תכירו: החילונים החרדים, והחרדים החילונים
80% מאמינים באלוהים, ואנחנו עדיין מחלקים באופן פשטני להגדרות של "דתי" ו"חילוני". האם אדם שמניח תפילין ויורק על ילדה הוא דתי יותר מאדם שלא נוטל ידיים ונשאר שבת בבסיס?
שנים רבות עסקה החברה הישראלית בשאלה "מיהו יהודי". משברים דתיים וקואליציוניים התנהלו ועדיין מתנהלים סביב הסוגיה הזו. כמה קולמוסים נשברו על המילה "כהלכה", שהפכה להיות "ייהרג ובל יעבור" לשני הצדדים. הרפורמים בארה"ב שחששו לגיורים שלהם ירו בכל התותחים נגד, והאורתודוכסיה בישראל עמדה על רגליים אחוריות בעד.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
השאלה הזו נגעה בעצבים החשופים של הזהות היהודית - שהרי למי הזכות לקבוע מי יהודי? למי יש מונופול על היהדות? למי יש סמכות להדיר מישהו אחר מכפי שהוא תופס את הזהות שלו?
נדמה לי שבשנים האחרונות השאלה הזו קצת ירדה מסדר היום, והיא מפנה את מקומה לשאלה חדשה - מיהו דתי? הסקר שפורסם בשבע שעבר גילה כי כ-80 אחוז מהישראלים מגדירים את עצמם מאמינים באלוהים, ובכך רק חידד את השאלה.
אז מיהו דתי?
אם נשאל אדם ברחוב מה זה "דתי" או "מיהו דתי", אני מעריך שהתשובות יהיו משהו בסגנון "אדם ששומר מצוות", אלא שאז תעלה השאלה - למה הכוונה שמירת מצוות, ולאיזה סוג של מצוות?
למשל, אדם שהניח בבוקר תפילין ואחר כך ירק על ילדה בת 8 - הוא נקרא שומר מצוות? או אדם שיש לו פאות, ציצית, זקן וכיפה גדולה - ועם כל האביזרים הללו הוא עומד מול קצין בצה"ל או במשטרה וקורא לעברו "נאצי" - האם הוא דתי? למה, כי יש לו כיפה?
וכנגדו - אדם שלא הניח תפילין בבוקר, לא נטל ידיו לפני שאכל לחם, ואפילו התגלח בתער, ואז יצא מביתו וכל היום הוא מבקר קשישים בביתם, עושה להם תיקונים קלים בבית, מארח להם חברה, מקשיב להם, עושה להם סידורים בעירייה ומביא להם תרופות מקופת חולים - והכל בהתנדבות, כך מדי יום ביומו מזה 30 שנה - האם אדם כזה דתי פחות מזה שצועק לעבר חיילת "פרוצה"?
ואם תאמרו, דתי הוא מי שעושה את הדברים לשם שמיים, לעשות קידוש ה' בעולם, מתוך אהבת הבורא כדי לעובדו בלבב שלם, ולא רק מתוך הומניזם או רצון לחיות בחברה תקינה (שהרי זה לא ייחודי לעם ישראל, הרי גם באומות העולם יש אנשים טובי לב וגומלי חסדים), אז שאלתי תהיה - האם אתה באמת חושב שהבורא, שלמענו אתה עושה את מה שאתה עושה, באמת שמח עם היריקה לעבר הילדה או עם הגידוף כנגד החיילת, או השפלת הקצין? האם אלו שאותם השפלת ובהם פגעת, אינם ילדיו של אותו בורא שאתה כל-כך דואג לכבודו? האם אבא שרואה שיורקים על מי מילדיו או קוראים לאחת מבנותיו פרוצה, שמח על כך? אתה באמת חושב שזה רצון הבורא שתזרע שנאה ואלימות בעם ישראל ובין ילדיו?
לצאת מהסטריאוטיפ
כמה פשטני ורדוד לחלק לפי אמות מידה חיצוניות ולא רלוונטיות הגדרות של "דתי" ו"חילוני". כמה התרגלנו לסטריאוטיפ שמי שיש לו זקן ופאות - אוטומאטית הוא דתי, שלא לומר רב, ואילו ההוא עם הקוקו, הקרחת או העגיל באוזן אוטומטית מקוטלג במגירת החילונים.מי שיורק על ילדה אינו דתי. זה שמטפל בקשישים בהתנדבות מדי יום הוא הרבה יותר חרדי ממנו. חרדי לכבודם של הקשישים, ושל קשיי היום. חיילים, קצינים צעירים ומפקדים ביחידות קרביות, שלא רואים את המשפחות שלהם ימים שלמים, שבתות וחגים, כי הם נמצאים עם החיילים שלהם בשטח, אלו שיוצאים מהחופה להילחם, ואלו שמוכנים למסור את נפשם למען בטחון ישראל - הם החרדים האמיתיים. חרדים לביטחון המדינה של הקב"ה. ואם כבר דואגים לכבודו של הבורא, יש יסוד סביר להניח שהקב"ה שמח יותר עם אלו ששומרים על ארצו מאשר עם אלו שיורקים על ילדיו.
אירועי התקופה האחרונה מחדדים את שאלת הגדרת הדתיות, ומוציאים את החברה הישראלית מהקיבעון שכיפה וזקן זה דתי, וגלוי ראש זה חילוני. הגיע הזמן להתבגר ולצאת מהילדותיות הזו.
דתי הוא מי שמגדיר את עצמו כמחויב לתורה ולמצוותיה. אבל דתי הוא זה שגם יודע שדרך ארץ קדמה לתורה.
לפנייה לכתב/ת 
