נימוס ברשת: שלום כיתה א'
האם מותר להתערב בשיחת טוויטר או שמדובר בהידחפות? איך אפשר לדעת האם התמונות מייצגות את המציאות או מחמיאות באופן מוגזם וגם: מדריך למתייג בפייסבוק
פייסבוק מכתיב כללי נימוס חדשים, וואטסאפ הפך לסמס שמדווח מתי אנחנו זמינים ואנשים עדיין כותבים באותיות גדולות באנגלית במייל ולא מבינים שהם צועקים. בטור הבא ננסה לעזור לכם בסוגיות נימוס והתנהגות שעולות אצלכם בעקבות שימוש באינטרנט ובכלל בטכנולוגיה. יש לכם שאלה או דילמה? רוצים להציע תשובה חלופית לסוגיה שעולה? שלחו לנו מייל וננסה לעזור.
בפרקים הקודמים:
- אבי יקרה: מתי זה בסדר להשתמש בהומור שחור?
- אבי יקר: איך מתמודדים עם לייק בכפייה?
- אבי יקר: איך גונבים בדיחה ברשת?
כיתת המחוננים של טוויטר
אז ככה, לפני חצי שנה בערך הצטרפתי לטוויטר, יש לי כמעט מאתיים עוקבים שהוספתי בעמל וביזע. לפעמים אני קולטת שחלק מהם, בעיקר הוותיקים, נכנסים לויכוח אורך והדיון מתלהט, ואני תוהה האם זה יהיה בסדר שאצטרף לשיחה, מה דעתך?
ציפי דרור
שמעי ציפק'לה, הדעות חלוקות. יש צייצנים שלא יכולים לסבול התנהגות שכזו ומשווים את ההידחפות הזו לעולם האמיתי. לדעתם, כמו שבבית קפה תצותתי לשיחה אך לא תתערבי בה, כך גם התכתבות בטוויטר – לראותה בלבד. מצד שני ניצבת אסכולה הגורסת כי את יכולה להתערב בשיחה רק אם יש לך משהו מצחיק או שנון להגיד. דווקא חבורה זו אכזרית יותר: אנשיה לא שופטים את עצם ההידחפות, הם שופטים אותך.
הבעיה העיקרית היא שכשנכנסת לטוויטר בטח חשבת לעצמך, "קדימה! להסתער על עוד רשת חברתית". אך טוויטר היא לא רשת חברתית, היא התיכון. כדי להתערב בשיחה בטבעיות ולא לגרום לכל האוואטרים לגלגל עיניים, את חייבת להיות ב"מקובלים". אחרת תזכי להתעלמות כה אלימה שהיא תגרום לך להתחרט על היום בו אמרת להורים שלך, "טוב, נעבור עיר, דווקא בא לי להיות החדשה בכיתה".
יום אחד ציפי, פרופיל הטוויטר שלך יהיה נחשק וכולם ירצו לדבר איתך. כשיגיע היום הזה זכרי איך את הרגשת ונסי להגיב לכולם בנימוס. אחרי הכל, לא נרצה לעודד תקרית "קולומביין" במחוזותנו.
ד"ר לייק ומיסטר הייד
לפני שבוע בערך התחלתי להתכתב עם מישהו בפייסבוק. הכימיה בנינינו נהדרת וההתכתבות כל כך מצחיקה שבא לי לפרסם חלקים ממנה, אבל יש משהו אחד שמטריד אותי. ברוב התמונות היא נראית מעולה, אבל יש כמה תמונות, בעיקר כאלו שבהן חברות שלה תייגו אותה, שהיא נראית כמו מלאך המוות על הבוקר. אני רוצה לשאול אותה אילו מהתמונות מתארות אותה בצורה הכי אמיתית. האם זה דבר לגיטימי לשאול?
בן יפה
בן, שב. יש לי חדשות רעות בשבילך. במחקר עדכני שנעשה זה הרגע נמצא שאנשים תמיד נראים כמו תמונות הפייסבוק הכי גרועה שלהם. זה לא אומר שאתה לא צריך להיפגש עם הבחורה ולנסות לבדוק האם יש לכם עתיד לחשבון בנק משותף, אך אם התאהבת בעיקר בדמותה השברירית הנשקפת באלבום אינסטגרם, תתכונן לאכזבה.
אינסטגרם יצר מהפכה בשיתוף תמונות ומהפך בחיצוניות שלנו. התמונות המפולטרות לא רק מעניקות לנו שיק של שנות השבעים, הן מטשטשות את הגזרה, מחליקות את העור, מחברות בין העיניים לבין העיגולים השחורים מתחת לעיניים ויוצרות מראה מעושן. האם כולנו נראות כמו בריג'יט בארדו? לדאבוני התשובה היא לא.
ברשת אנחנו חכמים יותר, חדים יותר וכן, גם יפים יותר. מתוך 500 תמונות שנלקחו במסיבת יום ההולדת, נבחר רק שלוש שיעלו לשלב הגמר ויתמודדו על קולות הגולשים. אנחנו מציגים את עצמו כפי שהיינו רוצים להיות: קצת יותר טובים ממה שהבורא נתן. הבעיה מתחילה כשאותו בורא מתחיל להתקיל אותנו במפגשים מביכים במהלכם מתגלה האמת: עור הפנים אינו חרסינה, הקמט הזה נשאר גם כשאתם לא צוחקים ואתם לא באמת צבועים בפוקסיה מלטפת.
בשורה התחתונה בן, נסה להיות פחות שטחי ולהכיר בעובדה שאם אתה נהנה להתכתב עם מישהי, יכול להיות שגם במציאות הנוכחות שלה תגבר על מראה חיצוני.
לכל היתר, תתחילו להעלות תמונות אנושיות שלכם ברשתות החבריות. גוף האדם הוא דבר מכוער. הסתכלתם מתישהו על המרפק שלכם? הברכיים? הנחיריים? הצד האחורי של החניכיים? ועוד לא התחלנו לדבר על אשכים. הגוף הזה דורש מאיתנו להציג אותנו כמו שהוא, בלי פילטרים ובלי שקרים. אם אתם באמת אנשי תוכן ולא צורה, הוכיחו זאת ותעלו תמונה מזוויעה שלכם לפייסבוק.
חיבוק דובה
יש לי חברה טובה, בחורה נחמדה, באמת אין שום דבר רע להגיד עליה. א-מה-מה? מדי פעם אני מגיע לפייסבוק שלי וחושכות עיני: היא עושה לי 59 לייקים ברצף על סטטוסים, פעילויות, תמונות ישנות, מה לא. אני לא יכול לתאר לך כמה קריפי זה לקום בבוקר ולמצוא עשרות לייקים מאותו בנאדם. מצד שני, יכול להיות שזה בסדר ואני סתם יוצא עליה? מי מאיתנו צודק? ואם אני צודק איך אני מסביר לה שפייסבוק הפך אותה לסטוקרית משוגעת?
הנעקב.
נעקב שלום, עלי להתוודות. כשראיתי את שאלתך לראשונה התכוונתי לשלוח לגן העדן של השאלות. הרי מה רע בחברה תומכת? אך האמת היא שבכל פעם שמישהו ממנה את עצמו לתפקיד א.פרגונים, הוא יותר מעיק מאשר מעניק.
כשאנו משהו תוכן לעמוד הפייסבוק שלנו, אנו מוסרים את המידע לנחלת הכלל. כולם יכולים ליהנות מהתוכן הבידורי ולכולם ניתנת הזדמנת שווה להגיב. ברגע שאדם אחד מתלבש לך על הפרופיל, לא רק שהוא מעלה שאלות לגבי שפיות נפשו, הוא מבריח את המגיבים האחרים.
יתרה מכך, כאשר גולש עושה לייקים לתמונות, התמונה עם הלייק עולה לפיד ומושכת עוד תשומת לב. לפעמים מדובר בתמונה ישנה שמייצגת חיים ישנים והחזרה אליה מעוררת רק תחושות של צער ונוסטלגיה.
נעקב, אם הבריה המדוברת חשובה לך, ומדבריך משתמע כי כך הוא הדבר, עליך למצוא דרך חביבה להעיר לה. למשל, עשה צילום מסך של כל הנוטיפיקיישנס שאתה מקבל ממנה, ושלח לה אותם עם הכיתוב, "נראה לי שאת מחבבת דברים שאני מעלה". או לחלופין, אנוס את הפייסבוק שלה בחזרה, וכשהיא תשאל אותך מדוע, אמור לה שעכשיו אתם תיקו.
לא לתייג או לא לתייג
יש לי ויכוח עם חבר שלי ואני רוצה שתשפטי. אני, אם אני כותב סטטוס ואני רוצה שחברים שלי יגיבו לו, אני מתייגם אותם בסטטוס. הוא אומר שזה מעיק ומעצבן. אני אומר לו שזה כולה פייסבוק. מי צודק?
תודה,
הצודק.
צודק נתעב. הנה המדריך הקצר לתיוג על פוסטים בפייסבוק:
1. אל תתייג בפייסבוק.
2. תמצא חיים.
3. באמת, זה לא מנומס. תמצא חיים ותפסיק לתייג בפייסבוק.
4. אתה אולי חושב שזה רעיון טוב, אתה טועה. תמצא חיים ואל תתייג בפייסבוק.
5. אם אתה חושב שזה מצחיק ולכן אתה מתייג בפייסבוק, אז דע שזה לא מצחיק ואל תתייג בפייסבוק.
6. לא אכפת לי שזה בשביל החיות, או התינוקות, או ניצולי השואה– תמצא חיים ואל תתייג בפייסבוק.
7. תמצא חיים.
8. אל תתייג בפייסבוק.
