הבאנו ביכורים: הילה ארזי-חטאב על "אמילם"
בספרה הראשון "אמילם", מתארת הילה ארזי-חטאב את קורותיה של משפחה אחת בין טלטלות החיים. את השם לקחה מתהילים, ומשמעות מבחינתה: להילחם באמצעות מילים. ראיון
את ספרה הראשון "אמילם" כתבה הילה ארזי-חטאב בין ובתוך החיים. חטאב היא אשת חינוך, מורה לספרות, תנ"ך וקולנוע, וגם מפתחת תוכניות למידה. את ספרה בעל הכותר המקורי הלקוח מספר תהילים (שיצא בהוצאת אחוזת בית, בעריכתה של דנה אולמרט) כתבה בין ההוראה לטיפול בשני ילדיה הקטנים, ונדמה כי למרות שהחלה לכתוב אותו במהלך לימודיה בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, הספר ונושאיו היו בה תמיד, מאז שהיתה ילדה.
חטאב גדלה במשפחתית דתית, אך עזבה את הדת בנעוריה. "עבר עלי תהליך די קלאסי של מתבגרים דתיים, בגיל הזה ובמצב הזה", היא מסבירה. "חלק מהמתבגרים הדתיים מגיעים לגיל מסוים שבו הם שואלים שאלות, אך בסופו של דבר רובם חוזרים לכור מחצבתם בשמחה ובששון ומקיימים משפחה שומרת מסורת. אני לא טרחתי לחזור. למדתי את כל ענייני היהדות שיכולתי באוניברסיטה, ואני מגדירה את עצמי כאדם שהיהדות היא בשבילו תרבות משמעותית ועשירה, אבל לא מרחב רליגיוזי להישען עליו. החיים שלי היום הם חילוניים".
מדוע כתיבה?
"תמיד קראתי וכתבתי, אבל לקראת סוף הלימודים באוניברסיטה בתחום ההוראה ומדעי היהדות, שאותם אני מלמדת כיום, הרגשתי שחסר עניין בחיי ונרשמתי ל'סם שפיגל' ללמוד תסריטות, אצל מורים כאשכול נבו ועוד. הרומן 'אמילם' התחיל להתפתח כשלא הייתי יכולה להתחיל את שנת הלימודים בזמן כי הייתי מחויבת ללימודים אחרים, ורציתי להכניס את עצמי לעולם הכתיבה בצורה מסודרת. ככה נולד הספר".
על מה הספר שכתבת?
"זהו סיפור שמתחיל במקום שכל משפחה מגיעה אליו כשהסבים והסבתות
איך בחרת את שם הספר?
"השם היה לפני הספר. 'אמילם' היא מילה שמסתובבת אצלי בחיים הרבה זמן. היא מופיעה בספר תהילים בשני פסוקים וחצי סמוכים, ולא ברור לגמרי אם היא משורש מ.ל.ל שפירושו 'לדבר', או מ.ו.ל שפירושו 'אני אלחם בהם ואשמיד אותם'. הטקסט מאפשר את שתי הקריאות. אני מרגישה שהמשמעויות מתאחדות וניתן לקרוא אותם ביחד: 'אמילם' הוא מערכת שבה נלחמים באמצעות מילים. בתור מתבגרת שחוותה את העולם כמרחב לא מובן, ההישענות על מילים והניסיון להתמודד עם העולם היה עבורי כ'אמילם'. משם מגיעה הכתיבה. העברתי את הניסיון לדמויות שלי, ולכן הן זכו בכותרת הזו".
מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?
"אני כותבת בכל מצב. התנאי הוא שיהיה לי זמן, שלא אהיה טרודה ממשהו. אני חולמת על זמן פנוי שמאפשר כתיבה. לפעמים אני מצליחה לסחוט דקות כאלו במהלך היום, ויותר במהלך הלילה. אבל אם מחלקים מקומות לכתיבה, אני אסע בכיף".
מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?
"הייתי רוצה תגובה מאבא שלי, שהוא אדם שכותב בסתר, ואני מקווה שהוא יידע יום אחד להיות אדם שאינו כותב בסתר. הוא קורא את הספר ברגעים אלו ממש, אז אני עסוקה בלירוא את המעמד".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"על כל ספר שיש בו פסיקים, נקודות ואותיות. גדלתי בבית דתי, שבו היה עומס של ספרים חומים גדולים: ספרי הקודש. אך התאפשר לי לקחת מהספריה כל מה שרציתי. יכולתי לקרוא את 'לינדה המאוהבת' למתבגרים או את 'המסעדה שבסוף היקום', או ספרים שאימצתי כחברים כמו מקס מ'ארץ יצורי הפרא' ו'דני והדסה' של מרים ילן-שטקליס. קראתי שילוב של ספרים ממקורות שונים".
איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?
"בתור קוראת מתמידה וכותבת מתחילה מאוד התרגשתי מ'זיכרון דברים' ו'ספר הדקדוק הפנימי' - מכורח העלילה המתפתלת ואמצעי המבע של שניהם. בשנים האחרונות אני מעריכה מאוד כותבים צעירים, כמו הכתיבה הפיוטית של דביר צור שהיא מרגשת, או הדרך המיוחדת שבה לילך נתנאל מאתגרת את המבנה העלילתי, או היכולת של מעין בן-הגיא להיכנס לנבכי הנפש של הדמויות השבורות שלה. אני אוהבת גם את השילוב בין הכללי לאישי שעשתה יעל נאמן".
יש לך איחולים לספרות הישראלית?
"שירבו סופרים כמותם, מאלו שהזכרתי, ועוד כמו בן ורד ויותם טולוב, שהם קפדנים ורגישים לדמויות. אני מאחלת לספרות הישראלית שיצאו בה פחות ספרים. כמו שנאמר בפסוק מקהלת: 'היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה'. ברגע שכותבים יותר מדי, משהו אובד. 6,000 כותרים בשנה אחת - זה לא מקדם שום דבר. הייתי מאחלת שהספרים שיצאו יותר ערוכים ומוקפדים. שהכניסה של הספרים למרחב הדיגיטלי תאתגר את המבצעים, ושהספרים ימדדו על-פי איכות".
מסר לקוראים:
"מקווה שהם ישמחו בספר".
"אמילם", מאת הילה ארזי-חטאב. הוצאת אחוזת בית. 221 עמ'.
