זה רק נראה יפני: מנגה תוצרת הארץ

מנגה, מילה שפירושה ביפנית הוא "תמונות משעשעות" מתייחסת לקומיקס, אך ברחבי העולם פירושה מצטמצם ספציפית לקומיקס היפני. המנגה המודרנית החלה להתפתח ביפן של לאחר מלחמת העולם השנייה, כהתפתחות טבעית של אמנות הסיפור המאויר היפני. הסיפור המאויר החל את דרכו בתוך מגילות ששילבו מלל עם איורים, ומאוחר יותר שינה את צורתו כאשר הופיע בספרי ציורים נטולי מלל. יפן בשנים 1945-1952 היתה נתונה לשלטון אמריקני, שתרבותו חלחלה לתרבות המקומית ונתנה בה את אותותיה. אלו השפיעו על הקולנוע, האנימציה וגם על המנגה היפנית.

• נועזות, יפות ובלתי-מודרות: קומיקס לנערות
• הקומיקס הגאה : גבר זר אצל באטמן באמבטיה
• מגיפת הזומבים של משרד הבריאות האמריקני
  

מנגה תוצרת הארץ (איור: סיון וג'סי)

ז'אנר המנגה צבר תאוצה בזכות יוצרים פורצי דרך כמו אוסאמו טזוקה (שמוכר בעיקר בזכות "אסטרו בוי", המנגה שיצר) שהושפע, לצד אחרים, מיוצרים מערבים בולטים כוולט דיסני. טזוקה שילב בעבודתו אלמנטים חדשים כמו שימוש בפריים כבעדשת מצלמה תוך ניצולו ליצירת תנועה ודינמיות, ואף מילים חדשות המתארות צלילים, מילים שהפכו עם הזמן לקלישאות קומיקס ותיקות.

רשות הדואר בגרסה היפנית (איור: אלי טושידה)

המנגה המודרנית מצוירת לרוב בצבעי שחור-לבן ובסגנון אקספרסיבי ודינמי. הדמויות מאופיינות בעיניים גדולות המביעות רגש רב. ההגזמה עצמה היא שהפכה לנחלת הז'אנר, ולצדו נוצרו עשרות סימנים מוסכמים שתפקידם לייצג את רגשות הדמויות ואת מצבן הנפשי: דמות מאוהבת תהיה מוקפת בלבבות מרחפים כמו בסרט מצויר, דמות נבוכה תאופיין בטיפה גדולה על המצח המייצגת זיעה קרה - בעוד שעל מצחה של דמות כועסת עשוי להופיע אייקון המציג וריד העומד להתפקעה. כמובן שסימנים אלו אינם גורפים וישנם יוצרים שיבחרו לא לנצלם.

מגוון הנושאים בהם עוסקת המנגה רחב באותה מידה כמו כל ז'אנר סיפורי אחר כגון הספרות והקולנוע, כך שניתן למצוא מנגות המספרות סיפורי מד"ב או פנטזיה, סיפורים תקופתיים על סמוראים ואפילו סיפורים רומנטים או קומדיות. ישנם סוגי מנגות המכוונות לקהלי יעד שונים על פי חלוקה מגדרית - לנשים ולגברים - ואפילו על פי נטייה מינית.

גדולים ביפן

ביפן המנגה מתפרסמת בחוברות חודשיות מצליחות, כאשר כל אחת מהן מכילה בתוכה מספר פרקים של סיפורים שונים. הפופולרים שמביניהם מאוגדים בסופו של דבר לספרים בכריכה דקה. אוגדנים אלו הן הגרסאות המוכרות יותר של המנגה בעולם, שזוכות אף לתרגום לשפות שונות. החודש נפתחה ב"ימאטויה" (בית אוכל ותרבות יפנית בהוד השרון) תערוכה חדשה ויחודית של איורי מנגה, בה מוצגות עבודות של יוצר המנגה היפני טטיו אימאטאני, לצד עבודות של יוצרים יפנים-ישראלים צעירים.

עבודה של אמן המנגה היפני טטיו אימאטאני (מתוך תערוכת "ימאטויה")

התערוכה שמה לה למטרה לשמש כגשר תרבותי בין ישראל ליפן ולהמחיש את הדיאלוג

המתקיים בן שתי המדינות. בעבודותיהם של היוצרים הישראלים, ששואבים השראה מעבודות של אמנים כגון אימאטני, משתקפת יפן כפי שחווים אותה אמנים זרים: יפן של נערות-לוליטות בשיער צבעוני ושמלות נפוחות, לצד לוחמים פנטסטים רחבי עיניים ודימויים רומנטים.

העבודות המעניינות ביותר בתערוכה הן אלו של אלי טושידה, אמן יפני בוגר בצלאל שחי בארץ. בעבודותיו משתמש טסוקידה בשפה הגרפית המזוהה עם המנגה, אך שותל אותה בהווי הארץ ישראלי. דימויים של עובדת שירות דואר ישראל או תחנת דלק, מוצגים לצד ברכות עבור חגיי ומועדי ישראל המאוירים על פי כללי הז'אנר היפני. טסוקידה ממחיש את האוניברסליות של סגנון המנגה בכך שהוא מוציא אותו מהקשרו התרבותי המסורתי ומכיל אותו על תרבות אחרת.

ההגזמה הפכה לחלק מהז'אנר (איור: סמדר דניאל)

בשנים האחרונות הקומיקס היפני מסמן דריסת רגל בעולם התרבותי הישראלי בעיקר בזכות סדרות האנימה (סדרות אנימציה המבוססות על המנגה) המשודרות בערוצי הטלוויזיה לילדים. בארץ ישנו אפילו כנס שנתי המוקדש בלעדית לנושא המנגה ונגזרותיה, ואולי בעתיד נזכה לראות אפילו חוברות מנגה תוצרת כחול-לבן.

תערוכת המנגה ב"יאמטויה", בית אוכל ותרבות יפנית בהוד השרון, תוצג עד 15 במרס 2012