Dustforce: סוף סוף, משחק לחולי ניקיון
סופר מיט בוי כבר קל מדי? וירטואוז הפלטפורמה שבכם חייב להתבטא לפני שתאלצו לפרוץ בפארקור ספונטני על שולחנות הכיתה או המשרד? הכינו את עצמכם לאתגר האינדי הבא
האופנה המתחדשת בתחום משחקי פלטפורמה היא משחקים קשים מאוד, הצוברת תאוצה מאז יציאתו של Super Meat Boy ב-2010, ובמסגרתה יתעללו בכם היטב משחקים כמו Super Crate Box ו-Outland (שגם הגיע החודש לאייפון).
עוד ב-Games:
לתוך הסצנה הלוהטת הזו קפץ בינואר דאסטפורס, שהוא כנראה המשחק הראשון בעולם בו אתם נלחמים בלכלוך בעזרת ביצועים אקרובטיים שרק שואב אבק מהמאה ה-31 יכול לספק.
התאבקות חופשית
דאסטפורס, כמו משחק הפלטפורמה המודרני שהוא, לא מסתפק בלאפשר לדמות שלך לרוץ ולקפוץ. כל אחת מארבע הדמויות יכולה גם לבצע תנועת החלקה (Dash), להיצמד לקירות לזמן מוגבל ולתקוף באמצעות אביזר הניקיון שלה בשתי עוצמות שונות (ממש כך!)
כל אחת מהדמויות מתפקדת מעט שונה, ומשנה בהתאם את סגנון ואסטרטגיית ההתמודדות עם השלבים: Dustman הוא בעל הביצועים הממוצעים, ל-Dustgirl יש מדדי תאוצה ונפילה שדורשים מעט יותר מיומנות, Dustkid הקטן והזריז תוקף מהר אבל חלש ומסוגל לקפוץ שלוש קפיצות קצרות במקום שתי הקפיצות הרגילות. הדמות האחרונה, Dustworth, היא איטית יותר, אבל מסוגלת לקפוץ גבוה יותר, לרחף לזמן מוגבל ולתקוף חזק יותר.מושלם או לא קיים
צורת ההתקדמות דרך שלבי Dustforce תובענית במיוחד: בתחילת המשחק זמינים לרשותכם רק כ-17 מתוך 50 השלבים, והם מחולקים לארבע רמות קושי. על מנת לפתוח שלבים מתקדמים יותר תצטרכו לסיים שלב פתוח ברמת הקושי המתאימה - אבל לא סתם לסיים אותו כמו בשאר המשחקים, אלא לסיים אותו בציון מושלם. סיום השלב סתם כך לא יקנה לכם דבר מלבד דירוג מול שאר השחקנים בטבלאות המקוונות - ודירוג שמבוסס על ציון לא מושלם בכל מקרה לא יכניס אתכם אפילו לאלפיה הפותחת.
כדי לסיים שלב בציון מושלם (S כפול) תצטרכו לא רק לנקות את כל הלכלוך בלי להותיר גרגר, אלא גם לדאוג לעשות זאת מבלי לאבד את המומנטום, בקומבו אחד ארוך. השתהיתם? נפגעתם מקוצים או מפלצת אבק? אתם מוזמנים להתחיל מהתחלה. אגב, הדירוג המקוון לוקח בחשבון גם את הזמן שלקח לכם לסיים את השלב, כך שגם עם ציון S כפול, השתלבות למאה המובילים רחוקה ממובטחת.
לכלוך זוהר למרחוק
בזכות הגרפיקה הדו-מימדית הנקיה, שלו דאסטפורס הוא משחק יפהפה, שכל אחד מהאזורים השונים בו, החל מהספרייה האפלולית ועד לעיר הסואנת והמעבדה בגווני הניאון, ספוג אווירה יחודית. יחד עם הזרימה החלקה של הדמות שלכם ברחבי השלב, החוויה המתקבלת היא כמו נסיעה ברכבת הרים מלאת הפתעות.
את החוויה הויזואלית יוצאת הדופן משלימה מוזיקה אלקטרונית רכה, שהקצב והטון הנינוחים שלה כמעט מתנגשים עם רמת הקושי הגבוהה - ואולי זה דווקא עוזר לשמור על בריאות הלב של השחקן המתקשה. הפסקול זמין לשמיעה חופשית ברשת ומומלץ גם אם המשחק שהוא מלווה לא קורץ לכם.
שניים אוחזים במטאטא
העניין העיקרי בדאסטפורס הוא האתגר המאסיבי לשחקן יחיד, אבל המשחק כולל גם מולטיפלייר מקומי עם מצבי הישרדות ו"מלך הגבעה". בהישרדות עליכם להפיל את היריב לקוצים או מלכודת אחרת מספר מסוים של פעמיים כדי להכריז על נצחון, בעוד במצב "מלך הגבעה" תצטרכו לכבוש נקודות שליטה המפוזרות בשלב. שני המצבים הללו הם תוספת נחמדה, אבל אולי לא מספיק כדי לפצות על חוסר התמיכה בקו-אופ בשלבים הרגילים.
יותר חשוב מהמולטיפלייר במקרה זה, אבל כרגע עדיין בגדר הבטחה לעתיד, הוא עורך שלבים שאמור לצאת בהמשך, ויאפשר לקהילה ליצור מספר בלתי מוגבל של אתגרים חדשים.
מסע אל תוך הלילה
כמו סופר מיט בוי, דאסטפורס נועד לקהל מסויים: כזה שלא צריך סיפור, לא זקוק לתגמול מהיר, אלא אוהב להתאמן שוב ושוב כדי להגיע כמה שיותר קרוב לשלמות ולמצב נפשי דמוי זן שבו הקשיים מתמוססים והוא זורם איתם בהרמוניה. כאלה עלולים להיאבד בתוכו ולגלות שה"עוד כמה ניסיונות" שהם הרשו לעצמם בדרך לריצה מושלמת גררו אותם דרך כל הלילה והנחיתו אותם בשעות הבוקר המוקדמות עם רגליים רדומות, עיניים מגורות ופרקי אצבעות כואבים.
יאהבו: זריזי אצבעות בעלי OCD
ישנאו: מי שמתייאש ממשחק כבר בפעם העשירית שהוא צריך לחזור על אותו שלב
והמחיר: 10 דולרים, מאוד הגון בשביל מה שאתם מקבלים כאן - אם אתם הקהל המתאים, כמובן
לפנייה לכתב/ת 
