"המיוחדת": בשירות משטרת המחשבה

ישראל מאז ומתמיד הצטיינה בתחום הדוקו. יש פה הרבה מציאות שכל מה שהיינו צריכים היה ללחוץ מולה על רקורד, אז למעט כמה חריגים ("תיק סגור", "מרחב ירקון") לא באמת התפנינו ליצירת סדרה פיקטיבית על שוטרים שיודעים לחבר משפט ואשכרה גומרים את החודש.

• למה אנחנו נכשלים עם סדרות המשטרה?
  

בהתחשב באלה, אולי זה לא מפתיע ש"המיוחדת" נוחתת למציאות טלוויזיונית אותה עזבה ממש הרגע סדרת משטרה אחרת, "אחת אפס אפס" בערוץ 10. "אחת אפס אפס" עשתה עבודה לא רעה מבחינת אחוזי צפייה. יותר מזה, היא הצליחה לעשות כבוד לז'אנר האקשן המשטרתי אפילו כששברה לו את השיניים עם העברית.

משתתפי הסדרה "המיוחדת"(צילום: ינאי יחיאל)

למזלה, "המיוחדת" (כל כך מפתה להגיד "המיוחדג'ת") לוקחת כיוון קצת אחר. פחות אקשן, יותר שכל, ככה שהן לא יושבות בדיוק על אותה נישה. עלילת who did it שתנסה לשלב בין דיאלוגים שנונים ותעלומות מורכבות להווי ישראלי. גם הניסיון הזה צולח את משוכת העברית והדמויות לא נשמעות מעושות או תלושות.

יחידה יחידה במינה

הפרק הראשון אמנם נפתר באופן מעט צפוי, אבל על זה פיצה הקאסט המוצלח – ששון גבאי שיכול לבטא מצב קיומי בהזזת גבה, נתן דטנר, גל תורן ("תעשה לי ילד") שמחליק לתוך הדמות ומזכה את היוצרים בפרס הליהוק המדויק. בגזרה הנשית – יעל שרוני שאני מקווה שנקבל יותר ממנה בפרקים הבאים, ואסתר ראדה שתאזן קצת את החשיפה האתיופית מהשבועיים האחרונים.

שכטר כבר הוכיח את עצמו כשחקן דרמה יותר מפעם אחת, אבל מול מצבת הקאליברים שמקיפה אותו הוא יצטרך להתעלות אפילו על עצמו. בפרק הראשון הוא עדיין לא מייצר מורכבות לדמות, אבל סביר להניח שזה יקרה, ואם לא, תמיד תוכלו להתנחם בתחת שלו (כן, הוא מראה אותו שוב! אבל הפעם זאת אמירה בוגרת על מונינג ולא התרסת נעורים).

כשברקע מהדהדים הסיפורים האישיים שלו ושל שאר הדמויות, נדמה ש"רשת" לקחה צעד קדימה לעבר פיצוח התעלומה הגדולה באמת – איך עושים סדרת בלש-משטרה ישראלית ונשארים בחיים.