כמעין המתגבר: 7 שנים לכתב העת "מעין"
כתב העת "מעין" מוציא לאור שירה חברתית-פוליטית בועטת לצד מגזין קולנוע ואמנות. לכבוד 7 שנים להיווסדו, קבלו שיר אחד לכל שנה - וגם את הפרשנות שמאחוריו
כתב העת "מעין" בעריכתם של רועי צ'יקי ארד ויהושע סימון, פרץ לחלל ריק כמעט לגמרי ב-2005, והוצג כ"כתב עת לשירה, אמנות, ספרות ורעיונות", אשר מחירו לכל חפץ הוא 17 שקלים בלבד - שכר המינימום שנקבע כשראה אור הגיליון הראשון. לטענת המערכת, "המחיר הזול נועד כדי לאפשר את פתיחת השירה לדורות של צעירים שלא יכולים להרשות לעצמם כתבי עת ממוסדים ויקרים."מרבית המשתתפים בכתב העת 'מעין' הם משוררים ומשוררות צעירים, כותבי פרוזה ומסה ומתרגמים צעירים וותיקים".
בימים אלו חוגג כתב העת שבע שנים להיווסדו. לגיליונות "מעין" מצורף גם כתב העת "מערבון" לקולנוע שעורך יהושע סימון ולאחרונה, גם עיתון אמנות חדש שעורכת נטלי לוין. כתב העת הפך למקום מרכזי בשירה הצעירה בישראל, בחשיפתם של משוררים ומשוררות חדשים והנחישות להציג אלטרנטיבה תרבותית, חברתית ופואטית לקיים.
הדבר בא לידי ביטוי הן בתכנים המוצגים בו, הן במגוון הנושאים והפריסה לתחומי אמנות רבים, והן בנוכחות הפוליטית-חברתית. כך, ב- 2007 הוציא "מעין" בשיתוף עם "אתגר" ו"הכיוון מזרח" את אסופת השירה המעמדית, "אדומה", שזכתה להצלחה רבה, ושנה לאחר מכן, היו שותפים להוצאת האסופה "לצאת" - נגד המלחמה בעזה והפקרת הדרום.
כמו-כן, החלו ב"מעין" להוציא לאור ספרי שירה של משוררים שפרסמו משיריהם בגיליונות השונים. עד כה ראו אור "עין הכמהין" של ואן נויין, "אני רצה לתייק אותך" מאת נמרוד קמר ו"גלשן" שכתבה מיכל דר. הספרים חולקו יחד עם כתב העת, כחלק ממהלך רחב יותר של שפע תרבותי ב"מחיר אחד". ככלל, ב"מעין" מבקשים להציע שילובים תרבותיים ייחודים וזיקה בין האמנות לשגרת החיים, ללא מחיצות שיכולות להיתפס כאליטיסטיות - כך למשל, השירה בכתב העת אינה מנוקדת מתוך כוונת העורכים שלא להפריד בין השירה לבין היומיום.
לכבוד ציון השנה השביעית של "מעין", ביקשנו מהעורך, רועי צ'יקי ארד, לבחור שבעה שירים של משוררים בולטים, שהיוו נקודות ציון בכתב העת, ולהבהיר את מידת השפעתם הפואטית, החברתית והתרבותית.
סופרפארם
מאת צאלה כץ
1
אל תטפטף עליי שמש
קח אותי לסופרפארם
2
למילה סופרפארם יש צליל צעיר
כמו בורגר-ראנץ' או אוברדראפט
3
הייתי רוצה שתגלח את שערות בית החזה שלך
לפני שניכנס לסופרפארם
אני כועסת על כל נשות העולם
איך אפשר להיכנס לסופרפארם בשלווה
4
אתה מזכיר לי את הימים
בהם אני בקושי מצליחה להירדם
לאחריהם חוש הריח שלי מתחדד
ולהיכנס לסופרפארם בשבילי זה סיוט
5
כל הבנות הולכות לשוק ולסופרפארם
העיצוב של הסופרפארם אומר טיפוח
העיצוב של השוק אומר קיפוח
סתם
העיצוב של השוק אומר
"היי
מוכרים כאן דגים
לא תשלמי כאן על סקס"
6
מוכר התפוזים בשוק אמר
"חצי לאכול וחצי למיץ"
הוא יודע לדבר אל אישה
ואני דמיינתי שאני בסופרפארם
קונה קונדומים
בטעם שוקולד תפוז
צ'יקי: "צאלה כץ פתחה את הגליון השני של 'מעין', לאחר מכן פרסמה שירים רבים ברשת האינטרנט וגם בפורטל הספורט וואן. היא נפטרה ביום כיפור 2007 ואירוע לכבודה נערך בנס ציונה, שם התגוררה. לאחר מותה, היא זכתה להערצה רבה, ולאחר זמן מה קמה לתחיה ופרסמה תחת השם 'ערן הדס', שבגליון האחרון שלנו שירים שלו בז'אנר חדש שהמציא הקרוי 'בייקו'".
נהר המקונג
מאת ואן נוין
הלילה חלפתי על שלוש מיטות
כמו שטתי במקונג
מתחת לרגע התמיד
מחפשת
מתחת לציץ השמאלי
יש לי חור,
ואתה ממלא לי אותו
בגברים אחרים.
ריח של בירה "טייגר"
על גופך.
בבדידות,
יש רעש צרצרים מדרום ללאוס.
ממטרות של אוויר קר מהנוי.
הגב מתנשף,
הישבן מהודק;
כתם דיו על הבטן.
צ'יקי: "ואן נוין היא משוררת ממוצא ויאטנמי שגדלה ביפו. אולי בגלל הערבול הזה יוצרת סוג מסוים של שפה ישראלית יפהפיה. הספר הראשון בהוצאת מעין וחולק כחוברת עם 4000 עותקי 'מעין' הוא 'עין הכמהין' פרי עטה שזכה לתגובות מצוינות".
עזריאלי בסתיו
מאת נעמה גרשי
עזריאלי בסתיו, רוחות מפויחות חולפות על פני
ועל פני שאר עובדות הקניון, עייפות ורפויות,
מחכות לאוטובוס האחרון שמגיע לבת ים.
בדרך מהקניון נשמטים מעלי נצנוצי הניאון,
כפות הרגליים מתנפחות מול חשיפת השיניים של דוגמניות התחנה,
מאבק סמוי על הספסל מתנהל בין עובדות הסופר לעובדות הקבלן.
הזמן מתפרק לזמן אוטובוס, מהיר או נצחי
והשפה לאותיות קיריליות, לעיצורים מודגשים, ליהיה בסדר
היום הוא יגיע, לא כמו אתמול, ייפתח אלינו באורותיו,
ידידותי, מחויך,
ישמור לנו מקום מיוחד על הספסל האחורי,
בו נוכל סוף סוף לשלוף את הקלמנטינה שהמתינה בתחתית התיק יום שלם,
לכסות בכתום את האצבעות העייפות ולהתענג על ריחה.
צ'יקי: "השיר 'עזריאלי בסתיו' בישר גל של שירה חברתית נשית והופיע גם באסופת השירה החברתית המאוד מצליחה 'אדומה' שכתב העת מעין היה בין המוציאים לאור שלו. 'אדומה' לטעמי היתה המבשרת התרבותית של הקיץ החברתי בישראל. כשחשבנו על 'אדומה', אמרו לנו שאף אחד לא כותב שירה חברתית, שהציבור לא מעוניין בשירה כזו כבר. אבל ההענות של המשוררים היתה יוצאת דופן ונמכרו 3000 עותקים מהאסופה, זו כנראה אסופת השירה העכשווית הנמכרת ביותר בשנים האחרונות. כיום השאלה המרכזית בשירה הישראלית היא על הציר בין שירה חברתית לשירה מופרטת".
אזהרה דחופה
מאת תהל פרוש
זוהי אזהרה דחופה. בכל המקרים הבאים אנא הפסיקו לעבוד מיד וצאו לרחוב. הפסיקו לעבוד אם במקום העבודה שלכם פערי שכר בין העובד הזוטר למנהל הבכיר ביותר, אם הבחנתם שיש מנהלים מתעללים או מנהלים בכלל, אם אתם או מי שלידכם נדרשים לעבוד יותר משבע שעות ביום, אם שמתם לב שעובדים חולים מגיעים לעבוד, אם אתם נדרשים לדווח על מיקומכם, אם עליכם לנהוג במכונית לעבודה יום יום, אם אתם צריכים לקבור אפכם בחול, לשקר, למכור מוצרים שאין בהם צורך, נדרשים להופיע בלבוש הולם, אם על שבע השעות אינכם מקבלים משכורת המספיקה לקורת גג, אוכל, לימודים, להולדת ילד, לספרים, מוזיקה, הצגות תיאטרון וקולנוע, קניית צבעים ונייר לציור, שיעורי ריקוד ונסיעות אוטובוס לים.
הפסיקו לעבוד אם אתם מסכנים את בריאותכם, למשל: נושמים אבק, גיר, אסבסט, אקונומיקה, עולים לגבהים בלי רשת ביטחון, אם אינכם מורשים או יכולים לצאת לשירותים, יושבים במשרד סגור לשמים ומואר בפלורסנט רוב הזמן.
אם את או אתה מוצאים עצמכם באחת מהקטגוריות הללו, אזהרה דחופה זו נוגעת לכם. עיזבו הכל. צאו לשבת באוויר הפתוח ליד ביתו של שר הביטחון, שר האוצר, ראש הממשלה, כל שרי הממשלה, צאו לשבת ליד בתיהם של עשירי ישראל המעסיקים אתכם, ואם יזדמן לכם לראות אותם, אולי אף תוכלו לשבת בחיקם. צאו. צאו לשבת במגדלי אקירוב, על גג בניין האופרה, בסביון, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, ארסוף וקיסריה. הציפו את רחובות תל אביב צפון ומרכז והיזכרו: מה לא. מה כן.
צ'יקי: "יש שני סוגי שירים: כאלה שגורמים לך להישען אחורה בנחת והסוג השני. זה שיר מהסוג השני. 'אזהרה דחופה' הופיע גם באסופת 'שירון המהפכה' שהוצאנו עם עוד כתבי עת. הוא הוקרא באינספור הפגנות הקיץ בכל הארץ והניע אנשים לפעולה, להתאגדות וליציאה לרחובות".
תיבה
מאת נמרוד קמר
בתקופה שיצאנו
עשיתי כביסה פעם אחת
החלפתי מצעים פעם אחת
נסעתי לבקר את סבתא שלי פעם אחת
שילמתי שכר דירה פעם אחת
רוקנתי את הפח פעם אחת
יצאתי מהעיר פעם אחת
הלכתי לסופרמרקט פעם אחת
התגלחתי פעם אחת
אבל בדקתי אימייל 62,459 פעמים
בכל התיבות
צ'יקי: "מדברים על שירת 'מעין' לטוב ולרע כדבר-מה עם הומור וחדשנות, כשירה שמנקבת את הנפיחות המזוהה בדרך כלל עם שירה ושואפת לחוסר תקניות ולחיים. שירים שחוסר הניקוד הוא הניקוד שלהם. השירים שלו יכלו להיכתב רק עכשיו, ובכך הם נצחיים כמו הטלטקסט".
אל תתחתנו בנות
מאת בוריס ויאן (תרגום: דן דאור)
ראיתן פעם גבר קם
לצאת פתאום מהאמבט
כלו נודף אז הבל חם
זנבו עצוב ומרפט
ראיתן גבר עם מזלג
אוכל צלחת מקרון
יושב כמו פוץ, חיוך של דג
זב קטשופ מן הצוארון
היפים מטמטמים
הזקנים אימים
הקטנים מזינים את השכל
ראיתן פעם איש שמן
איך הוא קם מן הספה
משפשף את הבטן, מקרצף את הראש
תוקע מבט מהרהר ברצפה
רק אל תתחתנו בנות
רק אל נא תתחתנה
יותר טוב תאספו בולים
תגדלו קופים או אפונה
תשמרו חזק על הבתולים
תעבדו בפאב של השכונה
תרקדו בלט, תאלפו פילים
תעמדו על משמר האמונה
תסרגו כפפות לחתולים
תעשו סטריפטיז בבית חולים
תהיו זונות על גלגלים
רק אל תתחתנו בנות
רק אל נא תתחתנה
ראיתן פעם גבר בא
מן המשרד חולה אנוש
עם ליפסטיק על העניבה
ממכנסיו נודף מנוש
ראיתן איך בבית קפה
אדון כבר לא כל כך צעיר
נצמד לפרגיה תמימה
מנסה לחלב זיון מהיר
הטפשים עקשנים
העשירים קמצנים
הגבוהים משחקים כדורסל
חבקתן פעם צנון יבש
שיש לו שתי שערות על הראש
זקוף כמו שמוק, משחקתכובש
עם מבט מסכן בעיני עכברוש
רק אל תתחתנו בנות
רק אל תתחתנו
תחליפו שמלות תסרוקות עגילים
תחליפו ששים מחזרים בשנה
תקחו מזמן בעבור משגלים
תשימו תכסף בבנק בפנה
תחביאו דולרים בארון הכלים
בגיל חמשים בעונה השחונה
תקנו אז בכסף חסדי נערים
עם קש בראשם והרבה תלתלים
הו איזה חיים יפים אז תחיו
אם רק לא תתחתנו בנות
אם רק לא תתחתנה
צ'יקי: "אחד הדברים המחמיאים ביותר הוא שדן דאור ז"ל בחר לפרסם תרגומים במעין החל מהגליון הראשון. דאור הבין כנראה שדוקא העובדה שב'מעין' לא מנסים לכתוב מחדש שירה מיושנת ועייפה, אלא נעים קדימה, מקשרת אותנו לחוט ההיסטוריה של השירה החדשנית והזוהרת, שנעה מימי השירה הסינית והיפאנית הקלאסית. מתגעגעים לדני".
כרוז מס. 1 לתלמידי כיתות י"א
מאת אהרן שבתאי
אני לא אשרוף חנות
החבר של בתי לא ירסק חלונות ראווה
אבל אתם
אתם
אתם
תלמידי כיתות י"א
עוד תעלו בלהבות את הסנטר
ואז
האוליגרכיה שמקרצפת בצעירים את המדרכות
ששוטפת להם את המוח
ששולחת אותם להרוג ולהיהרג
שתולה אותם להתייבש כסחבה במרפסת העוני
תשתין בפחד מתחת לכורסה
ובידיים מיוזעות תוציא
את הפנקס
ותכתוב לכם את הצ'ק הגדול
הצ'ק הגדול
ותקבלו בחזרה את הביצים
אני רואה את היום בעיניי
מבר כוכבא עד לקינג ג'ורג'
מפצפצים חנות חנות בנק בנק
הסֶנטר נדלק כמדורת חג
מאפר הכסף הנשרף בכספות
הכבוד לעבודה ההיגיון החברתי השמחה הגאווה
ואה הא הא הא הא
בא סוף לעוני, קץ לשפל
צ'יקי: "אהרון שבתאי המשורר המרכזי בישראל בעשורים האחרונים מצא בצריף הרעוע של 'מעין' את הבית הפואטי שלו. גם השיר הזה, שזכה לתגובה פואטית של נעם פרתום, חזה את המאבק החברתי. כמעט את כל החומרים ב'מעין' האחרון קיבלנו לפני 14 ביולי אבל המאבק הזה נמצא בכל אות ופסיק".
