתה בני ישיבות, כולם דתיים, וכנוצרי בן 18, לא ידעתי איך להתמודד עם חבר'ה בני 30-40, אנשים שיש להם ילדים בבית", הוא מספר. "הם התגלו כאנשים מדהימים וסבלניים והסבירו לי דברים שלא ידעתי קודם. היה לנו חיבור מעולה למרות הנסיבות המוזרות".