"שבוע בלי טלוויזיה!": מה הסוד של ענישה נכונה?
חושבים שניתן לחנך ילדים רק בעזרת אהבה? תחשבו שוב. לעיתים אין ברירה וצריך לעשות שימוש גם בענישה. החוכמה היא לבחור בדרך שתחנך את הילד, ולא רק תעזור לנו "להוציא קיטור". איך עושים זאת? סמכות הורית - כתבה אחרונה בסדרה
בתחילת תהליך הדרכת ההורים אני נוהגת לשאול את הזוג היושב מולי האם, לדעתם, הם הורים סמכותיים ומציבי גבולות. "כן, בטח", נאמרת לא פעם להיות התשובה, "אנחנו דווקא מענישים הרבה".
כשזו התשובה מתעורר אצלי ספק כבד לגבי מידת הסמכות ההורית שלהם, ספק שהופך על פי רוב לוודאות ככל שאני לומדת להכיר את התנהלותם החינוכית. מרתק לגלות שוב ושוב שתי עובדות מאלפות: הראשונה, שאנשים מקשרים בטעות בין הורות סמכותית לבין ענישה, כשהנחתם היא שעצם ההענשה היא הוכחה מספקת שקיימת סמכות ההורית. והשנייה, שדווקא הורים לא סמכותיים, ההורים ה'זורמים', הם אלו שבסופו של דבר נוטים להעניש יותר (עונשים חמורים יותר), ולתחושתם - נאלצים להעניש.
הכתבות הקודמות בסדרה על סמכות הורית :
- פרק 1: די לזרום עם הילד: בונים סמכות הורית ב-10 צעדים
- פרק 2: איך יודעים שלא דרשנו יותר מדי?
- פרק 3: לא מציגים אחדות מול הילדים? הם ינצלו אתכם
- פרק 4: תפסיקו להסביר ותתחילו לעשות
- פרק 5: הילד עקשן? זה בגללכם
פרק 6: מתי שימוש בכוח הוא לגיטימי?
פרק 7: איך להתמודד עם התפרצויות זעם?
פרק 8: מה הסוד בהצבת גבולות לילדים?
פרק 9: לעשות שימוש יעיל בחיזוקים חיוביים
האמת היא שאם יש משהו שמרמז על חולשה בסמכות ההורית הוא שימוש בעונשים כדרך החינוך העיקרית. נושא הענישה הינו נושא רגיש מאוד, המעורר רגשות אמביוולנטיים ודעות מנוגדות, הן בקרב הורים והן בקרב אנשי מקצוע. אינני חסידת ההענשה משום שאני יודעת שהתנהלות נכונה מול ילדים תמנע את הצורך בה.
אך עם זאת אני מאמינה שענישה היא מרכיב לגיטימי, וכנראה גם הכרחי, בין שאר מרכיבי עיצוב המשמעת והצבת הגבולות. לפיכך לא במקרה מיקמתי את הענישה כמרכיב האחרון בסוף רשימת מרכיבי הצבת הגבולות. שם מקומה - אחרון המרכיבים, מפני שבשונה מכל הקודמים מרכיב זה אינו חייב להתקיים (ורצוי להימנע ממנו ככל הניתן) בתהליך הצבת גבולות מוצלח.
מניסיוני ולדעתי במרבית המקרים, כאשר כל מרכיבי הצבת הגבולות מבוצעים כהלכה, לעיתים רחוקות בלבד יהיה צורך בשימוש במרכיב זה. ארחיק לכת ואנסח זאת כך: הורים אשר יציבו גבולות לילדם למן תחילת גידולו, התפתחותו וחינוכו על פי ה'מתכון' שניתן להם בסדרת המאמרים הזו - ימצאו כי לעיתים נדירות, אם בכלל, הם צריכים לנקוט בענישה. מסתבר שדווקא הורים סמכותיים הם הורים שכמעט ואינם מוצאים עצמם משתמשים בענישה בבואם לחנך את ילדיהם.
זכותכם להעניש, בתנאי ש...
מתי, אם כן, יהיה זה נכון להעניש? כהורים עליכם להרוויח בעבודה חינוכית קשה וביושר את זכותכם להעניש. מכאן שרק אם הקפדתם ויישמתם את כל תשעת המרכיבים הקודמים, ולמרות זאת עדיין לא הצלחתם להביא את ילדכם להתנהג בדרך הרצויה - רק אז מן הצדק שתפעילו את המרכיב העשירי, הענישה.
לכן, כשאתם לא מרוצים מהתנהגותו של ילדכם, רגע לפני שאתם ממהרים לנקוט בענישה - בידקו את עצמכם כהלכה ובחנו את עצמכם. לדוגמה, בהקשר לבעיות שינה: שאלו את עצמכם האם באמת הייתם נחרצים לגבי החלטתכם שהילד צריך להירדם במיטתו שלו, האם בדקתם את התאמת דרישתכם זו לילדכם ( למשל, האם מצופה מילד בגילו להיות מסוגל להרדם במיטה שלו), האם פעלתם באחידות ושיתוף הורי (ולא פעלתם באופן שונה בענין ההשכבה), האם העברתם מסר חד משמעי וברור (הבהרתם במילים אך בעיקר במעשים שהרדמות בכל מקום אחר מאשר במיטה לא תתקיים), האם נהגתם באמינות ובעקביות (עמדתם מאחורי הצהרתכם מדי ערב וערב), בתקיפות (בצעתם את החלטתכם גם אם הילד גילה התנגדות), באמפטיה (הבנתם את נקודת המבט של הילד ואת רצונו ובטאתם זאת בגישה מכילה ותומכת), והתמדתם בנתינת חיזוקים חיוביים (מילים משבחות והבעות רגש חם כלפי הילד שנרדם במיטתו).
אם גיליתם בבדיקה העצמית הזו את חסרונו של אחד או יותר מהמרכיבים בהקשר להתנהגות המסויימת שעליה תכננתם להעניש - אין לכם אלא לבוא אל עצמכם בטענות, ולא יהיה זה הוגן להוציא את תסכולכם על ילדכם על ידי הענשתו. עליכם לאסוף את עצמכם ולצאת לדרך החינוכית מחדש, כשהפעם אתם מבצעים את המרכיבים כולם כהלכה. רק אם גם אז לא תיראו התקדמות וההתנהגות הרצויה לא תופיע - תוכלו להוסיף את המרכיב העשירי ולהפעיל את הענישה.
מהו עונש?
רצוי להבהיר בפשטות מושג זה וניתן לעשות זאת תוך שימוש במודל החיזוקים שהובא בכתבה הקודמת: על פי תאוריית הלמידה עונש הוא כל תוצאה לא נעימה עבור הפרט המתרחשת בעקבות התנהגותו. תוצאה שלילית שכזו מעלה את הסבירות שהופעת ההתנהגות הזו תפחת בעתיד, ואולי אף תיכחד.
"תוצאה לא נעימה" עלולה לקרות בכל מיני דרכים. לדוגמה, כשתינוק זוחל מתחת לשולחן, מרים את ראשו וסופג מכה מכאיבה - תוצאה לא נעימה זו אמורה לתרום לכך שבפעם הבאה יזהר יותר. לעיתים פעם אחת ואפילו מספר פעמים לא יפסיקו את ההתנהגות הלא רצויה (הרמת הראש), אך בסופו של דבר התוצאה הלא נעימה (המכה) תיתן את רישומה והתינוק ילמד להיזהר ולא להרים את ראשו כשהוא מתחת לשולחן.
העונשים, כמו גם החיזוקים, מלווים אותנו לכל אורך חיינו, מהינקות דרך שנות הילדות ולתוך חברת הבוגרים. התנהגותנו מושפעת ומעוצבת תחת רישומם של החיזוקים והעונשים. היינו רוצים להאמין שהחברה האנושית יכולה להתנהל רק בעזרת החיזוקים וללא עונשים, אך לא כך הדבר. נראה שעל מנת ליצור התנהגות נורמטיבית - אנו זקוקים גם לעונשים.
כך גם אצל ילדים, פעוטות ותינוקות: האשליה של הורים (ואנשי חינוך) מסויימים שניתן לגדל ולחנך ילדים רק בעזרת אהבה ובדרכי נועם מתפוגגת לנוכח המציאות. וכפי שאצל המבוגרים אנו נזקקים לחוקים ולמערכת אכיפת החוק, עלינו להבין שעל אחת כמה וכמה נזדקק לכך בבואנו לחנך ולעצב משמעת אצל ילדים. לעיתים אין ברירה אלא להשתמש בכוחה ובהשפעתה המרתיעה של הענישה.
זורמים עם הילד ו... מענישים
בעידן של הורות 'זורמת', בה ההורים מייחלים להיות חברים של ילדם ומשתוקקים לבטל את הבדלי ההיררכיה בינם לבינו, קשה "למכור" את רעיון הענישה. אך מכיוון שהמציאות חזקה מכל אופנת חינוך חולפת, גם הורים שכאלה משתמשים למעשה בענישה. גם אם הם לא קוראים לילד בשמו ומכנים את העונש "פסק-זמן" או "זמן מחשבה", זוהי למעשה ענישה.
המילים המיופייפות הללו אולי מרגיעות את מצפונם של ההורים רכי הלב ושל גננות מלאות רצון טוב, אך הן אינן מכסות על האמת: שום ילד שסרח לא פורש מרצונו לפסק זמן ואף ילדה שובבה לא מבקשת לשבת בפינה המבודדת ולהרהר במעשיה. עבור הילדים אלו תוצאות לא נעימות שהגיעו בעקבות התנהגותם, ותרצו או לא תרצו – על פי ההגדרה זוהי למעשה ענישה לכל דבר.
במשפחה המתנהלת באוירה 'זורמת' (בה ההורים אינם נחרצים, ברורים, אמינים, עקביים, תקיפים ואמפטיים) ניתן לראות במקרים רבים תהליך שלילי שתופס תאוצה עם השנים: ההורה ש'זורם' עם הילד ומתקשה להציב לו גבולות מגלה אט אט את הקושי הגובר והולך להביא את הילד לידי כך שיעשה את הנדרש ממנו (יכנס להתקלח, ילך לישון, יעשה שעורי בית, יכבה את הטלויזיה ועוד ועוד).
בשלב מסויים ההורה כבר לא יכול להרשות לעצמו 'לזרום' עם הילד – כי אם כך יעשה שום דבר חיובי ונחוץ לא יתבצע. ההורה, שאסף והחניק בתוכו תיסכולים שהלכו והצטברו, ברגע מסויים "מתפוצץ" ומעניש את הילד. לרוב זוהי הענשה שגויה (ולא פעם גם מוגזמת) שמבטאת רגשות שליליים וחוסר שליטה של ההורה. הענשה שכזו אינה תורמת כלל להתנהלות תקינה ורגועה, אלא להפך – מסלימה את מערכת היחסים הטעונה שבין ההורה לילד.
כיצד נעשה שימוש נכון בענישה?
כדי להקל על קבלה והשלמה עם רעיון העונש כחלק מרפרטואר הכלים החינוכיים שיש להורים יש להדגיש דבר חשוב:
העונש - איננו רוע. הוא אינו מופיע כתוצאה מכוונת-זדון של ההורה, מרצונו לנקום בילד או מהצורך שלו לשחרר תסכולים. אם העונש בנוי נכון, דהיינו - עקבי, מיידי, הוגן, אינו טעון ברגשות שליליים ואינו התפרצות זעם אקראית ושרירותית - הרי שהוא לגיטימי.
כשילד מתנהג באופן לא רצוי "ויוצא בשלום" מן העניין הרי שזהו סוג של חיזוק עבורו וההתנהגות הלא רצויה עלולה לפיכך להמשיך ולהופיע. לעומת זאת, אם התנהגותו תסתיים באי נעימות משמעותית עבורו והילד ישלם עליה מחיר כלשהו - עולה הסבירות שההתנהגות הלא רצויה תעלם בהדרגה ואולי אף תיכחד לחלוטין.
מבחינה זו "תוצאה לא נעימה" עבור ילד עשויה להיות גם הורה שכועס עליו או שאינו שבע רצון ממנו. ילד שהוא באופן כללי ילד ממושמע ושמערכת יחסיו עם הוריו מאופיינת באהבה ובאמפטיה, יושפע עד מאוד מכעסו של ההורה ואין צורך בענישה חמורה מכך. לעומת זאת, ילד שלא חווה עד כה הורות סמכותית מייטיבה, או שהוא מאתגר מבחינת התנהגותו ואופיו עלול שלא להיות מושפע מכעס ההורה ולפיכך לא יהיה מנוס אלא להטיל עליו עונש אחר, משמעותי עבורו.
כאן המקום להדגיש כי כמו לגבי חיזוק, גם עונש הוא עניין סובייקטיבי בסופו של דבר: מה שפוגע וכואב לאחד לא בהכרח "מזיז" לשני. לכן עלינו להכיר את הילד ולדעת "להתאים" את העונש הנכון לילד המסויים שלפנינו.
הורים רבים קראו או שמעו שהעונש צריך להיות קשור לעבירה. שצריך להיות היגיון בבחירת העונש. זה אכן נשמע רעיון טוב ואם הדבר אפשרי - ניתן בהחלט להתאים עונש וליצור חיבור הגיוני בינו לבין המעשה הלא ראוי.
לדוגמה, כשהמתבגר יוצא לבלות אך לא חוזר הביתה בשעה שנקבעה לו על ידי הוריו, בהחלט הגיוני להטיל עליו עונש מאותו תחום פעילות, כלומר - בפעם הבאה שיצא לדרוש ממנו להתייצב מוקדם מכפי שרצה כסנקציה על האיחור בפעם הקודמת.
אך לא תמיד ניתן למצוא התאמה מלאה שכזו בין ה"חטא" לבין עונשו והורים אינם צריכים לשבור את הראש יותר מדי במציאת עונש שתואם להפליא את העבירה. גם בעולם המבוגרים, בעולם החוק, אין התאמה שכזו: אנו נענשים בקנסות, בשלילת זכויות מסוימות, בעבודות שירות או במאסר. מה שחשוב הוא העיקרון: נגרמת תוצאה שלילית ולא רצויה לפרט על כך שנהג שלא כפי הנדרש.
עליכם ההורים, אם כן, להיות יצירתיים בעניין העונשים, לברור את העונש
המתאים מתוך "הארסנל" שהכנתם מראש, ולהתאים את העונש המשמעותי והמשפיע לילד המסוים ולהתנהגות הלא רצויה. אל תיסחפו לעונשים קיצוניים או מוגזמים מדי, אך גם אל תסתכנו בעונשים קלים עד כי גיחוך, אשר לא ישאירו את רישומם על הילד ורק יכרסמו במעמדכם הסמכותי.
במיוחד הישמרו מפני עונשים שהם יותר עונש עבורכם מאשר עבור הילד, או כאלה שיקשה עליכם לאוכפם ("חודש אתה לא תראה טלוויזיה!" –תפלטו בפזיזות בזמן ריתחה, וכעבור יומיים תגלו שאתם משתגעים מהילד המשועמם המסתובב לכם בין הרגליים...). הקפידו לשמור על אמינותכם – אם הזהרתם בעונש עליכם לבצעו.
השתמשו באופן מושכל בעונשים. וזיכרו – שימוש נכון בכל תשעת מרכיבי הצבת הגבולות יתרום במידה משמעותית להפחתה בצורך במרכיב ההענשה.
לפנייה לכתב/ת 
