פוסט טראומה, אונס וניצול - הצד האפל של הזנות

בסוף השבוע האחרון בישרה לנו אישה המכנה את עצמה "אשת ליווי" כי היא זונה ואינה מצטערת על כך. בטורה האישי כתבה: "אני אוהבת את חיי ומודה לגורלי על כל מה שיש לי". כמה שורות אחר כך היא מספרת כיצד 'בראיון עבודה' שנערך עבור 'סוכנות ליווי', הוסבר לה: "אם תתאמצי – תקבלי סכום כזה וכזה בשבוע".

עוד בנושא בערוץ יחסים:

זונות לא צריכות אוהל, הן צריכות הגנה

זנות אינה המקצוע העתיק בעולם, זנות היא פשע

הוא ידע שמבחינה רגשית, אני שבויה שלו

על פניו, נשמע קל, אפילו כיף, אבל אז ממשיכים לקרוא וכעבור מספר פסקאות נוספות מגלים שהמאמץ שנדרש כדי "לקבל סכום כזה וכזה בשבוע", כרוך בהשתתפות באורגיה המונית של ארבעה גברים המתבהמים על אישה אחת. הכל מותר, הרי הם שילמו במיטב כספם. עד היום מהדהד באוזניי המשפט שאמרה לי שורדת זנות ובו טענה בכאב כי "כשמישהו משלם הרבה, הוא דורש הרבה".

מאמרים מסוג זה מוספים חטא על פשע בכך שמטרתם למכור לנו אשליה לפיה השד אינו נורא כל כך, וזנות היא למעשה דבר קסום. האמת היא שזנות אינה דבר קסום. פעם נוספת אשוב ואטען שזנות היא מצב של ניצול ומצוקה, וזהו המסר שיש להעביר תחת כל עץ רענן.

זנות: מצב של אלימות, ניצול והחפצה

סיפורה של "אשת הליווי" מזכיר מאוד את סיפורה של לינדה בורמן אשר במהלך שנות ה-70 השתתפה בסדרת סרטי "גרון עמוק", וזכתה לפרסום ניכר ותהילה נוצצת תחת אור הזרקורים. כעבור עשור התייצבה אל מול אותן המצלמות וסיפרה כי למעשה אולצה בעל כורחה להפוך לאותה "לינדה לאבלייס" שהמוני גברים מריירים אהבו והעריצו, בעוד שלמעשה, אותם סרטי "גרון עמוק" צולמו כאשר אקדח טעון כוון לרקתה.

אם כן, חברים, זוהי הזנות במלוא הדרה: אין בה דבר נוצץ והיא מלאה אלימות, ניצול והחפצה. אישה בזנות מאבדת בעל כורכה את הלך נפשה, והאוטונומיות שלה הופכת לכזו שמטרתה היא אחת ויחידה: לעמוד ולבצע בהכנעה דרישות שונות ומשונות של גברים, דרישות כואבות, מכאיבות, חריגות ומשפילות.

האמת על הזנות אינה מתבססת רק על טענותיהן של אותן נשים אשר נלחמות למגר את הזנות באותן "עמותות הצלה", אלא היא אמת אשר צפה ועולה כל פעם מחדש על פני השטח. אלו הנתונים אשר עולים שוב ושוב ממחקרים על גבי מחקרים על גבי מחקרים.

63% דיווחו על אונס

דומה שהמחקר המקיף ביותר נערך על ידי פרופ' מליסה פרלי, מחקר רב שנים שנערך על פני תשע מדינות שלמות (קנדה, קולומביה, גרמניה, מקסיקו, דרום אפריקה, תאילנד, ארצות הברית וזמביה), בקרב נשים בזנות רחוב. חרף השוני התרבותי והכלכלי בין המדינות הללו, הנתונים שהתגלו זהים וזהות זו מחדדת עוד יותר את עוצמתם.

בסך הכול, 71% מאלפי הנשים שהשתתפו במחקר דיווחי שהותקפו פיזית במסגרת הזנות, 63% דיווחו שנאנסו, 89% דיווחו שהן רוצות להיחלץ מהזנות אך אין בנמצא אופציות אחרות לשרוד וב-65% מהנשים נמצאו סימפטומים חריפים של תסמונת פוסט-טראומה.

מחקר אחר, שנערך במסגרת נשים בזנות "פנים", שאינה זנות רחוב, אישש שגם במסגרת זו הנזקים דומים, בעיקר הנפשיים שבהם. ההשפלה היא אותה השפלה ואחת המשתתפות במחקר היטיבה לתאר זאת כאשר טענה שמעשה זנות הוא "אונס בתשלום", מאחר והמצב המנטאלי של אישה בזנות במהלך ביצוע המעשים המיניים בה זהה למצב המנטאלי של אישה נאנסת במהלך אונס.

נתונים אלה הם הנתונים המקיפים ביותר והיציבים ביותר בנוגע לזנות והם חוזרים ונשנים שוב ושוב גם במסגרת מחקרים מצומצמים ודלי תקציב.

האם אנחנו, כחברה, באמת רוצים שישהה בקרבנו נגע חברתי אשר גורם לנזקים כל כך רבים וחמורים בעוצמתם בנשים אשר הן חלק מאיתנו? אם נניח לכך לקרות, הדבר יחלחל בעצמותינו ויכלה את צלמנו ודמותנו כחברה אנושית וערכית.

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים, כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים

למחקרים בנושא זנות בעולם, כנסו לפה

• הכותבת הינה עורכת דין המתנדבת במכון תודעה – העמותה למאבק בזנות וסחר בנשים