קוסטה ריקה, אהובתי
אמיר גור, מדריך טיולי צלילה, לקח פסק זמן מהים ויצא למסע רגלי בשמורה פראית בקוסטה ריקה עם חברו יוסי, חוקר עטלפים. בדרך הם כמעט דרכו על נחש ירוק, התמודדו עם שאגות מסתוריות בלילות הגשומים ופגשו נחילי ענק של נמלים רעבות
"אל תזוז! אל תעשה עוד צעד! יש נחש מתחת לרגליים שלך!", קראתי בבהלה לעברו של יוסי, שהגיב בריקוד סטפס ספונטני עד שהנחש הירקרק התפתל בחופזה הלאה מהשביל שבו פסענו, והתמקם היטב על שיח בתוך הג'ונגל.
למרות שהנחש (Green Parrot Snake) אומנם אינו ארסי בעליל ונמנה עם נחשי הבריח החונקים את טרפם, זו עדיין נרשמה כחוויה שזוכרים. בעצם, כל המסע של יוסי ושלי, במעבה הגו'נגל של שמורת קורקובדו, ייזכר כחוויה של פעם בחיים.
שפע כל-כך אדיר של בעלי-חיים לא ראינו מימינו. לא בג'ונגלים של אינדונזיה, בהם יוסי חקר עטלפים והקליט את צלילי היער ואף לא בשוניות האלמוגים בהן אני מבלה לעתים קרובות, כחלק מעבודתי כמדריך טיולי צלילה ברחבי העולם. יער הגשם של מרכז אמריקה הוא סביבת המחייה העשירה ביותר במינים בכל העולם כולו, וכל העושר הזה התנגש בנו בארבעה ימים של הליכה ביער הגשם הפראי ביותר של קוסטה ריקה: שמורת קורקובדו.
צילום ועריכה: אמיר גור , פס-קול מקורי מאת ניצן שגיא
היכן החביאו את הטפיר?
בראש רשימת ה-Wish list שלנו נמצא הטפיר , יונק דמוי חזיר בגודל של חמור ועם אף דמוי חדק קצרצר, שזיכה אותו בכינוי "הפיל של דרום אמריקה".
שלט הנחיות להתנהגות בעת מפגש עם חתולי גדולים (יגואר, פומה ואחרים, קטנים מהם) לא הוליך אותנו שולל. ידענו שהסיכוי למפגש עם היונקים הללו קלוש, שכן הם ביישנים ונסתרים ולמרות כוחם העצום מעדיפים להימנע ממפגש עם בני אדם. הטפיר, לעומת זאת, רגוע ושליו בדרך-כלל, ובמעבה הג'ונגל אפשר למצוא אותו בסמוך לשלוליות ומקווי מים. וכאלה, לא חסרים בקורקובדו. במיוחד לא בחודש יולי – אמצע העונה הרטובה.
ביום הראשון של הטרק, צעדנו בשבילים המקבילים לקו החוף כך שמדי פעם זכינו לגיחה קצרה אל האוקיינוס השקט. על החוף, סרטני נזיר, הגרים בקונכייה של חילזון שמת, התקבצו במאות רבות וכרסמו כל פרי שנפל מהעצים או נשטף אל החוף. לעתים קרובות היינו צריכים להיזהר שלא לדרוך עליהם.
שמורת קורקובדו משתרעת על-פני 425 קמ"ר והיא המעוז הפראי האחרון של קוסטה ריקה. לא שחסרים יערות במדינה, אבל קורקובדו שמורה ענקית ולא נגישה בקלות, לפיכך פחות מתויירת, מספר השבילים בה קטן יחסית ואין בה כמעט דרכים לתחבורה ממונעת, מה שהופך אותה למפלט אמיתי עבור בעלי החיים. כבר בשעות הראשונות של ההליכה, הבנו שהגענו לגן-עדן, מבחינתנו.
מבין השיחים הבחנו בתנועה - משהו גדול ככל הנראה. ואז שוב לא ראינו דבר. הייתכן שיש שם טפיר כבר ביום הראשון? לאחר מספר דקות של התבוננות והמתנה ללא זיע, הגיח מהצמחייה בהליכה איטית דב אוכל נמלים. הוא התרחק מספר מטרים מהשביל, טיפס על עץ והמשיך במה שהוא אוהב יותר מכל - לנבור בארץ ולחטט בקני נמלים.
שאגות ביער מרעידות את צמרות העצים
פחות משעה לאחר מכן, נקלענו להתקהלות של חוטמנים, שעטו על ערימת אגוזי קוקוס כמוצאים שלל רב. ועוד באותם צהריים, של היום הראשון להליכה: משפחה של קופי קפוצ'ין מקסימים חלפו על הצמרות, מטרים ספורים מעלינו. בקוסטה ריקה כולה ארבעה מיני קופים, ואת ארבעתם ניתן למצוא בקורקובדו.
הקפוצ'ין לבן הראש הוא אחד הקופים החכמים בעולם ואחד המינים הבודדים בטבע שמדגים שימוש בכלים בצורה חד-משמעית (בד"כ שימוש בזרדים לחיטוט ואפילו שפשוף צמחים עם סגולות מרפא על פרוותו). בזכות האינטילגנציה הגבוהה שלו קופים ממין זה אולפו לסייע לאנשים עם מגבלות מוטוריות מסוימות.
קוף השאגן (mantled howler monkey) הוא אחד הקופים הגדולים במרכז אמריקה, והקולני מקולם. הזכרים מצוידים בעצם חלולה וגדולה בסמוך למיתרי הקול, המאפשרת להם לשאוג בקול שמרעיד את צמרות העצים בשאון מחריש אזניים, המשמש אותם לתקשר זה עם זה ולאתר את בני הלהקה שלהם ממרחק.
כשישנו באוהל באחד מהאזורים המיועדים לכך ברחבי הפארק, השאגות של השאגנים הזכירו לי לילות בספארי בדרום אפריקה, שם קריאות האריה נישאות מעל שריקת הרוח ומזכירים לכולם שהלילה שייך למלך החיות.
קוף העכביש, קרוב משפחה של השאגנים, הגדול ממנו במעט, הוא ככל הנראה הנבון והוירטואוז של קופי העולם החדש. זרועות ארוכות באופן שאינו פרופורציונלי לגופו, וזנבו ארוך וחזק ומשמש אותו לאחיזה ותנועה ממש כזרוע חמישית. למעשה, כשהוא פורס כך את ארבעת גפיו וזנבו ומדלג מענף לענף, הוא מזכיר בצורתו עכביש גדול, ומכאן שמו.
הקוף המקומי הרביעי והאחרון הוא קוף הסנאי. אלה הם הקטנים שבחבורה, שוקלים לרוב פחות מקילו אחד, ונוהגים לטייל בצמרות העצים הגבוהים (הקנופי) בלהקות שמונות לעתים מאות פרטים.
משחקי מחבואים עם הגשם ונמלים רעבות
בלילה הראשון של המסע החלו הגשמים. הצטופפנו בתוך האוהל כשבחוץ המבול מכה, וקיווינו שהנעליים שקשרו בתוך שקית מחוץ לאוהל, יישארו יבשות. לא העזנו להוציא חוטם. בבוקר שלמחרת, ריינג'ר מקומי בישר לנו כי בעקבות הגשמים נסגר השביל בו תכננו לסיים את הטרק, אחרי שנבלה יומיים בתחנת סירנה. כך שככל הנראה נצטרך לצאת ממנה בסירה, ולא רגלית כפי שקיווינו.
בתחנת "סירנה" שבלב קורקובדו, אליה הגענו יוסי ואנוכי, בתום היום השני להליכתנו, לא חייבים המבקרים ללון באוהלים. למעשה לתחנה זו אפשר להגיע ישירות גם בסירה, או במטוס קל הנוחת בשדה פתוח בקרבת החוף. והתחנה הזו, כך מספרים, היא נקודת המוצא הטובה היותר ליציאה לסיורים במעבה יער הגשם, ובמיוחד לצפייה בטפיר.
בתחנת סירנה בילינו את שני הלילות הבאים, ובמהלך היום יצאנו לסיורים מעגליים בשבילים שיוצאים ממנה, במעבה הג'ונגל. באחד מהסיורים האלה פגשנו את ה- Green Parrot Snake, הזכור לטוב, וגם נחיל של נמלי צבא שמתחת לגזע סלע רקוב יצרו גוש חי העשוי כולו מאלפי נמלים רוחשות ועמלות.
כשרכנתי לצלם אותן עם מצלמת הוידאו שלי, חשתי את נחת עקיצתן, וכאן היה תורי לפצוח בריקוד ברייקדנס מבוהל ולנער מעליי את החצופות האלה, לשמחתו המופגנת של יוסי שעמד מהצד וצילם.
מין נוסף של נמלים שמשכו את תשומת לבנו, הן הנמלים חותכות העלים (leaf cutter ants) אשר נצפות לעתים קרובות בשיירות אינסופיות של נמלים המובילות חתיכות עלים על גבן בחריצות אופיינית. אחרי בני האדם, הנמלים הללו מקיימות את החברות המורכבות והמפותחות ביותר בטבע.
"קהילה" אחת של נמלים כאלה עשויה לכלול כשמונה מיליון פרטים על פני שטח של 600 מטרים רבועים. אולם העובדה המפתיעה ביותר לגבי הנמלים הללו היא שהן אוספות את העלים לא רק עבור תזונתן הן, אלא מזינות ומטפחות "חוות" של פטריות, המשמשות לתזונת הנמלים הצעירות.
זחלי הנמלים הצעירות לא היו יכולים להתקיים ללא התזונה שמספקים להן הפטריות, ואילו הפטריות נסמכות על אספקה שוטפת של עלים על-ידי הנמלים הבוגרות, וכן על הגנה בקטריאלית מטפילים, שגם אותה מספקות להן הנמלים.
לאחר שני לילות בתחנת סירנה וללא טפיר אחד לרפואה, החלטנו לוותר על המפגש הנכסף ולהמשיך הלאה ברחבי קוסטה ריקה, אל פסגת הר צ'יריפו המשקיפה לשני האוקיינוסים. מעטים המקומות שבהם טיילתי, שאפשר למצוא בהם בעלי-חיים רבים ומגוונים כל-כך, בצורה טבעית ומפתיעה, כמו ביערות הגשם של קוסטה ריקה ושמורת קורקובדו בפרט ובמיוחד.
- אמיר גור - מדריך טיולי צלילה וים, ביולוג ימי ומחבר הספר "מתחת למים – 44 אתרי צלילה בישראל "
- ניצן שגיא
- מלחין ויוצר פס-קולים מקוריים
לפנייה לכתב/ת 
