פג ואל באנדי או מארג' והומר: איזה זוג אתם?

מאז ומתמיד שיקפו אמצעי תקשורת ההמונים את התרבות שבה הם פועלים, את הזמן ואת הדפוסים החברתיים הפעילים בה. אחת הדרכים ללמוד על חברה מסוימת היא להתבונן בתוצרי התרבות שלה. כך לדוגמה, אנו יכולים ללמוד רבות על האופן שבו התרבות תופסת, מייצגת ויש הטוענים שגם מנחילה ומייצרת, מודלים של זוגיות ויחסים. הטלוויזיה – כמדורת השבט המודרנית – היא זירה טובה לעשות זאת.

עוד בנושא בערוץ יחסים:

זוג בתוכנית ריאליטי: יחסים בהליך מזורז

סקס מול המצלמות: עכשיו גם בפריים-טיים

מה הקשר בין אהבה לבין צפייה בטלוויזיה?

הוא דבוק לטלוויזיה, אני מטפלת בילדיו

באמצעות סקירה של זוגות טלוויזיוניים המייצגים קשת רחבה של חיים זוגיים, אפשר לחלץ תובנות על מודלים "טובים" או "רעים" למערכות יחסים. מהזוגיות הנוראית של אל ופגי באנדי מ"נשואים פלוס", דרך מערכת היחסים הטעונה של רוזאן ודן קונור מ"רוזאן", ועד הייצוג הכן והישיר של חיי נישואים ב"Maude" הוותיקה – אפשר ללמוד הרבה מהזוגות הטלוויזיוניים על החברה, התרבות ואולי גם על עצמנו.

הזוג המסורס / פגי ואל באנדי ("נשואים פלוס")

בני המשפחה הם ה-'White Trash' האמריקני האולטימטיבי, כשהדגש העיקרי הוא על היחסים המוזרים והטעונים שבין אל ופגי - זוג לא מתפקד ומאולץ, שמקצין סטריאוטיפים של נשיות וגבריות ומשחק איתם פינג-פונג לכל אורך העלילה.

אל באנדי, אדם ממורמר ובוטה הזכור בעיקר ברביצה שלו על הספה, בגרבוץ תמידי ובשנאתו היוקדת לנשים שמנות, הוא לכאורה הסטריאוטיפ הגברי הסטנדרטי. אשתו, פגי, בימבו מניפולטיבית, תככנית ובעלת תשוקה יוקדת לכסף וסקס, אף היא סטריאוטיפ מקומם על דמות האשה.

המפגש בין שתי דמויות כל כך מוקצנות, חושף את מאחורי הקלעים הלא-מתפקדים של מערכות יחסים חורקות שנוכל למצוא סביבנו: הגבר המאצ'ו הוא בעצם כלבלב מסורס, האשה מלאת התשוקה היא קורבן לתסכול מיני. את הרעל שדיאלוג זוגי כזה מייצר הם משליכים - ביחד או לחוד - על כל מי שמתקרב לסביבתם, ובעיקר על ילדיהם.

מי שלא פגש זוג כזה מעולם - שיקום.

הזוג שאינו זוג / מאלדר וסקאלי ("תיקים באפלה")

הם לא באמת זוג, אבל המתח המיני / רומנטי בין שני סוכני ה-FBI המצודדים למדי היה חלק מרכזי ב"תיקים באפלה", סדרה שנראית שריתקה מיליוני אנשים לעולם והחדירה מושגים שעד להופעתה היו שמורים ל'גיקים' בלבד, אל התרבות הפופולארית.

בחלק מהפרקים נוצרת בין השניים דינאמיקה של זוגיות וקירבה, למרות שלרוב התבנית העלילתית מאוד פשוטה: מאלדר (שרוצה להאמין) עולה על איזו תופעה בלתי-מוסברת ובלתי-הגיונית בעליל, סקאלי (הסקפטית) נלחמת בו בכוח הרציונליזציה ואומרת "שוב פעם התחלת?!" בייאוש. הדיאלוגים עשירים בעקיצות הדדיות, בדיחות עצמיות, אבל בלא מעט רגעים של שותפות אמיתית, בעיקר בשעת סכנה מכוח עליון או עימות עם צמרת שלטון הצללים.

היחסים המוזרים בין סקאלי למאלדר, הם משל לחיי נישואים שמזמנים לפעמים סיטואציות הרבה יותר מורכבות מאנשים קטנים וירוקים, ואנשים ששמים בכיס הקטן אפילו את התופעות הפראנורמליות ביותר שחורגות מכל הגיון.

דוגמה לשותפות אמיתית. תיקים באפלה(צילום: יחסי ציבור)

זוגיות עיוורת ומסוכנת / פיטר ולואיס גריפין ("איש משפחה")

אין לי מושג מה לואיס מוצאת בפיטר, אחת הדמויות המטומטמות והפתטיות על המסך הקטן. ההתנהגות הילדותית שלו גוררת אותה ואת משפחתה מאסון אחד לשני. התינוק שלה שונא אותה וחפץ להרוג אותה, הכלב חרמן עליה, יש לה בן אידיוט מוחלט ובת כעורה שאף אחד לא רוצה להתקרב אליה.

היא אמנם דעתנית, חכמה וטובת לב, אבל נדמה שפיטר הוא ה'קריפטונייט' שלה, נקודת התורפה שמונעת ממנה להשתחרר ממערכת יחסים מצחיקה להחריד - אך בו בזמן גם מסוכנת. ובכל זאת, נדמה שלואיס גריפין, שמחזיקה את המשפחה החורקת הזו בשיניים ודואגת לה במסירות מתישה, היא אשה מאושרת. רק אלוהים והתסריטאים יודעים איך.

הזוג הדיכוטומי / הומר ומארג' סימפסון ("משפחת סימפסון")

הומר ומארג' סימפסון, כנראה הזוג הטלוויזיוני המצליח בכל הזמנים, לבטח שימשו מודל השראה ליוצרי "איש משפחה". גם כאן ניתן להבחין בדיכוטומיה שבין השניים: בעוד שהומר הוא חסר האחריות, החונק את בארט בכל הזדמנות ובאופן כללי לא מתפקד כהורה של ממש, מארג' ממלאה את תפקיד ההורה החם, בעל אחריות היתר והרגיש מבין השניים.

גם כאן מדובר בזוג שבו האשה היא הרציונלית, הדואגת, האחראית וההורית, בעוד שהאב הוא גבר שמן, די מוזנח ולגמרי לא מתפקד, שהתנהגותו גובלת בטירוף ולרוב גם מעבר לכך. בכלל, נדמה שהמודל הזה מאוד אהוב על תסריטאים ואנשי טלוויזיה, משום שהוא מקצין את חלוקת התפקידים הנורמטיבית במשפחה המודרנית, הופך אותה לפארודיה ועל ידי זה מבקר אותה בחריפות.

אך בניגוד לפיטר ולואיס גריפין, הסימפסונס מתפקדים כמשפחה כל-אמריקנית למופת, ואי-אפשר שלא להתאהב בייצוג המוקצן ובו בזמן נאמן למציאות שהם מציגים אודות יחסים ומשפחה.

הפכים נמשכים? הומור ומארג' סימפסון

הזוג החד-מיני הנורמטיבי / דיוויד וקית' ("עמוק באדמה")

בשנים האחרונות חל שינוי בייצוגים של יחסים הומוסקסואליים על המסכים. אם בעבר יוצגו הומואים כבודדים, עצובים ומנותקים-רגשית, היום אפשר למצוא יותר ויותר זוגות חד-מיניים בטלוויזיה, ובחלק ניכר מהמקרים הם אפילו מוצלחים יותר ומנהלים מערכות יחסים טובות יותר מכל זוג סטרייטים.

הדוגמה החביבה עלי היא דיווית וקית' מ"עמוק באדמה", שעברו יחד עליות ומורדות, והצליחו להדגים זוגיות והורות מופתית, פעם אחר פעם. נדמה שבמאה ה-21, כשמכל כיוון אנו מגלים שמערכות יחסים "רגילות" מתרסקות ומשפחות מתנפצות לרסיסים, האלטרנטיבה של זוגות חד-מיניים נראית פתאום הרבה יותר נורמלית מכל דבר אחר בסביבה.

הזוג המתמודד וההיפר-ריאליסטי / רוזאן ודן קונור ("רוזאן")

תמיד אהבתי את רוזאן, בגלל ההומור הבוטה והעיסוק הלא מתיפייף בסוגיות כבדות ביותר של עוני, התמכרויות, דימוי עצמי, יחסים, קונפליקטים תוך-משפחתיים, מריבות, כעסים, תסכולים.

רוזאן ודן מציגים זוגיות לא משופצת, לא משויפת אבל גם לא מוקצנת מדי. אפשר להרגיש את האהבה בין השניים, למרות הכעסים והציניות, ממרחק השנים שעברו מאז עליית הסדרה למרקע, ויש משהו מאוד מיוחד בדיאלוג הזוגי והמשפחתי שלהם שרלוונטי היום בדיוק כפי שהיה בעבר. כשסדרה צולחת בהצלחה כזו את שיני הזמן הטוחנות - זה אומר שיש בה משהו מיוחד ונצחי.

הזוג המציאותי / וולטר ומוד פינדלי ("מוד")

ואם כבר הזכרתי סדרות שצולחות את שיני הזמן בהצלחה, הדוגמה הכי מתאימה לכך היא, לדעתי, סדרה נשכחת למדי שכמעט ואינה מוכרת בארץ - Maude - ששודרה בין 1972 ל-1978. גיליתי אותה, למרבה הבושה, לפני פחות משנה, רק בזכות שיטוטיו הליליים של אלון ב-IMDB בחיפושים אחר אוצרות כאלו. ואיזה אוצר הוא מצא!

ביאטריס ארתור הנפלאה מגלמת את מוד, אשה חזקה ודעתנית ביותר, שלא חוששת לבטא רעיונות שנחשבו חתרניים ביותר בעידן שבו עניינים כמו זכות נשים להפיל, זכויות אדם ומיעוטים וליברליזם, נחשבו למילה גסה, בעיקר כשיצאו מפיהן של נשים שנראו והוצגו כזניחות וחלשות.

היא צועקת על וולטר בעלה, הוא צועק עליה, היא מקנאה לו, הוא מקנא לה, הם רבים ושוברים את הכלים (לפעמים אפילו מילולית), אבל הזוגיות שלהם היא הדבר הכי אמיתי, דינאמי, חי ויפה שתראו.

מכל הזוגות שבחרתי להציג כאן, על המחופפים ועל המקסימים, זהו הזוג שהכי מוצא חן בעיניי, מאחר והוא ציני, סוער, דעתן, לא חושש להתווכח ואפילו לריב - אבל גם אוהב, מכבד ודואג. בישירות ובכנות הזו, שמייצגת את הטוב והרע שבמערכות יחסים בצורה כל כך אמיתית ונכונה, מדגימה מוד את הקסם שבזוגיות אנושית.