שופט: החמרת ענישה לא תמנע תאונות דרכים
גזר דינו של נהג האוטובוס שהורשע בגרימת מותם של חמישה נוסעים, כולל ביקורת חריפה על טיפול המדינה בתאונות דרכים. לדברי השופט אבישי קאופמן, החמרת הענישה של נהגים אינה יעילה, וההתמקדות בגורם האנושי מובילה להתעלמות הרשויות מחובתן לתקן ליקויי תשתית חמורים
הכפלת עונשי מאסר לא תגרום לנהגים להיזהר יותר, ולא תמנע תאונות דרכים. כך קובע היום (ב') שופט התעבורה אבישי קאופמן, בגזר דינו של נהג אוטובוס בחברת אגד, שהורשע בגרימת מותם של חמישה נוסעים בתאונה שאירעה במאי 2010. לדבריו, עונשים חמורים לא ימנעו תאונות, שכן מרביתן נגרמות עקב חוסר תשומת לב רגעי של אזרחים נורמטיביים, ולא כתוצאה מנהיגה פרועה ומסוכנת של עברייני תנועה. "מסופקני אם ידיעה על ענישה כלשהי שהוא צפוי לה, יכולה לגרום לנהג המסיע את יקיריו להיזהר יותר בנהיגתו", כותב השופט קאופמן.
- 4.5 שנות מאסר לנהג אגד שגרם למות חמישה "החמרת ענישה תרתיע רק במעט"
- ענישה מחמירה בדרך: עברייני תנועה - לכלא
דבריו של השופט קאופמן מנוגדים לדעה הרווחת במשרדי הממשלה, שמקדמים בימים אלה שתי רפורמות משמעותיות בתחום הענישה והאכיפה של עבירות תנועה. רפורמה אחת עוסקת בהחמרת העונשים המוטלים על נהגים שמורשעים בביצוע עבירות תנועה, וכוללת בין השאר מאסר בפועל לנוהגים בזמן פסילה, שימוש מוגבר בפסילות רישיון, והארכת תקופת הפסילה לנהגים שיכורים. רפורמה נוספת, שכבר מיושמת, קובעת כי תובעים משטרתיים ידרשו עונשים חמורים מבעבר בשורה ארוכה של עבירות.
בעניין זה ראוי להזכיר את דברי שר התחבורה, ישראל כץ, שהצהיר בעבר כי "אנחנו הולכים להביא להחמרה, אני לא רוצה להגיד אכזרית, אבל מוצדקת ומשמעותית ביותר, בכל הנושא של עבירות תנועה מהותיות... זה יהיה דרמטי. אני מקווה שהזעקה לא תעלה לשמים, אבל זה מוצדק, זו מלחמה, ואנחנו הולכים להילחם ולהביא את הדברים באכיפה ובענישה".
לי זה לא יקרה?
בגזר דינו של נהג האוטובוס, מטיל השופט קאופמן ספק בחלק ניכר מההנחות הרווחות בקרב רבים בציבור - ובכלל זאת בכירים במשרדי הממשלה ובמשטרה. השאלה העיקרית שמעלה השופט פשוטה: "האם ניתן באמצעות ענישה מחמירה לשנות את התפיסה הטבועה והמושרשת בציבור הנהגים, לפיה 'לי זה לא יקרה'?". התשובה, לדעתו, ברורה: ענישה מחמירה לא תגרום לנהגים לגלות זהירות יתרה."מקובל להניח כי לענישה יש השפעה מסוימת בעיצוב תרבות הנהיגה של אזרחי המדינה", כותב השופט. "יחד עם זאת, טרם נתקלתי במחקר המוכיח השפעה של הענישה על מניעת תאונות דרכים - ובמיוחד הקטלניות שבהן". אלא שלא רק מחקרים אינם מוכיחים כי החמרת ענישה לא מסייעת במניעת תאונות - גם ניסיונו של השופט משמש בסיס איתן לדבריו.
"איני משלה עצמי כי עונש חמור יוכל לסייע במניעת קורבנות נוספים בכביש", מבהיר השופט. "מרבית הנאשמים בגרימת תאונות הינם אנשים מן היישוב, שהיו בדרכם ליום עבודה, בחזרה ממנו, או בכל נסיעה שגרתית אחרת, כאשר גרמו לתאונה שהביאה לתוצאה קשה... האם נהג שמודע לאפשרות של אובדן חיים, יהיה זהיר יותר אם יידע כי העונש שיוטל עליו יהיה מאסר לשלוש שנים - וזהיר פחות אם ידע כי העונש הוא שנת מאסר אחת בלבד?".
יש לציין כי לעמדה זו שותפים רבים, ובהם מומחי בטיחות ומשפטנים בכירים. פרופסור דוד שנער, מבכירי מומחי הבטיחות בישראל, הסביר בזמן שכיהן כמדען הראשי של הרשות לבטיחות בדרכים כי "הגדלת העונש משפיעה מעט מאוד על הציות לחוק... ההרתעה רלוונטית רק לעבירות של נטילת סיכון במכוון - כמו למשל מהירות או אלכוהול - ולא לעבירות בגין טעויות, כמו למשל חוסר תשומת לב לרמזור ואי-מתן זכות קדימה".
למעשה, יש גם מי שטוענים כי החמרת הענישה משמשת תחליף נוח ובעיקר זול לשיפורים נחוצים בתשתית הכבישים, או השקעה בחינוך והכשרת נהגים. יו"ר ועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין, עו"ד שי גלעד, טוען כי "הצעות חוק שנושאן החמרת הענישה אינן דורשות שקל בודד... לכן הן מציפות אותנו, בכמות מסחרית. אמצעי מניעה אחרים דורשים תקציבים ומשאבים כספיים ניכרים - משאבים שראשי המדינה אינם מוכנים להקציב".
גדר בטיחות יעילה יותר
לדעת השופט קאופמן, פתרון אמיתי לתאונות הדרכים יכול להימצא רק בחינוך ראוי של הנהגים ושיפור משמעותי של תשתית הכבישים. לדבריו, אם המדינה הייתה מטמיעה בציבור הרגלי נהיגה נכונים באמצעות הסברה וחינוך, "לא היינו רואים מדי יום התנהגות מזלזלת בכללי הבטיחות הבסיסיים, כגון נהיגה תוך הפעלת מכשירים שונים, גם אם הדבר חוקי, נהיגה בלא חגורות בטיחות, והסעת קטינים שלא באופן בטוח".גם בעניין תשתית הכבישים, עמדתו של השופט קאופמן נחרצת: יש לבנות כבישים שיהיו סלחניים לטעויות הנהגים. לדבריו, "כבר הוכח לא אחת, בארץ ובעולם, כי גדר הפרדה בנויה היטב בין נתיבים נגדיים, תציל חיים יותר מכל מבצע אכיפה של המשטרה, או מכל ענישה מחמירה בבית המשפט".
בגזר דינו של נהג האוטובוס, אף תוקף השופט בחריפות את התנהלות המדינה בטיפול בליקויי תשתית שנמצא כי גרמו לתאונות. השופט מפרט שורת ליקויים מסוכנים שעלו בתיקים שנידונו בפניו, אלא שלדבריו במקרים אלה "לא ננקטו הליכים כנגד גורם מעבר לנהגים המעורבים, וזאת על-אף שמדובר בליקויים חמורים שצוינו בדו"חות המומחים שחקרו את התאונות".
השופט מוסיף כי כאשר המדינה מתמקדת בהטלת האשמה בנהגים בלבד, נגרמת סכנה אמיתית לציבור - שכן כך נמנע טיפול בגורמים אחרים לתאונות. למעשה, השופט אף סבור כי "הטלת כל כובד האשמה והאחריות על הנהג לבדו... תוביל לתופעה של אי-מילוי חובתן של הרשויות לתיקון ליקויים ומפגעים, שהובילו לטעות הנהג או לפחות שימשו לה כזירת אירועים".
דוגמה טרגית לליקויים בתשתית הכבישים, אפשר למצוא בתאונת האוטובוס שבגינה נשלח נהג אגד ל-4.5 שנות מאסר. השופט קאופמן כותב כי "השול הימני בו חנתה המשאית (שבה התנגש האוטובוס, ש.ה), הינו 2.40 מטר, וזאת כאשר על-פי ההנחיות אמור להיות השול ברוחב של 3.00 מטר לפחות... קיים סיכוי לא מבוטל כי לו היה השול ברוחב התקני... לא הייתה נוצרת שרשרת האירועים שהסתיימה באופן טרגי".
לפנייה לכתב/ת 
