הכנסת 3 ילדים לאוטו ב-5 דקות? קבלי מדליה

שנים שאני מחכה לאולימפיאדת אימהות, המקום שיתן כבוד לענפים הספורטיביים שאנו טובות בהם באמת. ספורט אימהות הוא ספורט שכרגיל אין עליו קרדיט, הוא לא יוצר גוף חטוב במיוחד, אבל הוא ספורט לכל דבר. לראיה, ראו כמה אנו מותשות בסוף היום.

הטורים האחרונים של הפולנייה בערוץ הורים :

תינוק נוסף? אין לך זמן - את צריכה כבר לבחור

שוויון בין המינים? עד כוס השוקו של הילדים

לא הגזמנו? די להפקות יום ההולדת!

את בטוחה שיש לך מספיק חלב? 5 מלכודות הנקה

לא רוצה להניק? תחתמי!

אז למה שנחכה למשאית עם המדליות? בואו נביא אותה בעצמנו! הנה האליפויות שלנו, הנה מה שאנו עושות בלי לספור בכלל, ואפילו ביד אחת, כמו במקצה הספורטיבי הבא:

1. פיתוח הגוף והרמת משקולות (אנושיות)

אל תטעו בנו, בטטות אימהיות רכרוכיות שכמונו. אנחנו חזקות נורא. הנה, מששו את השריר ביד. לא, לא ביד הזאת, ביד השנייה. שוורצנגר, נכון?

מסתבר שאימהות רבות מסתובבות רופסות שרירים - חוץ מאשר השרירים של היד שמרימה את התינוק. שמה? שרירי ברזל. מכונית אנחנו יכולות להרים ביד הזאת. אנחנו מתחילות בקטנה, שלושה-ארבעה קילוגרם, ולאט לאט אנחנו מוסיפות משקל. כלומר התינוק. עוד שנתיים והיד הזאת תחזיק פילון במשקל 15 קילו בלי למצמץ.

אם נעביר בפתאומיות את הפיל הצעיר לידי אבא או דודה או סבתא, לא נבין למה הם קורסים בהפתעה. ביד השנייה, רק לשם האיזון, אנחנו בקושי יכולות להרים את החתול.

2. ענף ההתניידות למרחקים ארוכים

כל אמא יודעת שברגע שהיא הופכת לאמא, הניידות הופכת לעניין הרבה פחות נוח. חסל סדר יציאות ספונטניות, וגודל תיק האמא עומד ביחס הפוך לגודל התינוק.

אז הנה, באולימפיאדת האימהות הדמיונית שלי יש גם יש, וזה ענף ספורט שאני נותנת לו הרבה מאוד כבוד. אימהות, שאפו!

3. ספורט רב אתגרי

ספורט רב אתגרי הוא כל דבר שדורש ממך לעשות כמה דברים במקביל. ובניגוד לסברה הרווחת שאנו טובות בזה, הגיע הזמן לומר את האמת: אנחנו לא יותר טובות, אנחנו פשוט יותר מתורגלות.

דוגמאות? בשפע: הנקה ביד אחת, בחישת עוגה ביד השנייה. קיפול כביסה עם שיעורי בית בתנ"ך. עבודה במשרד ופתרון משברים ביתיים בשלט רחוק. קניות בסופר ומניעת הילד מלקפוץ ראש למקרר של החלב. מקלחות לילדים בשילוב החלפת מצעים ומריטת גבות. יו ניים איט, כל אחת והרב אתגריות שלה.

וזה המקום שלי להוריד את הכובע בפני חברתי פ', שמגדלת ארבעה ילדים ועסק מהבית במה שנראה כמו הוקוס פוקוס של ממש. האם ייתכן שאנו מצמיחות יד נוספת על כל ילד? ככה בהחלט זה נראה!

4. ספורט רב מילולי

כמו ספורט רב אתגרי, אבל בתוספת קשב. לדוגמה, ניהול כמה שיחות עם כמה ילדים במקביל, כל אחת מהן בנושא אחר.

"אז מה את אומרת, שהורידו לך 10 נקודות?"; "אתה יכול להזמין את נעה, אין שום בעיה"; "לא, אי אפשר להדליק את ה-Wii עכשיו, אחיך רואה טלויזיה"; "למה את כועסת? את הגשת באיחור!"; "נעה בצהרון? אז תתקשר אחרי ארבע!".

בשלב מסויים סביר להניח שלפחות אחד מילדיך יתקומם ויטען שהוא היה קודם. מכיוון שאין שום דרך מדעית לבחון מי דיבר קודם כשכמה ילדים מדברים בבת אחת, העניין הזה יישאר בלתי פתיר, ואת תישארי עם כאב ראש.

כי חלוקת קשב כזאת מותירה אותך עם הלשון בחוץ. זה כמו לשחק טניס מול שלושה שחקנים שמיידים בך שלושים כדורים, סקווש מילולי בתלת מימד.

5. ספורט ריגשי: הרחבת גבולות הלב

זהו הענף הקשה מכולם, למרות שהוא לא פיסי בכלל והשרירים היחידים הנדרשים פה הם שרירי הלב והרגש. להכיל את הכאב של הילד. להכיל את הבכי של התינוק. להכיל את האכזבה שהייתה בחוג. להכיל את מה שהטמבל ההוא אמר לו בהפסקה. להכיל את העייפות. להכיל את העצבנות. להכיל את השעמום. להכיל את החששות ולהכיל את הפחדים.

ואחרי שמכילים, לדעת מה לומר. ומה לא לומר. מתי הילד צריך אותך חמה ומעורבת, ומתי הוא זקוק לך שתהיי בטון, לא משנה שאת הכי נידפת ברוח מבפנים.

באולימפיאדת האימהות שלנו אנו בונות לעצמנו סיבולת לב אמא, מותחות את שרירי הרגש, מרחיבות כל יום קצת את גבולות ההכלה של הלב. שווה-שווה, אבל גם כואב.

תמר אלפיה היא עיתונאית ואמא לשלושה ילדים