אקסל רוז בן 50: מזל טוב, ילד רע
מאחורי תדמית הילד הרע של סולן "גאנז אנ' רוזס" והשערוריות הרבות שליוו את חייו, מסתתר לו אקסל רוז האמיתי: מוזיקאי מבריק עם עבר כואב. אור ברנע מספר על הרוקסטאר שחוגג 50
(סלאש, מתוך ספרו האוטוביוגרפי)
אלה הם רגעיה הראשונים של "גאנז אנ' רוזס", הרבה לפני שמישהו הכיר את החבורה השערורייתית מלוס אנג'לס. אקסל רוז נדד אז מבית לבית והשתכן בביתו של סלאש הגיטריסט, שהתגורר עם אמו וסבתו. אחר צהריים אחד, הסבתא הגיעה הביתה ומצא את רוז שרוע על הכורסה האהובה עליה, כורסה שאף אחד אחר לא ישב עליה. הכורסה שעליה ישבה וצפתה בטלנובלות האהובות עליה.
קראו לה סבתא אולה, והיא העירה את אקסל ובעדינות ביקשה ממנו לעבור לחדר של סלאש, שם יוכל לישון כמה שירצה. רוז זרק לעברה מבט כועס, אמר לה ללכת להזדיין והתחפף משם בריצה. כשאמא
של סלאש שמעה על המקרה, היא ביקשה מבנה שיסביר לחברו החדש שאם הוא רוצה לגור אצלם גם מחר, הוא חייב להתנצל בפני הסבתא ולשנות את דרכיו.
באותו לילה סלאש ורוז נסעו לחזרה. סלאש ישב מאחורי ההגה והסביר בעדינות את המצב לרוז, שלא אמר מילה ורק בהה החוצה דרך החלון הפתוח. פתאום, באמצע שדרות סנטה מוניקה, רוז פתח את הדלת וקפץ לכביש מהאוטו הנוסע. הוא מעד, הדביק את צעדיו והגיע למדרכה מבלי ליפול. רוז לא הגיע לחזרה של "גאנז אנ' רוזס" באותו ערב. הוא מצא מקום אחר לישון בו ונעלם. אחרי ארבעה ימים הוא הגיע לחזרה הבאה שנקבעה, מבלי להתייחס לאף אחד מהאירועים, והמשיך כרגיל. "מהנקודה הזו ואילך היה ברור לי שלאקסל יש תכונות אופי שמציבות אותו רחוק מהסביבה", סיכם סלאש בספרו.
לא צריך עוד סיפורים רבים על הג'ינג'י והאגדה כדי להבין עד כמה מצבו היה בעייתי. זה קרה עוד זמן רב לפני שהגיע לעיר המלאכים בתחילת שנות השמונים. רוז טען שאביו החורג התעלל בו, בעוד אביו האמיתי נטש את המשפחה כשהוא היה בן שנתיים בלבד, ובהמשך נמצא ללא רוח חיים, ב-84'. הוא גדל עם ענן שחור מעל ראשו - ממשפחתו הבלתי מתפקדת, דרך בעיות בבית הספר ועד אינספור מפגשים עם החוק, שהובילו פעמים רבות למעצרו. את כל המטענים הקשים הוא הביא איתו לשדרות הכוכבים ול"גאנז אנ' רוזס", ואיתם גם הפך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בעולם בתחילת שנות התשעים.
מול המצלמות והעין הציבורית, רוז נודע בזכות כמה וכמה פרובוקציות והשתוללויות. הכל יצא החוצה: האיחורים הבלתי פוסקים להופעות וכן ביטוליהן התכופים, היחסים הגבוליים עם חברי הלהקה ואמרגניה, ההתבטאויות הגזעניות והומופוביות, שלטענו "הובנו שלא כהלכה", והמכות שהחטיף למעריץ בקהל במהלך מופע. כל אלה לא עצרו את "גאנז" מלהפוך לאחת מלהקות הרוק החשובות והמסקרנות ביותר בכל הזמנים, אבל הם כן הביאו לסיומה הטרגי של הלהקה. רוז כמובן לא היה היחיד בחבורה שהיה סבוך בבעיות - כל אחד תרם בדרכו להרס הבלתי נמנע - אבל זה היה רוז, לפחות על פי רוב הטענות והפרסומים, שעמד בראש הבלגן.
גאנז אנ' רוזס - "There Was A Time"
היום (ב') אקסל רוז חוגג 50, תאריך שוודאי יביא איתו סיכומים של הקריירה יוצאת הדופן של הזמר. מבלי להכניס את סכין המנתחים עמוק למוזיקה שיצר, לתהילתו ולחייו הגבוליים - יותר מכל, במבט לאחור, גוברת התחושה הזו שאפשר להגדיר במילה אחת בלבד: חבל. חבל ש"גאנז אנ' רוזס" לא הצליחה להחזיק מעמד, חבל שהחלה להתפורר מוזיקלית עוד לפני שהתפרקה סופית. אמנם רוז כנראה ייזכר בעיקר כילד רע וחוצפן, אבל הוא היה - ועדיין נשאר - הרבה יותר מכך.
נפשו הכואבת של רוז הפכה לכזו כנראה שלא באשמתו, ועד יומו האחרון הוא כנראה לא יידע שקט: גם בשנים האחרונות הסתגר בביתו וביטל הופעות במפתיע. זאת למרות שאחרי 14 שנות עבודה, הוציא תחת שם הלהקה את "Chinese Democracy", אלבום בו החל להתרברב עוד עם פירוקה הראשון של "גאנז".
בסוף שנות השמונים ואמצע התשעים רוז הביא לעולם שירים יפיפיים. קשוחים וחדים, מלאים בנשמה, בכעס ובצער, וגם הדרך בה פילס את דרכו במשחק הרוקסטאר והחליף תלבושות על הבמה כמה וכמה פעמים במהלך שיר אחד בודד, לא לקחה ממנו את כישרונו האדיר - בכתיבה, מאחורי המיקרופון או על הקלידים של הפסנתר. רוז ייצג דור שלם שעדיין לא מצליח להירגע מגדולתה של המוזיקה.
"Chinese Democracy" לא השתווה בשום צורה לתור הזהב של "גאנז", זו שמעריציה זוכרים ומוקירים. אבל הוא לא היה רע. ולמרות התחלופה האינסופית של מוזיקאים לצידו וחוסר הוודאות לגבי הצעד הבא, גם בגיל 50 הוא מצליח
להסתכל קדימה. יותר מכך, כמה שירים באלבום הקאמבק שרוז הוציא כשהיה בן 47 אפילו שורדים את מבחן הזמן. לאחד מהם קוראים "There Was A Time" (שתוכלו להאזין לו למעלה).
אמנם במילותיו אפשר למצוא את רוז מתרפק על תמימות וכאב שחלק במערכת יחסים עם אשה, אבל בקלות אפשר לפרש אותן גם בהקשר ללהקת חייו: "אני הייתי האחד שנתן לך הכל, האחד שספג את הנפילה, את היית האחת שעשתה הכל בשבילנו, האחת שלא מצליחה להיזכר". ובגרנד פינאלה הוא שר באפיות: "היתה פעם תקופה שלא רציתי לדעת בכלל, ואני גם לא רוצה לדעת עכשיו".
