מתל אביב לאילת ברכבת, תוך שעתיים ו-64 שנה
ממשלת ישראל אישרה היום (א') את הקמת קו הרכבת בין תל אביב לאילת, ללא לוחות זמנים, החלטה על המקימים או קביעת המימון הדרוש. הזדמנות מצוינת להזכר בהכרזות דומות שהושמעו במהלך שישה עשורים
אז הפעם זה סופי? הממשלה הודיעה היום (א') כי אישרה את הקמת קו הרכבת בין תל-אביב ואילת. בישיבה שהתקיימה הבוקר אישרה הממשלה להקים את הקו, שאמור להציע בעתיד נסיעה מתל-אביב לאילת בזמן של כשעתיים ובמהירות של עד 300 קמ"ש. הקמת הקו תחל לאחר סיום הליכי התכנון השונים וצפויה להימשך כחמש שנים, אך בשלב זה לא נקבע לוח זמנים, תקציב או אף מי יקים את הפרויקט.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- מומחים: לא ניתן להרשיע על סמך המצלמות
המלצות - תוך שלושה חודשים
לדברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, "קו בין תל-אביב ואילת, שייקצר את הנסיעה לשעתיים, ישנה את פני המדינה. כבר 63 שנה מדברים על חיבור הפריפריה למרכז, אך דבר לא השתנה". נתניהו גם מייחס לפרויקט חשיבות אסטרטגית, ומבהיר כי "בעשור הקרוב יעלו מעצמות חדשות, ומדינת ישראל חייבת לייצר אינטרסים חיוניים מבחינה לאומית. בכוחנו לייצר נתיב תעבורה אלטרנטיבי, עוקף תעלת סואץ".
על-פי החלטת הממשלה, צוות בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה ימליץ בתוך שלושה חודשים על החלופה העדיפה לביצוע הפרויקט, מבין שלוש חלופות אפשריות: הסכם עם ממשלה זרה, הקמה בשיתוף המגזר הפרטי - או מימון מלא מתקציב המדינה. שר התחבורה, ישראל כץ, סבור כי החלופה העדיפה היא הקמת בשיתוף ממשלת סין. לדבריו, "היכולת המקצועית של החברות הסיניות בבניית מערכות מסילתיות הינה מהטובות בעולם".
אלא שכדאי לזכור כי ההבטחות דומות מפי ראש ממשלה ושר תחבורה, נשמעו לא פעם ב-60 השנים האחרונות - למעשה מאז ימי ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. התוכנית להקמת הקו הועלתה, אושרה, קודמה וטורפדה בכל העשורים שחלפו מאז הקמת המדינה. אפילו המעורבות הבינלאומית אינה עניין חדש: מאז שנות ה-50 הביעו עניין בהקמת הקו צרפתים, אנגלים, אוסטרלים, קנדים - וגם סינים.
בן-גוריון, קורפו והאוסטרלים
ראש הממשלה ושר התחבורה הצהירו היום כי לקו המתוכנן בין תל-אביב ואילת יש חשיבות לאומית ואסטרטגית. לדבריהם, קו הרכבת העתידי יכול לשמש חלופה לתעלת סואץ, שיאפשר מעבר של סחורות בין המזרח הרחוק - ובעיקר סין והודו - ואירופה. מעבר לכך, הוסיפו השניים, הקו יתרום ל"חיבור הפריפריה" ולפיתוחה הכלכלי של העיר אילת.
שלא במקרה, נתניהו וכץ אינם הראשונים שהבחינו בפוטנציאל התחבורתי של הקו, או במשמעותו האסטרטגית. ראשי ממשלה ושרי אוצר ותחבורה הבטיחו בעבר פעמים רבות כי בכוונתם להקים את קו הרכבת בין תל-אביב ואילת, ובכך לסייע לחיזוק הדרום, פיתוח הנגב והעצמת מדינת ישראל. לפניכם כמה אבני-דרך במסילה הבלתי-נגמרת:
- 1952: הממשלה מוותרת זמנית על הקמת קו רכבת לאילת, בגלל בעיות ביטחוניות.
- 1955: ראש הממשלה דוד בן-גוריון מתכנן: מסילת ברזל ממרכז הארץ עד אילת.
- 1956: ממשלת צרפת "מגלה נכונות" לסייע בהקמת מסילה לאילת, מעט לפני פרוץ מלחמת סיני.
- 1961: ועדה בין-משרדית קובעת: "רכבת לאילת תהיה הכרחית בתוך חמש שנים".
- 1974: שר התחבורה, גד יעקבי: "כאשר תיפתח תעלת סואץ, תהווה הרכבת תנאי להתפתחות אילת".
- 1975: מנכ"ל הרכבת, צבי צפרירי, מבטיח כי עד 1981 אפשר לסיים את הקמת המסילה לאילת.
- 1986: קבוצת משקיעים מאוסטרליה הגישה הצעה להקמת הקו לאילת, בהשקעה של 250 מיליון דולר.
- 1986: ועדה שמינה שר התחבורה, חיים קורפו, ממליצה להתחיל מידית בהקמת המסילה לאילת.
- 1987: רכבת ישראל מנהלת מו"מ עם גורמים צרפתיים לפיתוח רשת המסילות, ובכלל זאת הקמת קו לאילת.
- 1993: שר התחבורה, ישראל קיסר, מבטיח כי משרדו עומד לפרסם מכרז בינלאומי להשלמת המסילה לאילת.
- 2004: שר התחבורה מאיר שטרית מצהיר: "עד 2008 או 2009 תהיה רכבת לאילת, שתסיע גם נוסעים וגם מטען".
- 2004: שר האוצר, בנימין נתניהו, ושר התחבורה, אביגדור ליברמן, מציגים תוכנית: רכבת לאילת עד סוף העשור.
- 2008: שר התחבורה, שאול מופז, מאמץ מסקנות ועדה מקצועית, וקובע כי יש להתחיל מיידית בהקמת הקו לאילת.
ומה עם כדאיות כלכלית?
מול תמיכתם הבלתי-מסויגת של נתניהו וכץ בקו המתוכנן, ראוי לזכור כי בעשורים האחרונים טענו מומחי כלכלה ותחבורה רבים כי הקמת הקו לאילת אינה כדאית - ולא תוכל להחזיר את ההשקעה, הנאמדת במיליארדים רבים של שקלים. במשרד האוצר, למשל, התנגדו לפרויקט כמעט כל בכירי אגף התקציבים - למעט אורי יוגב, המשמש כיום יו"ר הרכבת, ונחשב למי שעומד מאחורי תוכנית הפיתוח של רשת המסילות, "נתיבי ישראל".
אלא שהמצדדים בהקמת הקו אומרים כבר שנים ארוכות כי תועלותיו החברתיות והתחבורתיות חשובות משמעותית מההשקעה הנחוצה להקמתו. בכירים בהנהלת רכבת אומרים כי בחינת ההשקעה בקו הרכבת לאילת - כמו בכל קו אחר - צריכה להיעשות בהתאם למדיניות חברתית, ולא רק בראייה כלכלית. ואת המדיניות החברתית, כך מסכמים אותם בכירים, קובעת הממשלה ולא פקידי האוצר.
לפנייה לכתב/ת 
