זכותה של ר' לשתוק

ר' צוטטה כשהסבירה מדוע בחרה בדרך השתיקה: "ראיתי מה קרה למתלוננות נגד משה קצב". היא צודקת. היא ראתה כיצד כל קורבנות הפרשה הפכו בן רגע לקורבן נוסף של המערכת. היא ראתה את היחס המבזה והמשפיל, את הקושי במציאת עבודה, את הפרסומים השקריים על אודות עברן של המתלוננות, את הקטגוריה שחברה לסנגוריה. היא פוחדת להיות א' הבאה, ובצדק.  

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

הפריימריז של מבקר המדינה / חיים משגב

לא כל העם צבא / אריאנה מלמד

התפתחות הפרשה הנוכחית גורמת לי חוסר נוחות. מערכת שלמה, גדולי המשפטנים לא למדו את הלקח. עוזרי היועץ המשפטי, בהם רז ניזרי ושי ניצן, שיעצו למזוז לא להעמיד את קצב לדין בעבירת אונס ולחתום על עסקת טיעון, יעצו במקרה זה לוינשטיין, כך על פי הפרסומים, שאין מקום לפתוח בחקירה על סמך החומרים הקיימים.

מאחורי הקלעים היה מי שהבין ומהר שכדי להניע מהלכים, צריכים את התקשורת. כותרת אחת בפריים טיים וקיבלנו "עדות חדשה שמחזקת את טענות המתלוננים", אבל אז נשאלת השאלה: מה עושים עם סירובה של ר' להעיד? הפתרון נמצא בהשארת החקירה לצוות של נציבות שירות המדינה. ר', כעובדת מדינה, מחויבת למסור עדות, אחרת תמצא עצמה נענשת על בחירתה לשתוק. כך, אם תרצו, מנהלים את חיי הקורבן. כופים עליו ורומסים את כבוד האדם. כך יעמידו את ר' בלחצים האין-סופיים, וייאלצו אותה לשכור שירותים משפטיים.  

פרשנות מגונה של החוק

לא אחת קבע בית המשפט העליון כי קורבן העבירה אינו עוד כלי שרת בידי הרשויות לניהול ההליך הפלילי. הוא חלק בלתי נפרד ממנו ובנוסף יש לו זכויות המעוגנות בחוק זכויות נפגעי עבירה. החוק למניעת הטרדה מינית מאפשר לקורבן לבחור את המסלול המשפטי המתאים לפי ראות עיניו: אם בהליך פלילי באמצעות הגשת תלונה, אם בהליך אזרחי בהגשת כתב תביעה, ואם גם וגם. ר' בחרה בזכות לא לבחור באף אחד מהמסלולים, אך היועץ המשפטי בחר עבורה בכפייה מסלול חדש.

הותרת החקירה בידי הנציבות וכפיית מתן עדות הן פרשנות מעוותת של החוק, פרשנות שאינה מתיישבת עם חקיקה קיימת ובעיקר לא עם כבוד האדם וחירותו. לא נראה שמטרת המחוקק הייתה לכפות על עובד מדינה להתייצב כקורבן, ולמסור עדות בכפייה על עבירה שנפגע ממנה. פרשנות שכזו יוצרת אפליה בין עובדי המגזרים השונים, היא קובעת מפורשות שעובדי המדינה מחויבים למסור עדות במקרה שכזה ובמגזר אחר הם רשאים. זו פרשנות לא דמוקרטית בעליל ואף מגונה.

לאות ר' יש זכויות, יש לה את הזכות להתמודד בדרכה שלה, בהנחה שנפגעה. קטונתי מלייעץ ליועץ המשפטי, אך אין בלבי ספק כי יש בידיו כלים משפטיים רבים לחקור את פרשת אשל מבלי לשלול את זכויותיה של ר'. כמו קורבנות עבירה נוספים, היא אינה כלי בידי רשויות אכיפת החוק והמערכת בכלל. היא אדם פרטי, אולי קורבן ואולי לא. היא בחרה לשתוק וזו זכותה. אולי זה השלב שבו המערכת תשאל את עצמה למה קורבנות בוחרים לשתוק.

עד שהמערכת לא תקדש כראוי וכמתחייב את זכויות קורבנות העבירה, עדיף לקורבנות עבירות המין לבחור בהליך האזרחי אל מול התוקף. כך לא יהיו נתונים לחסדיו של איש. הם יבחרו את הזמן, במגבלות חוק ההתיישנות, ואת הדרך. כמובן שהחיסרון הוא שהתוקף לא יישא בעונש ולכל היותר יחויב בתשלומי פיצויים. מאידך, הקורבן לא יהיה שק החבטות. הוא יהיה עצמאי ויגדיר את הגבולות, על פי מוכנותו הנפשית.

כינרת בראשי, עו"ד

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il