חוגים לתינוקות? תנו לגדול בשקט!
הם רק יוצאים מהבטן וכבר נקרעים בין עיסוי תינוקות וליווי התפתחותי. התינוקות של המאה ה-21 כבר מזמן פיתחו הפרעת קשב - בחסות המבול הפעלתני שמפילים עליהם ההורים. ענת לב-אדלר לוקחת נשימה ארוכה - ומזכירה שאין כמו חוג בית
הורים יקרים, מישהו כאן השתגע, וזה כנראה אתם. עובדה. השבוע שמעתי על אישה בחופשת לידה שמחכה שיגיע הקיץ כדי שתוכל לקחת את העולל שאך נולד לשיעורי שחייה. הוא יהיה אז בן שישה חודשים בקירוב, וכבר יוכרז כבוגר מוצלח של חוג עיסוי התינוקות, אליו הוא מתמיד להיגרר בשקדנות לאורך חייו, שאורכם בינתיים כהבזק גחלילית. תשעה שבועות שלמים הוא כבר נושם באופן עצמוני, וכבר יודע להבדיל בין שוודי ללומי-לומי. ממש גאון טאץ' קטן.
טורים קודמים של ענת לב אדלר בערוץ הורים :
אמהות במשרה מלאה? תפסיקו לנפנף בזה
מה נשים רוצות? רק עוד קצת זמן לעצמן, בבקשה
55% מרגלים אחרי הילד בפייסבוק. למה לא יותר?
הסטארט-אפ הבא: חוג גזים
בחופשות הלידה שלי, שהתקיימו אי שם בסוף האלף הקודם בואכה המילניום השלישי, לא רק שלא העליתי בדעתי המותשת להתרוצץ ברחבי העיר בחליפות שחייה או יוגה, אלא שהחוג הבודד אליו הצטרפו התינוקות שאך נולדו לי היה חוג המשפחה. כשנקיפות המצפון ממש ינקו את שארית המוסר האימהי שלי, שילחתי אותם לגינה הקרובה, לרוב בחברת אבא שלי, שבדיוק יצא לפנסיה והתנדב לשמרטף בזמן שאני משלימה שעות שינה.
היום הורים שנאלצים לגדל פעוטות בתוך האפליקציה הזו שנקראת חיים, ויוצאים לחופשת לידה בחסות המאה ה-21, נקרעים בין חוג "התפתחות תינוקות" לבין "חוג גן עדן עם אמא"; בין "מעגלי אמהות ואבות" לבין "סדנת גירוי חושי, הפרעת קשב וריכוז". סליחה, הפרעת קשב של מי בדיוק?!
אין ספק שהפעם הפרעת הקשב הזו היא שלנו, והיות ואנחנו לא מסוגלים להכיל אותה, אנחנו מקיאים את תוצריה על הדור של חסרי הישע שאך הרגע יצאו מהבטן. הרי הם לא באמת יכולים להתנגד. או למחות. או להגיש מכתב התפטרות. והם נאלצים להימתח, להשתבלל, להימעך, להימדד, להתפתל ולהתפלל שייגמר כבר, שהרי כל מה שהם באמת רוצים זה שיניחו להם לשכב רגע על הבטן ולשחרר בייסורים את מצבורי האוויר המצטברים במעיים. ואיך באמת אף אחד לא חשב עד עכשיו על הסטארט-אפ הבא: חוג גזים?!
עצוב שגם תינוקות צריכים לעמוד בקצב
267 מיליון תוצאות עלו בגוגל כאשר הקשתי את הצירוף "חוגים לתינוקות". מיליוני ההצעות הללו נמצאות במנוע החיפוש שמנהל את חיינו פשוט כיוון שיש להן דורש. אבל מי קובע מה כן ומה לא? ואיך יצליחו הורים טריים שזה עתה הניחו בסלון את הסלקל המצווח והבינו שהוא כאן לתמיד – לצלוח את המבול הפעלתני הזה, שלא לדבר על לגזור את הקופון?!
כן, מסתבר שברוח עידן ה"גזור ושמור" מתעצם גם טרנד הקופונים ליולדת, שקונה
עבורה את הזכות להשתתף בסדנה להתפתחות התינוק מגיל אפס עד שלושה חודשים - היא, העולל והתפרים.
ואני חשבתי שהדרך לנהוג בגוזלי-אדם היא לא לצפות מהם להתפתח, אלא פשוט להניח להם להיות. לחיות. לאפשר להתרגל לעולם אליו הגיעו, להתמכר לריח של אמא, להסתגל לרעשים החדשים ולישון כמה שיותר שעות ברצף בין ההנקות.
אבל נראה שטעיתי. בעולם שבו אנחנו פחות ופחות "נמצאים" ויותר ויותר "עושים", עצוב שגם תינוקות בני יומם צריכים לעמוד בקצב.
אז הורים יקרים, אם משעמם לכם אתם ממש מוזמנים לרשום את עצמכם לאיזה חוג. את התינוק, תעשו טובה, תשאירו בחוג בית.
הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
