"נבהלתי כשראיתי את עצמי"; איך שי רזה 59 ק"ג?
הוופלים הזמינים בשק"ם בשירות הצבאי הביאו את שי צפדיה למשקל שיא של 134 קילו, אבל דיאטות לא עניינו אותו. רק אחרי שראה תמונה שלו בעיתון ונבהל - קם והתחיל לצעוד בחוץ, ואפילו שכנע את הטבח בחדר האוכל לקצץ בכמויות השמן
הצבא צועד על קיבתו: שי צפדיה, בן 37 מפתח תקווה, לא סבל רוב חייו מעודף משקל משמעותי, רק "שלושה-ארבע קילו יותר ממה שצריך, ולא במספרים דו-ספרתיים", כדבריו. אבל במהלך השירות הצבאי גילה צפדיה שלא רק בנות משמינות בצה"ל, אלא גם חיילים אינם חסינים מהשק"ם.
"בגלל אופי העבודה המשרדית", הוא מספר ל-ynet, "לא עשיתי כושר, ובמקביל יש את השק"ם עם הוופלים והקולה, או חדר אוכל שבו הכל מלא שמן. לאט לאט התחלתי לטפס במשקל, עד לשיא של 134 קילו".
כל הכתבות בנושא דיאטה - בערוץ הבריאות ב-ynet
ירדו בענק - סיפורי הרזיה מדהימים:
- פחות 57 ק"ג: איך לארה מ'לרדת בגדול' שומרת?
המשקל העודף לא הפריע לצפדיה בשלב הזה: "אהבתי מאוד אוכל, לצאת למסעדות וגם לבשל ולאפות. אורח החיים הזה נבע מההנאה שלי מאוכל. אף פעם לא ניסיתי דיאטה, זה לא עניין אותי בכלל. רופא היחידה שראה את הבדיקות שלי אמר שהכולסטרול גבוה, אבל חשבתי ש'חיים רק פעם אחת', והשתמשתי הרבה במשפט הזה".
גם בסביבה הקרובה שלו לא הייתה לו כל סיבה להרגיש חריג. "המשפחה והחברים לא העירו לי בכלל", הוא מספר, "וראיתי סביבי הרבה אנשים בשירות קבע עם עודף משקל, כביכול בבסיסים עורפיים ככל שעולים בדרגה עולים גם במשקל. אחוז האנשים שסבלו מעודף משקל היה גבוה מאוד".
התמונה שהביאה לשינוי
הצורך בשינוי הגיע אצל צפדיה, כמו אצל רבים הסובלים מעודף משקל, רק כשיכול היה לרגע לראות את עצמו "מהצד". כחובב ג'יפים שמתחזק ג'יפ מאובזר, הוא הצטלם לפני כשש שנים לכתבת מגזין בתחום. "כשראיתי את התמונה שלי ליד הג'יפ", הוא נזכר, "לא האמנתי שהאדם שרואים בה הוא אני.
"עד אז לא הרביתי להצטלם, וכשמסתכלים במראה לא רואים תמיד את המציאות כמו בתמונה בעיתון, ולמחרת קמתי והתחלתי לצעוד בפארק".
צפדיה החל בהליכות של ארבעה-חמישה קילומטרים כל פעם, ונפטר מהממתקים ומהמאכלים הלא-בריאים: "עשיתי סוויץ' בראש. קראתי הרבה מאמרים על תזונה, שימוש בצמחי מרפא ותבלינים. בתוך חודשיים-שלושה ירדתי 15 קילו והתחלתי לראות שינוי של ממש".
המדים שלבש צפדיה החלו להיות רופפים על גופו, והוא נאלץ להחליפם בכל פעם בחדשים. "המידה הכי גדולה שהייתי בה הייתה 56, ולאט לאט היא ירדה. אנשי קבע מקבלים נקודות לרכישת מדים, ובכל פעם באתי וביקשתי עוד נקודות. הם לא הבינו מה אני עושה עם המדים ולמה אני צריך כל כך הרבה חדשים, עד שהבאתי להם כקוריוז את המדים הישנים שלי והראיתי איך הם מונחים עליי כמו שק. החלפתי את כל המלתחה".
למסע השינוי הדרמטי שלו הצליח צפדיה לגרור גם אחד הגורמים המפתיעים ביותר - הטבח הצבאי. "דיברתי עם רופא היחידה וקיבלתי אישור לקבל מנות עם פחות שמן, ולטבח הצגתי את הנושא כחיסכון כספי. משכתי עוד חברים לעניין, ובמטבח הצבאי התחילו לעשות במיוחד לקבוצה שלנו בשר רזה או ירקות מאודים. התבנית הנוספת הייתה מונחת מתחת לדלפק שעליו המנות הרגילות, והטבח הוציא לנו משם את האוכל".
"זה עולם אחר"
בעזרת אוכל בריא וצעדות ארוכות, השיל צפדיה 59 קילו ממשקלו - והיום הוא שוקל 75 קילו בלבד. "אני הולך בכל יום עשרה קילומטרים, בחוץ או במכון הכושר, ועושה כפיפות בטן ותרגילי פיתוח גוף. נהגתי ללכת בכל שבת מהבית שלי בפתח תקווה לבית הוריי ברמת גן", הוא מספר.
"זה עולם אחר", הוא אומר. "קשה להסביר עד כמה גדול השינוי באיכות החיים ובתחושה הכללית שלי, אחרי שהפכתי מאדם ששוקל 134 קילו לאדם ששוקל 75 קילו. היום כשאני רץ אני מריץ רק את עצמי, ולא עוד שק מלט. אני גם זקוק לפחות שינה, ובדיקות הדם שלי מצוינות".
אם פעם לא העירו לו על מראהו, היום מומטרות על צפדיה תגובות חיוביות. "אנשים מתפעלים ומתקשרים להחמיא לי, וחלק מהאנשים לא מצליחים בכלל לזהות אותי. לאחרונה ראיתי מפקד לשעבר שלי, ונאלצתי להוכיח לו בתעודת זהות שאני אכן אני.
"היום אני עוזר לאחרים לרזות, ומוצא את עצמי מעין מנחה לא רשמי של חברים וקרובי משפחה. אני מסביר איך אפשר לנהל אורח חיים בריא עם פעילות גופנית ותזונה טובה, ואפילו שולח להם מתכונים בריאים ודיאטטיים".
הטיפים של שי לדיאטה
1. "מהיום דיאטה". לקום בבוקר ולהגיד לעצמכם שהיום מתחילים את השינוי ולא מחר.
2. לא להיבהל מהמשקל. גם אם המשקל נתקע ואין ירידה במשך תקופה מסוימת, אל תילחצו ותסתכלו עליו כל הזמן. תקופה כזו יכולה לארוך גם חודש וחודשיים.
3. לא להיכנע ללחץ חברתי. סביב האוכל יש הרבה עניינים חברתיים, אבל אל תיסחפו ונסו לאלתר ארוחות בריאות גם במקום שלא מגיש כאלה. בסופו של דבר המנגנון שגורם להשמנה הוא אוכל שמן ולא בריא, ממתקים ומזונות אחרים שאין להם שום ערך מוסף.
- רזיתם והחיים שלכם השתנו? ספרו לנו איך עשיתם את זה
לפנייה לכתב/ת 
