נתוני משטרת התנועה: יותר דו"חות, יותר הרוגים
ראש אגף התנועה במשטרה, ניצב ברונו שטיין, מבטיח לציבור כי הגברת האכיפה בכבישים תסייע בצמצום מספר התאונות. אז איך קרה שבישראל, דווקא צמצום מספר הדו"חות גרם לשיפור הבטיחות, והגברת האכיפה להחמרת המצב?
אכיפה תורמת לשיפור הבטיחות? לא לפי נתוני המשטרה. מדינת ישראל פרסה עשרות מצלמות אכיפה חדשות, אשר אמורות להתחיל ולשגר דו"חות תוך שלושה שבועות. בכל הזדמנות שקיבל, הסביר ניצב ברונו שטיין כי הפיכת מערך האכיפה הדיגיטלית למבצעי, תביא לירידה ניכרת במספר תאונות, ולשיפור הבטיחות בדרכים. אלא שהבטחות אלה אינן מבוססות על נתוני המשטרה. למעשה, הן מנוגדות למספרים המוכרים לכל העוסקים בבטיחות.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- מומחים: לא ניתן להרשיע על סמך המצלמות
בדיקת ynet מעלה כי ב-2009, השנה שבה נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר בתאונות דרכים אי-פעם, לא נרשם שינוי במספר הדו"חות שרשמה המשטרה לנהגים - על עבירות מהירות או בכלל - לעומת 2008, שנה שבה נרשם מספר הרוגים גבוה במיוחד. למעשה, השוואת נתוני אכיפה בעשור האחרון עם מספר ההרוגים והתאונות הקטלניות, אינה מגלה קשר ישיר בין פעילות אגף התנועה ומצב הבטיחות בדרכים. ואם ישנו קשר כלשהו, הרי שלעתים הוא דווקא הפוך ולבטח אינו מתאים לטיעוני המשטרה.
כך למשל, בין 2004 ו-2006 ירד סך דו"חות התנועה שניתנו לנהגים בלא פחות מ-45% (1.8 מיליון מול מיליון). שינוי דפוס הפעילות, בניגוד לטענות המשטרה, לא הביא לעלייה משמעותית במספר התאונות וההרוגים, אלא דווקא לירידה חדה. מנגד, ב-2008 הייתה עלייה של כ-36% במספר דו"חות המהירות שניתנו לנהגים. גם שינוי זה, שאמור היה לשפר את מצב הבטיחות, התברר כלא יעיל, שכן בשנה זו דווקא עלה מספר ההרוגים והתאונות הקטלניות.
מה קורה כשמספר הדו"חות יורד?
בכירי המשרד לביטחון פנים ואגף התנועה, מבטיחים כי המצלמות החדשות נועדו להגביר את הבטיחות בדרכים, ולא להעשיר את קופת המדינה. לראייה הם מביאים נתונים מארצות שונות, בהן תרמו לדבריהם מצלמות להפחתת מספר תאונות. על-פי המשרד לביטחון פנים, מצלמות אכיפה בצרפת, אוסטרליה ואנגליה הביאו לירידה של בין 30% ל-50% במספר ההרוגים. בקנדה, כך מוסיפים שם, תרמו המצלמות לירידה של 25% במספר התאונות ו-17% במספר ההרוגים.
נתונים מרשימים אמנם, אך חלקיים בלבד, ומתעלמים מתהליכים לשיפור הבטיחות באותן מדינות, שהתבטאו בין היתר בהשקעה אדירה בתשתית בטיחות ייעודית. הנתונים גם מתעלמים מעובדה המוכרת היטב לכל חוקרי הבטיחות - ישראל אינה צרפת. אלא שחשיפת הנתונים המקומיים, לא רק שלא תשרת את מטרות ההסברה של המשרד לביטחון פנים והמשטרה, אלא תעורר סימני שאלה רבים בעניין יעילות מצלמות האכיפה החדשות.
| שנה | סך דו"חות | שינוי משנה קודמת | הרוגים | שינוי משנה קודמת |
| 2004 | 1,766,721 | - | 518 | - |
| 2005 | 1,039,709 | 41%- | 476 | 8%- |
| 2006 | 1,008,364 | 3%- | 448 | 6%- |
| 2007 | 1,076,969 | 7%+ | 431 | 4%- |
| 2008 | 1,264,210 | 17%+ | 449 | 4%+ |
| 2009 | 1,267,784 | 0% | 352 | 22%- |
| 2010 | 1,259,579 | 1%- | 390 | 11%+ |
* נתוני הרוגים ותאונות: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
** נתוני דו"חות תנועה: אגף התכנון של משטרת ישראל
הנה דוגמה אחת: על-פי נתוני אגף התכנון של המשטרה, בין 2004 ו-2006 נרשמה ירידה חדה בדו"חות שניתנו לנהגים בגין נהיגה במהירות מופרזת. הסיבות: צמצום כמות הסרטים הזמינים לשימוש במצלמות האוטומטיות, והעלאת סף המהירות באכיפה עצמה. סך דו"חות המהירות ירד בתקופה זו באופן חד, מ-243 אלף לפחות מ-110 אלף. ומה קרה בכבישים? מספר ההרוגים ירד מ-518 ל-448, ומספר התאונות הקטלניות ירד מ-461 ל-399.
עלייה של 36% באכיפת מהירות
יש גם דוגמאות הפוכות כמובן, המציגות עלייה משמעותית בהיקף האכיפה - יחד עם הרעה במצב הבטיחות. למשל, ב-2007 נתנה המשטרה לנהגים כ-158 אלף דו"חות בגין נהיגה במהירות מופרזת. שנה לאחר מכן, זינק מספר הדו"חות בגין עבירה זו בכ-36%, והגיע לכ-215 אלף. בתקופה זו גם עלה סך הדו"חות מ-1.07 מיליון ל-1.26 מיליון.
| שנה | דו"חות מהירות | תאונות קטלניות |
| 2008 | 214,857 | 381 |
| 2009 | 219,574 | 314 |
| 2010 | 200,381 | 324 |
| 2011 | 151,354 | 354 |
| 2012 | 104,149 | 261 |
מספר תאונות הדרכים הקטלניות נותר כמעט ללא שינוי: 376 ב-2007, 381 ב-2008. מספר ההרוגים בתקופה זו עלה דווקא מ-431 ל-449. בשנה זו גם נרשמה עלייה של כ-21% בהיקף "האכיפה האיכותית" - אכיפת עבירות שלדברי המשטרה הוכחו כגורמות לתאונות, או כאלה שמחמירות את תוצאותיהן. אלא שהתוצאה הייתה דווקא הרעה בבטיחות.
ומה עם 2009, שנת השיא שבה נרשם מספר ההרוגים הנמוך אי-פעם בכבישי ישראל? נתוני אגף התכנון מלמדים כי בכל הנוגע לאכיפה, לא חל כל שינוי - בהיקפה או באיכותה. סך הדו"חות בשנה זו היה כמעט זהה לזה שב-2008: 1.267 מיליון לעומת 1.264 מיליון בשנה לפניה. כך גם בכל הנוגע למספר הדו"חות שניתנו בגין עבירות מהירות: כ-219 אלף לעומת כ-215 אלף. אפילו היקף האכיפה של "עבירות איכות" נותר ללא שינוי מהותי: כ-650 אלף ב-2009 לעומת כ-630 אלף ב-2008.
האם יש להסיק מנתונים אלה כי אכיפה משפיעה לרעה על הבטיחות? ודאי שלא. אלא שמנגד, הנתונים מעמידים באור בעייתי את טענות בכירי אגף התנועה והמשרד לביטחון פנים, לפיהן הגברת האכיפה - ובעיקר אכיפת עבירות מהירות - תוביל לשיפור דרמטי בבטיחות.
לפנייה לכתב/ת 
