לאמב אוף גוד לישראל: "בפעם הקודמת, היה כיף"

כבר מחר (ג') תנחת במועדון הרדינג 3 בתל-אביב הלהקה השבדית "ארץ' אנמי" והנה מגיעה ידיעה על ענקית מטאלית נוספת שעושה את דרכה אלינו. להקת "לאמב אוף גוד" האמריקאית, אחת מלהקות המטאל האהובות והמעורכות בעולם תשוב להאנגר 11 בתל-אביב, בדיוק שנתיים לאחר שביקרה שם בפעם הראשונה ואז מילאה את האולם עד אפס מקום. ב-30 במאי היא תופיע שם שוב במסגרת סיבוב הופעות עולמי טרי. הכרטיסים במכירה מוקמת יעמדו על 249 שקלים (לחמש מאות הרוכשים הראשונים) ואחר כך יעלו המחירים. המחירה תתבצע דרך הרשת ועל הבאת הלהקה לישראל אחראית חברת "ICP Concerts".

האזינו לאחד משירי האלבום החדשים של "לאמב אוף גוד"

בראיון בלעדי ל-ynet, נזכר זמר ומנהיג הלהקה רנדי בליית' על הביקור האחרון בארץ הקודש: "היה לנו מאוד כיף בפעם שעברה בישראל, המפיקים עשו עבודה מדהימה ומהרגע שנחתנו היה לנו כיף. לקחו אותנו לירושלים וזו היתה חוויה טובה כי מעולם לא חשבנו שנגיע למקום כזה כלהקת מטאל. בגלל שזה מקום כל כך יפה ואינטנסיבי. וההופעה היתה מדהימה, הקהל פשוט השתגע וידע את כל המילים. אחרי ההופעה הגענו כולנו לחוף הים להירגע".

"לאמב אוף גוד" תגיע אלינו הפעם בעקבות אלבום חדש ושביעי במספר בשם "Resolution" שיוצא ממש השבוע. גם הפעם, יצרה הלהקה בסגנונה שלה, אלבום מטאלי עוצמתי עם גרוב אינטנסיבי, מלא בגיטרות הנפוחות, בתופים המאתגרים ובקולות העמוקים והבלתי אפשריים של בליית'. "מארק וווילי (מורטון ואדלר, הגיטריסטים בלהקה א.ב) התחילו לעבוד על קטעי גיטרה, נכנסנו כולנו לחדר והוצאנו הכל החוצה", מספר בליית' על תהליך היצירה. "היינו בסיבוב הופעות במשך שנתיים וגם בדרכים קצת כתבנו וקצת הקלטנו רעיונות עם מחשבים ניידים. אחרי שלושה או ארבעה חודשים שלקחנו חופש אחד מהשני, רוב הרעיונות כבר היו מוכנים והמפיק שלנו היה שם כדי לתעד הכל. תהליך היצירה שלנו לא באמת משתנה, כבר פיתחנו שיטה משלנו".

בליית' בהופעה האחרונה בישראל(צילום: דנה קופל)

אילו נושאים העסיקו אותך הפעם בכתיבת הטקסטים לאלבום?

"האמת היא שאני מרגיש שאני מזדקן. אני בן 40 עכשיו, ורחוק מלהיות הילד השיכור והבלגניסט שהייתי בן 23. עבר הרבה זמן מאז שהתפרעתי במסיבות אז אני רואה היום את החיים קצת יותר בבירור. אז אני מעבד את הדברים הרגעים והטובים כאחד, חושב על המקום שלי בעולם. זו היתה מסיבה של 15 שנים, פתאום אני בן 40, אני מסתכל סביב ושואל: אוקיי. מה עכשיו?".

ומצאת תשובה?

"אין תשובות אולטימטיביות, יש בעיקר הרבה שאלות. לנסות לברר מה לא לעשות בחיים".

"לאמב אוף גוד". "לא שם לב לעולם המטאל"(צילום: דנה קופל)

ככל שהזמן עובר, זה לא סוד שהרבה מאוד מגדירים אתכם כחלוצים של ז'אנר שלם של מטאל. שבעקבות הסגנון הייחודי שלכם, עוד אלפי להקות בעולם הוקמו ונשמעות כמוכן. איך אתה מרגיש עם התארים האלה?

"אני באמת לא יודע אם אפשר להגדיר אותנו כחלוצים. חלוץ זה מישהו כמו ג'ון קולטריין. אנחנו פ'אקינג להקת מטאל. אנחנו להקת מטאל טובה, אבל בכל זאת להקת מטאל. זה נחמד שאנחנו מהווים השראה ללהקות צעירות. אבל בסופו של דבר אנחנו רק מנסים ליצור את המוזיקה שאנחנו אוהבים. זו מחמיא, אבל אני משתדל לא לעסוק בכך".

ואתה שמח על מצבו של עולם המטאל בימינו?

"זה אולי יישמע טיפשי, אבל אני באמת לא חושב על מוזיקת מטאל. אני לא שם לב לעולם המטאל מסביב והוא לא נוגע אליי. אני כן חושב שיש הרבה כישרונות אצל ילדים וצעירים בכל העולם ואני מניח שזה משמח אותי, כי אני יכול להתפרנס מהמוזיקה שלי ולא לעבוד במקדונלדס. מוזיקה תמיד תהיה טובה, ואם היא לא, אז איזשהו ילד מהאנדרגראונד יקום ויהפוך אותה טובה. זה מה שתמיד קורה".

אחרי כל כך הרבה הצלחות שרשמה הלהקה, אתה חושב שיש לכם יעדים שעדיין לא מימשתם?

"ללא ספק. הייתי רוצה לנגן במקומות כמו אפריקה ואנטרקטיקה וגם יותר במזרח התיכון. עשינו הרבה דברים, הופענו בהמון מקומות טובים, ו'ווי רוקד אה

מיליון פייסס', כמו שבון ג'ובי היה אומר. אז כשזה יום אחד זה ייגמר, אז אני לא אומר לעצמי אלוהים לא הגשמתי את כל מה שחלמתי עליו, ביום שארגיש ככה, אני גם אפסיק לנגן ולשיר".

ומצד שני, זו וודאי לא משימה פשוטה לבלות את רוב החיים בין מדינה למדינה.

"אלה לא חיים פשוטים והם לא מתאימים לכל אחד. אבל, אנחנו לא הבחורים היחידים שמתפרנסים מלטייל בדרכים. אני די בר מזל. האם זה משעמם לפעמים? כן. האם אני מתגעגע לאשתי ולמשפחה שלי? בהחלט. אלה הרגעים הקשים, להיות רחוק מהם. אבל אתה יודע, אני משתדל שלא להתלונן הרבה".