צ'או רומא: מרק פסטה ושעועית איטלקי

לפנות בוקר קר מצאתי את עצמי מחכה, כרגיל, יחד עם נהג המונית לגברת שתרד סוף-סוף. זה המשך ישיר ל"טקס הגירוש" המסורתי לפני נסיעה שהולך ככה: "רד וחכה לי במונית במקום להפריע". כך יצא שאירחתי לחברה לנהג כעשרים דקות.

עוד בערוץ האוכל:

זר סגול שאפשר לאכול: מתכוני כרובית

קוואקר בסטייל: לחמניות סובין בצ'יק צ'ק

קלאסיקה בקלחת: 4 מרקי מופת צרפתיים

מהרגע שלחץ הנהג על הדוושה ועד לטרמינל עברו עשר דקות ואני כבר שקלתי להציע לו עסקה שאולי נמשיך איתו עד רומא, כך בטח נגיע מהר יותר.

השדה בחורף ריק וידידותי הרבה יותר מאשר בקיץ. מצאתי את עצמי בודד בקודש הקודשים של הדיוטי פרי: החדר מבוקר הלחות של הסיגרים. שם, בבדידות מזהרת, סבבתי בין המדפים כמו במוזיאון משובח. קניתי מצית שיורק להבה של דרקון ולא נכבה גם במשבי רוח עזים, כך היה כתוב.

חיפשתי מוכר על מנת לשאול אותו היכן אני יכול להתלונן אם המצית כן ייכבה לי על איזו פסגה בחו"ל, והוא האדיב הלך לברר. הגברת רצה אחריו על מנת לשכנע אותו שגם אם יש מספר כזה, בשום אופן לא להסגיר אותו לידי. "הוא רציני לגמרי! הוא התקשר פעם לקובה בעלות של 140 דולר על מנת להביע את דעתו הנחרצת שבמנה מסוימת של סיגרים החליפו את סוג הטבק".

העובד המבועת נעלם להפסקה ואני חיפשתי מנהל. הוא הגיע ועל מנת להרגיע אותי סיפר לי על המבצע לסוף השנה: על כל האביזרים - השלישי החינם. ישר קניתי היומידור אימתני מעוצב עם לוגו של למבורגיני ועוד מצית אחת עם אחריות בינ"ל לכל החיים. ההיומידור עלה כמעט כמו למבורגיני בעצמו.

מאושר מהרכש כמו ילד שקיבל מתנות יום הולדת, התיישבתי במטוס של החברה הלאומית האיטלקית. אני לא יודע למה, אבל באיטלקית אפילו ההסברים להתנהגות בשעת חירום נשמעים כאילו מקריאים לך את הספיישלים מתפריט מסעדה.

ארוחת הבוקר לעומת זאת, הייתה מבישה, וכנראה שהאשמה היא בצד הישראלי. היא הכילה רבע פיתה לחה, 3 עלי רוקט מסמורטטים, חביתה קרה, כפית גבינת שמנת ושתי עגבניות שרי. לקינוח - עוגת חנק. אמרתי זאת בעבר ואני אומר זאת שוב: חבר'ה, במקום זה פשוט עדיף שתמכרו סנדוויצ'ים טובים.

בפעם הבא פשוט תתנו סנדוויץ'(צילום: יעל גרטי)

אגב, בדרך חזרה, באותה החברה בדיוק, הארוחה שהייתה תוצרת איטליה הייתה הרבה יותר מטובה: עם פירות טריים, סלט שומר, גבינה מותכת, עוף מבושל ועוד מעדנים.

ברומא התנהג כרומני

בשעה טובה ומוצלחת התייצבנו בדוכן השכרת הרכב. הגברת מולי נראתה מותשת כמו אחת שממש, אבל ממש מחכה לסיום המשמרת שלה, או לאיזה קפוצ'ינו טוב. איני יודע מה הופיע לה על המסך כאשר הקלידה את מספר הדרכון אולם פניה אורו. אולי קראה שם שחבריי ואני מנסים נואשות להוציא את הכלכלה האיטלקית מהבוץ.

לאחר מו"מ קצר אך הכרחי (כמו שכבר הסברתי, זה לא חשוב באיזה אוטו אתה נוסע בחו"ל, מה שחשוב הוא שהשדרוג יהיה גבוה מזה של ד' השמן), היא הציעה לנו וולוו 80 חדישה לגמרי. הלכתי לראות, שכן כבר מזמן אני לא קונה וולוו בשק.

השוודית בכחול רויאל עם ג'נטים מבריקים עמדה בגאווה בקצה המסלול. מה שהיה חסר לה זה רק שיער בלונדיני. אינגריד, לחשתי לה, תוך שאני מלטף את מושבי העור. המזוודות נבלעו כולן בתא המטען. לחיצה עדינה על דוושת הגז ואינגריד הרעידה והמריאה, תוך הפעלת מנוע טורבו.

את הימים הראשונים בילינו ביחידת נופש בין רומא לטיבולי: מטבח צנוע אך מזווד בחוכמה, נוף למגרשי גולף אינסופיים ומאחוריהם עיירה עם מגדל וחומה עתיקים. הגענו ליחידה מורעבים כמו אנשים שטסו בלילה ואכלו כלום לארוחת בוקר. מיד נסענו לסופר.

מאחר והיה ערב חג, התור הזכיר את המתרחש אצלנו בערב פסח. מורעב, חיכיתי בתור למעדנייה על מנת להצטייד במספר מוצרי יסוד: פרשוטו, מספר פרוסות ענקיות של מורטדלה, גבינת פרובולונה, שני סוגי פקורינו ומספר נקניקים ארוזים בוואקום.

מורטדלה מישהו?(צילום: רפי אהרונוביץ)

לאחר עמידה בתור נוסף הצלחתי לזכות גם בחצי לחם ענק שכמו הלחמים באיטליה הוא לבן עם קליפה פריכה מהאגדות. לקחנו גם בקבוק של וואלפוליצ'לה, מעט ירקות, ביצי חופש, שני סוגי פסטה טרייה, יוגורט אחד ענק עם טעם ורמת שומן של שמנת משובחת, מוצרלה בופאלו טרייה טרייה, אנשובים מפולטים וכבושים בתחמיץ עדין, בקיצור - משהו שיחזיק אותנו עד הבוקר.

בעודי מחפש את המפתחות של אינגריד, כמעט אכלתי את הנקניקים על אריזת הוואקום שלהם. ארוחה קלה ממוצרי הסופר והלכנו להשלים שעות שינה. בערב, במסעדה קטנה ממול, שם אנזו מבשל ואשתו מארחת, אכלנו לזניה סבירה ופטוצ'יני לבן עם חמאה, פלפל שחור, ביצה טרייה, מעט לימון, מעט פרמזן ובלי בייקון לבקשת הגברת. צירפנו צלחת של תרד מבושל במעט שמן זית ועוד כוסית גראפה והתחלנו להתאושש.

ועוד משהו במעדנייה?(צילום: רפי אהרונוביץ)

פסטה אה פג'יולי - מרק פסטה ושעועית

גרסה כבדה יותר למרק איטלקי ידוע של שעועית ופסטה, שיש לו שפע של גרסאות בכל המטבחים. אנחנו שידרגנו אותו עם תוספת של בשר ומעושנים למה שיספיק בתור ארוחה שלמה. נסו אתם להגיש לחבר'ה שלנו מנת פסטה מצומצמת כמנה ראשונה.

המרכיבים (ל-8 סועדים):

1.2 ק"ג בשר למרק חתוך לקוביות (אני מערבב שריר וקשתית - שפונדרה)

1/2 כוס שמן זית

200 גרם בייקון קצוץ דק מאוד (להשתמש ב-raw בייקון שהוא רק מומלח ומעושן והכי דומה לפנצ'טה)

2-3 קבנוסים חריפים חתוכים לקוביות

זר בצל ירוק קצוץ דק

3 בצלים קלופים וקצוצים דק

3 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות

4 מקלות סלרי חתוכים לקוביות

4 שיני שום כתושות

8-9 כוסות מים

2 כוסות שעועית לבנה שהושרתה לילה ללא מלח ובושלה כשעה פלוס וסוננה

1 פחית עגבניות משומרות קצוצות

מלח ופלפל שחור

500 גרם פסטה

פרמזן מגוררת

חופן מעורבב של שמיר ובזיליקום קצוצים דק מאוד

רפי מוסיף לו גם בשר. מרק פסטה עם שעועית(צילום: shutterstock)

אופן ההכנה:

1. בסיר במעט שמן זית מפלפלים וממליחים את הבשר ומטגנים אותו קלות (אין צורך להשחים, טיגון קל יספיק).
2. מוסיפים את המים, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה כשעה וחצי. מניחים בצד.
3. בסיר נפרד גדול, עדיף עם תחתית עבה, מזהיבים את הבייקון והקבנוס מספר דקות, מוסיפים בצל, גזר, סלרי ושום ומטגנים על אש בינונית מספר דקות נוספות.
4. מוסיפים את הבשר עם המים, שעועית ועגבניות מרוסקות ומביאים לרתיחה. מכסים, מנמיכים את האש ומבשלים כ-35-40 דקות.
5. בינתיים, בסיר נפרד מבשלים את הפסטה לרמת אל דנטה, מסננים, מוסיפים מעט שמן זית למניעת הידבקות ומניחים בצד. כשהמרק מוכן, מניחים בצלחת חצי כוס פסטה, יוצקים מהמרק והבשר עליה. על זה מפזרים בצל ירוק טרי, שמיר ובזיליקום. מגרדים מעט פרמזן ומזליפים מעט שמן זית.
   

הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ'