סאנדנס: אלכסנדרוביץ' כותב נגד הכיבוש

יום שלישי, 24 בינואר, היה כנראה אחד הימים המוצלחים של הקולנוע הישראלי בזמן האחרון. כמה שעות אחרי ההכרזה על כך ש"הערת שוליים" של יוסף סידר נכלל בין חמשת המועמדים לפרס הסרט הזר באוסקר, הוקרן בפארק סיטי שביוטה סרטו התיעודי של רענן אלכסנדרוביץ', "שלטון החוק", במסגרת פסטיבל סאנדנס. המבקרים שיצאו מהסרט שיבחו - אך בניגוד לתגובות הנלהבות על בשורת האוסקר, לא בטוח שזה ישמח את הממסד הישראלי.

"שלטון החוק", זוכה פרס הסרט התיעודי בפסטיבל ירושלים האחרון, סוקר את התנהלותן של הרשויות השיפוטיות ביהודה ושומרון מנקודת מבטו הביקורתית של אלכסנדרוביץ' ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש") ובשילוב ראיונות של משפטנים בכירים, כמו נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, השופט והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אמנון סטרשנוב ועוד.

מהסרט, שהופק על ידי לירן עצמור, עולה תמונה עגומה של אפליה ושל חוסר הבלמים והאיזונים בכל הנוגע לניהול חיי היומיום של התושבים הפלסטינים על ידי צה"ל, שמהווה הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת בשטחים הללו. בעקבות הסרט, הוזמן אלכסנדרוביץ' להציג קטע קצר (Op-Doc) מסרטו בצירוף טור אישי בניו יורק טיימס, וזה פורסם הלילה באתר של העיתון היוקרתי.

בטורו מהלל אלכסנדרוביץ' את מערכת המשפט הישראלית מחד, ומבקר את הדרך בה היא נגררת לדילמות בלתי אפשריות מאז 1967 כתוצאה מהכיבוש מאידך. "ישראל היה המדינה המודרנית היחידה שמחזיקה בשטחים תחת כיבוש צבאי יותר מארבעה עשורים", כותב אלכסנדרוביץ בטורו, "זה גם יוצא דופן עבור אומה לאפשר לתושבים של שטחים תחת כיבוש צבאי לעתור לבית המשפט העליון שלה ולבקש התערבות בפעולות המדינה. 

רענן אלכסנדרוביץ' ומאיר שמגר ב"שלטון החוק"

"מאז השנים הראשונות של הכיבוש, בית המשפט העליון מצא עצמו נדחק לפינה שוב ושוב. במקום לתפקד על בסיס של זכויות אדם שמתוקפן נוסד, הוא הפך ליישות שאחראית על האיזון של צרכי מדינה,

שמעורבת בכיבוש ארוך, עם עקרונות הדמוקרטיה. הקטע הזה מרחיב את אחד מהנושאים שסקרתי בסרט התיעודי 'שלטון החוק', ושואל על התפקיד של בית המשפט העליון בהצדקה החוקית של הכיבוש הצבאי הארוך בעת המודרנית".

הסרט "שלטון החוק" משתתף בתחרות התיעודית הבינלאומית של הפסטיבל ועל פי הביקורות החיוביות יש לו סיכוי לא רע לצאת משם עם הפרס היוקרתי. למשל מאט גולדברג, מהאתר Collider כותב: "במקום לכוון באופן ישיר לרגשות הצופים ועמדותיהם בנוגע למאבק ארוך השנים הזה, סרטו של אלכסנדרוביץ' מביא תימוכים אקדמיים לאימפקט הרגשי. למרות ההתנצלות הלא הכרחית בנוגע לקולנוע שלו, אלכסנדרוביץ' עדיין מצליח להציג בבהירות טיעון מעמיק ומעלה שאלות קשות בנוגע לסטיית הצדק וחלחולה של ההכחשה".

מלבד סרטו של אלכסנדרוביץ', משתתפים שני נציגים נוספים מישראל בתחרות התיעודית: "חמש מצלמות שבורות" של עימאד בורנט וגיא דוידי ו"ג'יפסי דייבי" של רחל לאה ג'ונס.