אוהבת אותו, שונאת אותו: למה הגבול דק כל כך?

הוא והיא יושבים בבית הקפה הפינתי, ששופץ ועוצב בדיוק לטעמה. היא הייתה רוצה לעצב ככה את כל הבית, ואם אפשר גם את נפשה.

הוא: זה בדיוק הטעם שלך, הא?

היא: מה, הקפה?

הוא: לא, העיצוב שהם עשו כאן.

היא: כן, מדהים.

הוא (מתבונן בה בשקט): שכחתי כבר כמה את יפה.

היא: איך יכולת לשכוח מישהי בלתי נשכחת שכמותי?

הוא: מרוב שאני רואה אותך, חי אותך, נושם אותך, אני כבר לא רואה.

היא: התגעגעתי.

הוא: אלי?

היא: אל המילים שלך, איך שאתה רואה דברים. התגעגעתי לשמוע אותך.

- (כוס הקפה נשפכת ומלכלכת את בגדיה) -

היא: אוי, מאמי, תעשה טובה, תלך להביא כמה מפיות.

הוא: רגע, נקרא למלצרית.

היא: סליחה, מה זה רגע? לך תביא לי בבקשה, אתה לא רואה שאני מלאה בקפה?

הוא: את מוכנה להירגע? או שתלכי להביא בעצמך, אם את כל כך לחוצה.

היא: אני בשוק ממך! איך אתה תמיד חייב לעשות את זה, הא? למה אתה חייב להרוס הכול, למה? אני פשוט שונאת אותך!

הוא: שונאת אותי? על מה? את פשוט בנאדם היסטרי!

היא: יצור שפל, זה מה שאתה! אני לא מבינה איך אני חיה איתך. פשוט לא מבינה איך עשיתי את הטעות המזוויעה הזאת והתחתנתי איתך!

עוד בנושא בערוץ יחסים:

איך אפשר לשנוא את מי שאוהבים?

איך זה שאהבה הופכת לשנאה

שונאת את בעלי. הוא מצפה שאפרנס אותו

אין אהבה בלי שנאה

אוהבת, לא סובלת. אוהבת, לא סובלת. אוהבת, אוהבת, שונאת עד אימה! מכירים את הטנגו המופרע הזה? כל פעם שנראה לך שהתקרבתם טיפה, פתאום מגיעה עוד סופה של תיעוב, סאוב, אויבות, מרירות, תרעומת, טינה. איך שהקערה מתהפכת וכל מילה טובה הופכת לסכין שננעצת ישר בלב העניין, בבסיס הבניין. לא, את לא מופרעת, את לא היחידה. ככה זה אצל כל בני האדם, תקראו להם: "בני הרגשה".

מסתבר שבלי לשנוא אי אפשר גם ממש לאהוב, ואם אתם מוצאים את עצמכם מנותקים לגמרי מהרגש "האיום והמאיים" הזה שנקרא: שנאה, אז תבדקו טוב-טוב ותגלו שאין בתוככם קשר לרגש שנקרא אהבה. כי בכל פעם שאנחנו מבקשים להתקרב ונראה לנו שהצלחנו והפעם זה לעולמים, פתאום קם איזה אויב פנימי, אגו שמו, ושוב דוחף את שנינו זה מזה, מעורר בנו דחייה.

אצל אחד הדחייה יכולה להתעטף בלבוש של "פחד מאינטימיות", אצל אחרת על שהוא לא תלה לה את המראה, למרות שהיא מבקשת כבר שנה. למה זה מופיע? כדי לתת לנו אפשרות להגדיל את האהבה מעל השנאה שלנו דווקא. זה נשמע לכם סדיסטי? מזוכיסטי? אולי ואולי לא.

נכון, יש מצבים שהשנאה כבר חונקת עד ששכחנו שפעם הייתה שם אהבה. לפעמים בהרגשת הדחייה הראשונה, אנחנו אומרים "אוקיי, היה נעים להכיר, שיהיו לך המשך חיים טובים". אבל אני מאמינה שכדי לתחזק קשר בריא, דרושה הרבה השקעה. הייתי אפילו קוראת לזה: "אמנות הריקוד בין השנאה לאהבה". אז אם כבר דברנו על טנגו, צעד קדימה ושניים לאחור, להלן כמה טיפים כדי שהריקוד יצא מושחת במידה נאה.

1. לגעת גם כששונאים

גם כשאתם ממש שונאים, חשוב לזכור שאתם בעצם מחוברים. אין טעם להתכחש לזה, וגם לא בטוח שאם תחליטו לפרק את החבילה, זה יקל מידית על ההרגשה. אז תנו לזעם, לשנאה ולקנאה להתפרץ כמו הר געש, אבל גם תישארו במגע באיזו נקודת אחיזה פנימית קטנה.

איך? זוכרים שכל המצבים שאנחנו עוברים הם ברי חלוף? ובכן, עוד כמה שעות סביר להניח שתראו את התמונה באור קצת שונה, כך שכדאי להיות מספיק סבלניים, כדי לנסות שוב לגשש בחושך אחר ניצוץ האהבה שביניכם. חיבור גם כששונאים, הופך את הריקוד הזוגי שלכם להרבה יותר חושני וחי. תנסו אם אתם לא מאמינים.

2. אורך צעדים קטן יחסית

כאשר בונים זוגיות על בסיס הרגשה הדדית ולא על בסיס נפנוף חיצוני בדייטינג עם ה"מגה בייב" השכונתית, נדרשת הרבה עבודה של הקשבה אמיתית. ככה בין סיבוב להרמה, בין כיבוש לאכזבה, הופכים לחלק בלתי נפרד זה מזו.

איך מקשיבים? עוצרים לכמה רגעים את כל המחשבות על 'מה אני צריך', 'מה אני רוצה' או 'מה חשוב לי', ואת כל תשומת הלב האישית הזו – מפנים לבן הזוג. מה הוא צריך עכשיו, איך עבר עליו היום, מה חשוב לו ואיך אני יכולה למלא אותו בזמן הקצוב שנשאר לנו בין העבודה לשינה.

3. אל תשכחו לרקוד ביחד

התאהבות מתחילה כאשר אנחנו רואים לפנינו אדם שעשוי לגרום לנו הנאה מרובה. האהבה מתפתחת כאשר הוא גורם לי הנאה. השנאה מגיעה כאשר הוא שכח מתפקידו - לגרום לי הנאה (!), וכל כולו דואג רק להנאה של עצמו. מה שנקרא, "לא רואה אותי (ואת הצרכים שלי) ממטר". לכן, כדי לשמור על האהבה, כדאי לנסות לגרום הנאה לבן הזוג, ולא רק לעצמנו.

לסיום, הייתי מציעה שתצאו לרקוד לפעמים. לא חייבים טנגו. כל מה שינענע את האדרנלין מהראש ויעביר אותו לכל חלקי הגוף האחרים. הרי כל מי שהיה או עודנו רווק שוחר מועדונים, מכיר היטב את העוצמה של הריקוד שמעלה את מצב הרוח באופן מפליא, ומכניסה אפילו דברים "נוראיים" לפרספקטיבה שונה לחלוטין.

בהצלחה!

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים

• שלי פרץ היא שחקנית, תסריטאית ואימא. פעילה בתנועת הערבות.