צועדת באיתור עקבות הזכרון האבוד

שמי אינה גרסימובה ואני מנהלת את המוזיאון להיסטוריה ותרבות של יהודי בלרוס במינסק. המטרה במוזיאון היא כפולה, לאתר מקומות בהם נרצחו יהודים ולהקים בהם אנדרטאות לזכרם, ובנוסף לאתר בהתנדבות שמות של נספים כחלק מפרויקט איתור השמות של "יד ושם".

במסע החשוב הזה נחשפת, לצד שמות הנספים, גם תרבות שלמה של יהודי בלרוס שהייתה נסתרת מן העין במשך שנים רבות. בגלל שסבתי ודודי נרצחו בשואה מסרתי גם אני דפי עד ליד ושם, ואז במפתיע גיליתי שעוד מישהו מסר כבר דפי עד על שניהם, כך בזכות היוזמה המבורכת הזו, מצאתי עוד קרובי משפחה וזה רק חיזק בעיניי את העוצמה שיש לפרויקט המבורך הזה.

לפני שש שנים הצטרפתי בהתנדבות לפרויקט אני חייבת להודות שמתוך תחושה כבדה מאוד, מאחורי כל שם עומד בן אדם, עומדת משפחה שאיבדה אדם אהוב ויקר.  עם הזמן הנחמה שמרגיעה אותי ומקלה ולו במעט על תחושת חוסר הנוחות, היא שהמשימה שלנו כמתנדבים היא משימה לאומית חשובה, ואם אנחנו לא נעשה את המוטל עלינו המצב יהיה קשה יותר והזיכרון יאבד ממשמעותו.

הבמאי בוריס מפציר צילם צילומי סרט "בעקבות הזכרון האבוד" שליווה את עבודת הפסיפס הזו לאיתור השמות. במהלך הצילומים חוויתי רגעים קשים ומרגשים בו זמנית. בעקבות ניתוק היחסים בין ברית המועצות וישראל במשך שנים רבות ,שמותיהם של יהודים רבים שנרצחו במלחמת העולם השנייה לא נחשפו. אחת מן השאיפות שלי כמתנדבת בפרויקט הזה היא לשמר את הזיכרון החשוב כל כך, להנציח את אלו שהיו שם, לצעוק את צעקתם לזכור ולהזכיר.

קטע מהסרט שישודר היום בערוץ הראשון במסגרת התכנית "מבט שני"

לא קל להתמודד עם משימה מהסוג הזה, רבים מהאנשים שנתנו בסופו של דבר את השמות לא הרגישו בנוח עם הסיטואציה, זה החזיר אותם למחוזות ולתקופה שהיו מעדיפים לשכוח. אני זוכרת שבמהלך צילומי הסרט הרגשתי למרות הכעס הגדול גם סוג של הכרת תודה על הנכונות למסור את המידע.

ראיתי את הסיוט מול העיניים שלי

האנשים שנפגשתי איתם במסע הזה היו נוצרים שלא רק חשפו את שמות הנספים אלא גם נתנו סיפורי רקע, צבע וחוויות. חלקם היו שכנים של אותם יהודים, חלקם זוכרים את עצמם כילדים משחקים יחד בין חצרות הבתים, וכשהם נדרשו בזכות הפרויקט לשחזר את הרגעים הם חזרו לאותו סיוט. לא היה להם נוח לחזור ולספר על רצח שכניהם היהודים וחבריהם.

לפעמים כשאני חושבת על זה אני כועסת דווקא על היהודים בבלרוס שבמשך עשרות שנים שמרו בבטן ולא סיפרו, לא דאגו להעביר את השמות הללו הלאה והרבה חומר הלך לאיבוד. רגע שיא אחד שהייתי רוצה לחלוק הוא מפגש מיקרי במסגרת צילומי הסרט בו אני מוצאת את עצמי עומדת ליד אנדרטה לזכרם של קורבנות השואה, ולידי עומד מישהו שאני לא מכירה.

התחלנו להחליף מבטים ולשוחח ופתאום גיליתי ששם משפחתו זהה לשם נעוריי, הוא התחיל לספר על המשפחה ואני השלמתי את המשפט, הוא סיפר על אנשים שהוא מכיר וגם אני הכרתי את לאט לאט הבנו שאנחנו למעשה קרובי משפחה מצד אמא שלי, זה היה רגע בלתי נשכח. אני קוראת לכל בן אדם, יהודי או שאינו יהודי ויודע וזוכר, למסור את השמות הללו כי זו חובתנו כבני אדם לכל אותם קורבנות, עלינו מוטלת המשימה ורק כך הזיכרון שלהם ימשיך לחיות בינינו.

• למאגר המרכזי של שמות ניצולי השואה לחצו כאן  .
• "בעקבות הזיכרון האבוד", סרטו של בוריס מפציר, מספר על פרויקט איסוף השמות הייחודי של יד ושם. הסרט ישודר הערב, יום ד' ה- 25/1 בשעה 21:45 בערוץ הראשון מסגרת תכנית התחקירים "מבט שני".
  

• "בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל - shlomit-sh@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.
• לעדויות נוספות של מתנדבים לחצו כאן.
• עמותת "רוח טובה" מחברת כל השנה בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומי עניין, שעות נוחות ואיזור מגורים. הכנסו או התקשרו ל 9093*.
• בואו גם אתם לעשות קצת טוב! הצטרפו למאות אלפי האנשים שעשו מעשים טובים בלמעלה מאלף פרויקטים אשר יתקיימו ביום מעשים טובים, 20 במרץ 2012. להרשמה לחצו כאן
• ל"יום מעשים טובים" בפייסבוק - לחצו כאן.