מפעל המתכת באזור התעשייה ציפורית ייסגר
בית משפט בנצרת קבע, כי אמנם רמת הזיהום של מפעל המתכת IMC שהוקם באזור התעשייה ציפורית אינה עולה על המותר, אולם עליו להיסגר עד יולי. הסיבה: תכנית המתאר באזור התעשייה הירוק אוסרת להקים מפעלי מתכת
מפעל המתכת IMC שבאזור התעשייה ציפורית בגליל התחתון ייסגר - כך קבע החודש בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת.
- לידיעות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה
תחילת המאבק בשנת 2009, כשארגון אדם טבע ודין, היישובים הושעיה וכפר כנא ועמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים על מנת שיימנע את העברתו של מפעל מתכת מחיפה לאזור התעשייה הירוק ציפורית, המיועד לתעשייה עתירת ידע. העותרים טענו, כי על פי תכנית המתאר במקום, אסור להכניס לאזור התעשייה מפעל מתכת, וכי בנוסף לכך המפעל מזהם את הסביבה.
בנובמבר 2009, בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה מהטעם התכנוני ולא הסביבתי. בית המשפט קבע כי החלטת הועדות המקומית והמחוזית לתכנון ובניה נצרת עילית, לאשר את כניסת המפעל בניגוד לתכנית המתאר האוסרת על הקמת מפעלי מתכת באזור התעשייה היתה בלתי סבירה. משכך - לא נדרש בית המשפט כלל לטענה בדבר זיהום הסביבה. השופט פסק כי על המפעל לצאת מאזור התעשייה ולסיים בו את פעילותו עד יוני 2010 לכל המאוחר.
ועדות התכנון והבניה בנצרת עלית וכן המפעל ערערו על החלטת המחוזי לבית המשפט העליון. לפני כשנה החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים, כדי שידון גם בשאלת הזיהום.
העותרים טענו, כי עצם העובדה שהמפעל מזהם, ולא משנה כמה, מצדיקה את סגירתו. עוד טענו העותרים, כי בדיקת רמת הזיהום של המפעל לא נעשתה כראוי שכן אינה משקפת את רמת הזיהום בפועל, מה גם שממצאיה פורשו באופן מטעה, כיוון שנמדד רק ריכוז החומר המזהם לאחר שדולל באוויר, במקום שתמדד כמות החומר המזהם.
המשיבות טענו מנגד, כי המפעל עומד ברף הזיהום שנקבע על ידן בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה. עוד טענו במפעל כי בדיקות הזיהום נעשו כראוי, ותוצאותיהן אמינות ותואמות את דרישות המשרד להגנת הסביבה.
השופט: "אין בידי ללכת אחר נהמת ליבי
סגן נשיא בית המשפט בנצרת, השופט אברהם אברהם, קבע, כי אמנם רמת הזיהום של המפעל עומדת בתקן, אך עם זאת עמד על קביעתו בפסק הדין הקודם, על פיה ההחלטה להתיר את כניסת המפעל לאזור התעשייה הייתה בלתי סבירה, ולפיכך דינה להתבטל, כך שהמפעל ייסגר.נקבע, כי אין חולק כי מפעל מתכת, באשר הוא, מזהם את הסביבה, אלא שאי אפשר למנוע כליל קיומם של מפעלי מתכת כבקשת העותרים. עוד נקבע, כי אין להתערב ברף הזיהום המותר אותו הציבו הוועדות לתכנון ובניה, בהסתמך על הנחיות המשרד להגנת הסביבה, ויש להניח כי בעת הקביעה התחשבו בכך שהמפעל נמצא באזור ירוק ובסמוך ליישובים.
בית המשפט פסק, כי העותרים הטילו דופי בבדיקות הזיהום שנערכו למפעל אולם לא טרחו לערוך בדיקה מטעמם. משהבדיקה נעשתה על פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה ולא הוכח כי לא הייתה תקינה, נקבע, כי אין להטיל דופי בממצאיה, על פיהם, רמת הזיהום הנפלטת מהמפעל נמוכה מהרף העליון של הזיהום.
"בכל אלה לא ביקשתי לומר, כי אין אני מבין לנהמת ליבם של העותרים...", כתב השופט והמשיך - "לפי ראות עיניי, לא ריכוז החומר המזהם... הוא החשוב, כי אם כמות החומר המזהם היוצא מארובת המפעל היא החשובה... החומר המזהם יוצא מן הארובה ומתפזר בכל רחבי האיזור הירוק, ועשוי לפגוע באיכות חייהם של מטיילים באיזור מטויל זה, כמו גם בתושבים הרבים החיים בסביבה. יש מן הישובים הסמוכים לאיזור התעשיה... שתושביהם בחרו לעזוב את העיר על מנעמיה, על מנת להימנע מתחלואיה, ובמרכזם זיהום האויר, והנה מתחת לאפם קם איזור תעשיה, ובו מפעלים העשויים לפגום באיכות האויר".
לפיכך קבע השופט כאמור, כי אינו יכול להחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות בעניין דרך ביצוע הבדיקה ורף הזיהום המותר, ועל כן אינו יכול ללכת אחר נהמת ליבו, ומשכך נפסק, כי הסיבה לסגירת המפעל אינה הזיהום, אלא החלטתן הבלתי סבירה של וועדות התכנון והבניה להתיר כניסתו לאזור שתכנית המתאר שלו אוסרת על הקמת מפעלי מתכת.
לבסוף נפסק, כי על המפעל להפסיק את פעילותו עד יום 1.7.2012, וכל אחת מהמשיבות (הועדה המחוזית לתכנון ובניה, הועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עילית ומפעל המתכת) חויבה בהוצאות של 5,000 שקל.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
