דו"ח בגליל: מפעלים מזהמים, רשויות לא מפקחות

הרשויות לא מפקחות כראוי על החומרים הנפלטים לאוויר ולסביבה ממפעלי התעשייה בצפון - כך עולה מדו"ח "שקט תעשייתי" - הדו"ח השלישי שמפרסמת עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, ושבדק האם מפעלים באזור הגליל התחתון והעליון עומדים בדרישות הסביבתיות ובתקנים ומה מצב הפיקוח עליהם.

• 2010: מידע על מפעל מזהם? לכו חפשו (ולא תמצאו)
• 2011: רוב המפעלים בצפון אינם עומדים בתקנים
  

מחברי הדו"ח בדקו 30 מפעלים, שמצטרפים ל-45 מפעלים במערב הגליל שנבדקו בשני הדו"חות הקודמים. "אין די פיקוח על התעשייה בארץ בכלל", ליאורה אהרון, מנהלת משותפת של העמותה, מפרטת את המסקנה המצטיירת מהדו"חות. "התוצאה היא שחומרים מסוכנים נפלטים לסביבה, מבלי שמישהו ידע מזה".

לדברי ג'מילה הרדל ואכים, מנהלת משותפת בעמותה, לא במשרד להגנת הסביבה ולא ברשויות המקומיות יש את המידע הנדרש באשר לכמות ואיכות החומרים שנפלטים מהמפעלים. כך למשל מודגם בדו"ח, כי רק 6 מפעלים מבין 27 עשו בכלל את כל הבדיקות שהם נדרשים לבצע ברישיון העסק, שמוכיחות כי הם עומדים בתקני איכות אוויר ושפכים.  

דוגמה אחרת היא מפעל, שלא נדרש בתנאי רישיון העסק שלו לדווח על הבדיקות לשום גורם ואף לא ידע שהוא צריך לבצע אותן. בדו"ח מודגש כי אף אחד מהמפעלים שנבדקו נמצא אף עומד בכל הדרישות של ביצוע בדיקות ועמידה בתקנים. "הבעיה מתחילה בכך שאף אחד לא לא מרכז מאגר נתונים", אומרת הרדל ואכים, "אם לגורמי האכיפה אין מידע, איך יפתחו בצעדים משפטיים נגדם?".

עוד מודגש, כי מצב איסוף המידע והפיקוח של הרשויות המקומיות בגליל העליון והתחתון חמור לעומת אזורים אחרים שנבדקו בעבר. "הסיבה המרכזית לכך היא היעדר מעורבות, כמעט מוחלטת, של הרשויות המקומיות והיחידות הסביבתיות באזורים הללו בכל הקשור לפיקוח על התעשייה", נכתב. "רובן ככולן, אינן מקיימות שום פיקוח על ההתנהלות התעשייתית, אינן אוספות מידע באופן שיטתי ובוודאי אינן מפרסמות מידע סביבתי".

המשמעות על פי הדו"ח, היא "שבשטח שבו חיים 30% אחוזים מאוכלוסיית הגליל, אין פיקוח על רוב המפעלים". עם זאת, מציינים לחיוב, כי בחלק מהרשויות המקומיות משתנה הגישה לנושא.

"בשטח שבו חיים 30% אחוזים מאוכלוסיית הגליל, אין פיקוח על רוב המפעלים"(צילום: שירלי קיזל)

בדומה לדוחות הקודמים, גם הפעם מצוין שרוב המידע אודות מפגעים סביבתיים עדיין לא נגיש לציבור, למרות תקנות חופש המידע שמחייבות זאת. על פי הדו"ח, חלה אמנם עלייה בפרסום מידע סביבתי על ידי המשרד להגנת הסביבה וחלק קטן מהרשויות המקומיות, אך "המידע שמתפרסם הוא חלקי בלבד והמשימה של השגת מידע סביבתי היא משימה קשה ביותר".

בין השאר מודגם, כי במהלך 2011 המשרד להגנת הסביבה פרסם מעט מאוד בדיקות של ניטור אוויר באתר שלו. עוד נטען, כי מתוך מאות הבדיקות שהמפעלים הכלולים בדו"ח היו אמורים לבצע, בעמותה הצליחו לאסוף מידע רק לגבי כ-40% מתוכן, שחלקן אף לא היו מלאות. את בדיקות השפכים, מציינים בעמותה, לא היה ניתן להשיג כלל.  

הסיבה להיעדרו של מידע, על פי מחברי הדו"ח, נובעת בין השאר משום שב-2010-2009 התפקיד של רכז שפכים תעשייתיים במחוז צפון במשרד להגנת הסביבה לא היה מאויש. כמו כן, נטען כי חלה ירידה ניכרת במספר בדיקות הפתע שבוצעו על ידי המשרד.

ומה לגבי הבדיקות הנדרשות מהמפעלים? בדו"ח מציינים שרוב המפעלים שנבחנו שיתפו פעולה וסיפקו את המידע שהתבקש מהם. עם זאת, הנתונים אינם כה מעודדים, מכיוון שרובם עדיין עובדים על פי תקנים ישנים ומקלים בנוגע לחומרים מזהמים מסוימים, שאינם תואמים עדין לחוק אוויר נקי ורחוקים מאלה שנהוגים בעולם. אם לא די בכך, רק 5 מפעלים עמדו בתקני איכות האוויר שנקבעו להם.

עוד נמצא, כי יש הבדלים בולטים בין תנאי הרישיון של מפעלים שונים מאותם ענפי תעשייה. "לנוכח ההבדלים הללו אי אפשר להימנע שוב מלהגיע למסקנה שברוב המקרים תנאי הרישיון נקבעים למעשה בעקבות משא ומתן עם המפעלים ומותאמים לדרישותיהם ולא לדרישות החוק", נטען בדו"ח.

לא מחפשים חומרים מסוכנים בשפכים

ממצאים מטרידים נוספים קשורים לנושא הטיפול בשפכים. הדו"ח בדק 3 מט"שים (מכון טיהור שפכים), שמבצעים על פיו בדיקות חלקיות בלבד, המתייחסות רק לחלק קטן מהמזהמים. "לכן גם במקרה שנמצא כי הבדיקות של מט"ש מסוים היו תקינות, תקינות זו היא מפוקפקת למדי, מאחר שרוב החומרים המסוכנים אינם נבדקים", נכתב.

התמונה המצטיירת מצטרפת לזו שעלתה מהדו"חות הקודמים. "הבדיקה מעלה, שוב, תמונה מדאיגה בנוגע לאיכות הקולחין המופקים מהמט"שים הללו ולעמידה שלהם בחובות המוטלות מכוח תנאי הרישיון או החוק בכלל", נכתב. עוד מצוין כי "מכוני טיהור שפכים נוספים רבים בארץ נמצאים במצב דומה".

בין השאר מוזכר כי תקנות ענבר, שנכנסו לתוקף ביולי 2010, החמירו את תקני איכות הקולחין במידה ניכרת לעומת אלה שחויבו מכוני הטיהור לעמוד בהם בעבר, מעניקות לציבור זכות לקבל מידע, ומרחיבות את טווח השימושים במי קולחין.

סקירת הפרסומים באינטרנט מכוח תקנות אלה שביצעה העמותה, העלתה כי המשרד להגנת הסביבה מפרסם בקביעות תוצאות של דיגומים שבוצעו בקולחין ביציאה מהמט"שים. מנגד, הרשויות המקומיות ותאגידי המים לא פרסמו מידע בנושא.

מחברי הדו"ח גם שבים ומותחים ביקורת על היעדר בקרה על נזקים לסביבה מפעילותם של בתי החולים. "אין חלוקה מוגדרת של העבודה והסמכויות בין הגופים שאמורים לפקח על בתי החולים", נכתב. "לא נקבעו תקנים ברורים ומלאים לפליטות מבתי החולים, ואת רוב תוצאות הדיגומים שנעשות על ידי בתי החולים אי אפשר למצוא כלל".

תגובת המשרד להגנת הסביבה

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר, כי "הדו"ח מציג תמונה מטעה לגבי אופן טיפול המשרד להגנת הסביבה במפעלי הצפון. המשרד פועל ללא לאות ומציב דרישות בלתי מתפשרות מכל מי שפעילותו פוגעת בסביבה ואנו דוחים על הסף כל ביקורת או רמיזה הטוענת כי התנאים המוצבים על ידי המשרד ניתנים שלא על בסיס מקצועי בלבד. טענות אלו ראוי שלא תעלנה מבלי שנבדקו היסודות העובדתיים להם.

"המשרד עושה שימוש בכל האמצעים שבידו ובכוח האדם המצומצם העומד לרשותו בכדי לפקח על מאות אלפי המפעלים ובתי העסק הפועלים במדינת ישראל. "כדי לייעל את הפיקוח, יזם המשרד רפורמה בנושא רישוי עסקים במסגרתה מופו מפעלים ועסקים המהווים את מקורות הזיהום והסיכון הפוטנציאלי הגבוהים ביותר ובהם ממוקדות פעולות הפיקוח והאכיפה, תוך שקיפות מלאה ודיווח לציבור (אתר אוויר נקי)."

במשרד התייחסו גם לטענות נקודתיות שהועלו בדו"ח. באשר להתאמת התנאים בנושאי איכות אוויר לחוק אוויר נקי נמסר, כי המשרד בתהליך מול מפעלים בעלי פוטנציאל זיהום אוויר גבוה למתן היתרי פליטה על פי החוק. לגבי מפעלים בינוניים וקטנים שאינם נדרשים היתר נמסר, כי המדיניות היא לקבוע ברישיון העסק תנאים המבוססים על אלה שנהוגים בגרמניה.

באשר לטיפול בשפכי תעשיה נמסר, שבכל המפעלים הנדרשים לכך בצפון, קיימים מתקני לטיפול בשפכים לפני שהם מגיעים למט"ש. באשר למט"שים נמסר, כי רובם שולחים בדיקות כנדרש, למעט אחד ש" נמצא במצב תפקודי קשה", והוצא לגביו צו לתיקון הליקויים.

בנוגע לעמידת המפעלים בדרישות החוק נמסר, כי "באזור גליל עליון אותו סוקר הדו"ח, פועלת מעבר למשרד להגנת הסביבה יחידה סביבתית של מועצה אזורית גליל עליון, העורכת פעילות פיקוח הדוקה על המפעלים בתחומה. הפעילות המשותפת מגבירה את הפיקוח והינה גורם משמעותי בשיפור הסביבתי בפועל ובגישת המפעלים.

בהתייחס לטענה על חוסר אחידות בתנאים למפעלים אומרים במשרד, כי הם מקבלים תנאים ספציפיים, "שנקבעו על פי הנתונים הייחודיים של כל מפעל, באופן שמאפשר השגת תוצאות סביבתיות מיטביות". לגבי הטענה כי לא נערכו מספיק בדיקות פתע בשנה החולפת נמסר, כי "המשרד ניצל את כל התקציב שעמד לרשותו לנושא זה במלואו, על סדרי עדיפות בהתאם לגודל המפעל והסיכון הסביבתי. מערכות נוספות לאיסוף נתונים בתחום השפכים נמצאות בהליכים פיתוח".

באשר לטיפול בבתי חולים נמסר, כי "בתי חולים אינם טעוני רישוי בחוק רישוי עסקים. המשרד כן נותן היתרי רעלים לבתי החולים המתייחסים לחומרים מסוכנים על פי המוגדר בחוק החומרים המסוכנים. מאחר שתרופות למיניהן אינן מוגדרות בחוק זה וכן לא הוגדרו בתקנות לנושא שפכים אין למשרדנו סמכויות בנושא זה". כן מצוין, כי המשרד דורש מבתי החולים לערוך בדיקות בארובות.