מפורסם הזיה: כולם רוצים להיות סלבס

מי צריך להיות היום מורה, זמר, מדען, טייס, כבאי, אם די בכך שתהיה מפורסם. וכל העולם מרכין ראשו בפניך, לא בגלל ההישג המקצועי, לא בגלל השנים הרבות שהשקעת, לא בגלל חוכמתך, לא בגלל כישוריך יוצאי הדופן - אלא רק בגלל שהיית בטלוויזיה פעם אחת ומעלה, וכל העם מכיר אותך וסוגד לדמותך המרצדת, כי אתה מפורסם. כי היית בטלוויזיה.

משתתפות "מעושרות". מפורסמות וטוב להן?(צילום: אלכס ליפקין )

וכבר רוצים אותך לפרסומות, ורוצים אותך לפרזנטציות, ואתה יושב בדיונים טלוויזיונים כבעל דעה, או מביע דעה על פוליטיקה ומדיניות, מלחמה ושלום, איכות סביבה, האביב הערבי והחורף האיראני. והכל הכל, לא בגלל שמישהו חושב או מאמין שיש לך מה לומר בנושאים האלה, אלא רק משום שמישהו החליט שאתה כבר מספיק מפורסם כדי להביע דעה בכל נושא - מחלליות עד אמבות.

היותך מפורסם מקנה לך את החותם והערובה לכך, שדבריך יישמעו בכל הכבוד הראוי שהרי אתה, מפורסם. וככזה אתה כבר גם יודע ומבין.

סיבה לגאווה?

אין אמא שאינה גאה בבנה, וכך גם אבא, אבל בעניין הקישקוש, שלא לומר טמטום, במסך הריאליטי - בו יושבים אנשים שעות ורבים, על מי אוהב את מי ומי שונא את מי וכמה? מי יבשל את המרק והשניצלים?

מי יהפוך בעלים בלעדי של השירותים במשחק המונופול וישאיר את כל השאר להתאפק בחוץ? ועם מי בדיוק הקדוש ברוך הוא מדבר ישירות ועם מי בשיחת חוץ? - במה בדיוק גאים ההורים? על מה בדיוק הגאווה.

פעם התגאו בהישגים בלימודים, בהמצאה, בגילוי חדש, בציונים טובים וכישרון נדיר של נגינה או שיר. מה גאווה בכלא מרצון, ובשבועות על שבועות של כלום? בחיי שעיני לא צרה בגאווה הזו, אבל היא חלק מההישג המשייט לו על בלימה, ההישג של להיות מפורסם וזהו.

אז אם אתה רק מפורסם בלי שום תואר או מקצוע נילווים, באמת שיש לך במה להתגאות ואני אגיד לכם במה: בפלא הזה שאתה לא צריך לעשות כלום רק להיות בטלוויזיה, כדי לעורר גאווה. זו באמת המצאה ראויה להוקרה וגם הגאווה זה כבר לא מה שהיה פעם.

• מפיקת המאמר: טל וינגרטן