בן ה-9 רוצה לראות "האח הגדול". לאפשר לו?

אתחיל בווידוי: אני כמעט ולא רואה טלוויזיה. בחלק מהערבים אני עובדת, פוגשת הורים כמוכם ומלווה אותם במשעולים המרתקים והמאתגרים של ההורות. באחרים יש לי כמה וכמה עיסוקים הקודמים מבחינתי לישיבה מול המלבן המרצד באינטנסיביות קולנית.

אבל זה לא אומר שאני לא יודעת מה קורה שם, לפחות בחלק מהזמן. לאחרונה אני מוצאת עצמי מתעדכנת בקביעות ובפירוט יתר בכל מה שקורה בתכניות הריאליטי דרך הורים מודאגים המגיעים אלי לייעוץ. "תגידי לנו מה עושים! הילד לא מוכן להחמיץ אף תכנית של המרוץ למיליון, ועכשיו גם התחילה עונה חדשה של האח הגדול. הוא אומר שכל הכיתה רואה ושאם הוא לא יהיה בעניינים לא יהיה לו על מה לדבר איתם. והאמת, זה מה ששובר אותי, כי גם ככה המצב החברתי שלו לא משהו. אבל זה מטריד אותי שהוא רואה את התוכניות האלה, עם כל המריבות וההתעסקות בשטויות. מה הוא צריך את זה?".

הצצה לבית של השכנים - באדיבות הטלוויזיה

ואכן, נושא תוכניות הריאליטי מוכר כמעט לכל הורה לילדים בני תשע ומעלה. ייחודן של אותן תוכניות מצוי בכך שהן מתעדות אירועים אמיתיים, בזמן אמת, ללא תסריט כתוב מראש וכשהשחקנים הם אנשים אמיתיים המופיעים בתפקיד עצמם. לכאורה זוהי בסך הכל הצצה אקראית לחיים של אחרים. ומה רע בזה? הרי זה הכי מעניין בעולם. אני זוכרת את עצמי כילדה (בחיים נטולי טלוויזיה, כמובן) הולכת ברחוב, מסתכלת על חלונות מוארים בבתי השכנים ותוהה ביני לביני מי גר שם, מה הם עושים עכשיו, מה הם אוכלים, על מה הם רבים? והנה, היום, הם מגיעים אלינו ישירות לסלון, נשים וגברים זרים לחלוטין, שהופכים משבוע לשבוע לחלק בלתי נפרד משגרת חיינו. אנחנו אוהבים אותם ושונאים אותם, מסכימים אתם ומתנגדים להם, רבים איתם ומזדהים איתם.

אז איפה הבעיה? נתחיל בכך שחלק גדול מתכניות הריאליטי הן לא באמת ריאליטי. אין כאן מקריות וספונטניות, החל מנקודת הפתיחה ולאורך כל הדרך. מדובר בתוכניות מושקעות, מתוכננות ומצולמות בקפידה, הכוללות תפאורה, תאורה, פס קול המותאם למה שקורה על המסך, זוויות צילום מתוחכמות וצוות מנחים (או שופטים) יפים וידוענים, המנצחים ביד רמה על כל ההפקה הנוצצת הזו.

כן, זוהי הפקה לכל דבר וגם המשתתפים בתוכנית נבחרו ומוינו בכובד ראש. צריך לזכור שאנחנו מדברים כאן על טלוויזיה, ולכן נעשית בחירה בדמויות מאוד מסויימות, כאלו שמצטלמות טוב, מאופיינות בקלות, מוחצנות, פרובוקטיביות אם אפשר, ושאין להן שום צורך ו/או רצון לשמור אף מחשבה העוברת להן בראש לעצמן כדי שיהיה מה לראות ומה לשמוע, שיתפתחו קצת "עניינים" בין הדמויות הפועלות, מריבות, חיכוכים, ובקיצור - שיהיה אקשן!

מהמקום הזה הדמויות שאנו פוגשים הן פעמים רבות "שטוחות", כלומר אנחנו מכירים רק פן אחד שבהן, שהוא המאפיין אותן (היפה, העצבני וכו'). גם האינטראקציות שנוצרות ביניהן יהיו בעלות גוון מוגבל. לאורך כל הדרך הם מתמודדים על הזכייה הגדולה, מפגינים רצון וצורך להתבלט, למצוא חן, להביא את הסחורה, ולשם כך, לא פעם, כל האמצעים כשרים: תככים, רמאות, גסות רוח, התלהמות, ניבולי פה.

וכל זה, כך אני רוצה להאמין, לא באמת מדמה את המגוון האנושי במציאות בה אנו חיים. אך עבור ילדינו, בעיקר הצעירים שביניהם, זה עלול להיות בעייתי. אין להם עדיין את היכולת לראות את ה"תמונה הרחבה". הם לומדים מהסביבה כל מה שניתן, מטמיעים ומחקים מילים, מונחים ודפוסי התנהגות. הערכים שאנו מנסים להנחיל, כמו אהבה, הגינות, חברות, סובלנות ודיבור מכבד, לא ממש מתקיימים שם, בין פרק לפרק, בין משימה למשימה. גיבורי הריאליטי הם לא בדיוק גיבורי התרבות שאנו מייחלים להם כדמויות חיקוי והערצה עבור ילדינו.

למה ילדים נמשכים לתוכניות ריאלטי?

בבסיס רוב תכניות הריאליטי מתקיימת תחרות, ותחרות זה אומר מתח, דינמיות, התרגשות - כל החומרים מהם עשויים הסרטים הכי טובים. ילדים הם תחרותיים באופיים וגם אלו שלא כל כך, יאהבו לראות אחרים מתחרים. יש כאן גם משחק, משימות מגוונות, התמודדות עם פחד וקשיים - מה שעושה את זה כייפי עוד יותר.

דבר נוסף שמושך בתוכניות הללו הוא שמתקיימת, לאורך כל הדרך, הבחנה ברורה בין הטובים לרעים, בין אם מדובר בשתי קבוצות יריבות או במשתתף יחיד. החלוקה הזו מאפיינת את דרך חשיבתם של ילדים. כך הם מבקשים לראות את העולם, הכי פשוט שיש: טוב ורע, נכון ולא נכון. חלוקה דיכוטומית וחד משמעית של שחור ולבן. למה להסתבך? את זה הם מבינים היטב ועם זה קל להם להזדהות.

הילדים הבוגרים יותר מגלים בנוסף לאלו גם עניין רב באינטראקציה בין המשתתפים, ובוודאי בכל הקשור לבנים-בנות, זוגיות, קשרים רומנטיים ומיניים. למעשה הם צופים ומשתתפים (באופן פאסיבי אמנם) בסדנה העוסקת במיומנויות חברתיות וזוגיות: איך מייצרים קשרים חברתיים, מה צריך לעשות על מנת להפוך למנהיג, ממה כדאי להימנע אם אתה לא רוצה לסכן את המקום שלך בקבוצה וכמובן גם מה עושים על מנת למצוא חן בעייני מישהי, איך מקרבים מישהו שאני מעוניין ביקרו או לחילופין - איך מרחיקים. כל מה שהכי מעסיק אותם בתקופה זו של חייהם מוצג כרגע לפניהם על המרקע בקלוז-אפ מצולם היטב.

בחלק מסדרות הריאליטי ישנה גם "בחירת הקהל". הקהל בבית יכול לסמס ולקבוע מי יודח ומי יישאר ויעבור לשלב הבא. תחשבו על זה: הילד שלכם, שלא תמיד מרגיש שהוא שולט בחייו ולא פעם אף מתרעם על כך, מקבל הזדמנות פז לשלוט במהלך התוכנית ואפילו לשלוט בחייהם של אנשים אחרים. גדול, לא? גם אם אתם מבינים שזה לא לגמרי כך, הרי בשביל הילד שלכם זו חוויה משמעותית. משחק אינטראקטיבי במלוא מובן המילה.

נקודה נוספת היא ההכרות, הקרבה וההזדהות עם הנפשות הפועלות, שכמו עברו לגור איתנו בבית. ובל נשכח את הצורך הטבעי והמובן להיות חלק מהשיח הקבוצתי בכיתה, בחבר'ה, הנוצר סביב המתרחש בסדרות האלו, כי כ-ו-ל-ם רואים.

אז איך תגיעו להחלטה אם להרשות לילד לצפות בתוכנית או לא?

1. באיזה גיל מותר?

עד גיל תשע עדיף להימנע מתוכניות ריאליטי "הארד קור", כיוון שלילדים אין עדיין שיקול דעת ותפיסת מציאות מפותחת והם מאמינים לכל מה שהם רואים בתןוכנית. אחרי גיל זה מתפתחת יכולת החשיבה והיכולת להבחין מה זה טלוויזיה ומה זו מציאות. חשוב שהחשיפה תהיה הדרגתית, כלומר שהתוכניות שהם צופים בגיל זה יהיו יותר איכותיות.

2. ההחלטה היא שלכם - ושלכם בלבד

3. כשכ-ו-ל-ם רואים

נתחיל בלשאול, בעיקר את עצמנו, מי זה אותו כולם? כשהילד שלכם אומר לכם שכולם רואים ורק הוא לא, אל תיבהלו כל כך מהר. מן הסתם יש גם וגם, כאלו שרואים וכאלו שלא. מבחינתכם זה לא השיקול. אם אתם לא בטוחים מה קורה בכיתה לגבי סדרה מסויימת, ניתן גם להתייעץ עם הורים נוספים שאתם מכירים. מן הסתם גם הם מתמודדים עם העב"מ הזה שנקרא "כולם", וישמחו לחלוק אתכם את ההתלבטות.

4. עד כמה אתם מכורים לריאליטי?

אם התשובה היא "מאוד!", אז יש בעיה. כבר כתבתי בעבר על הנושא של "מודלינג", של הדוגמה האישית של ההורים, וכאן זה לגמרי עובד לרעתכם. אני לא מדברת על היצמדות לסדרה אחת מסויימת מידי פעם, אלא על צפייה סימולטנית בשלוש-ארבע סדרות כאלה כל הזמן. כשזה המצב האפשרות שהילד שלכם לא "יעתיק" מכם היא קטנה מאוד.

5. לבחור סדרה אחת

כשמדובר בילדים גדולים יותר ניתן לאפשר להם לבחור סדרה אחת בה הם יצפו, גם אם היא חורגת משעת השינה (זה לא נורא ללכת לישון ערב אחד קצת יותר מאוחר). התנאי הוא שמדובר בערב אחד בלבד, ושהתוכנית תהיה אחת מהמשובחות יותר.

6. צפייה משפחתית

אפשר להפוך את הצפייה בתוכנית לאירוע משפחתי (ולשם כך ניתן גם להקליט אותה, כדי שהצפייה תיעשה בשעות הגיוניות יותר). בחרו זמן מתאים (שבת חורפית בצהריים נשמע לי מתאים להפליא) ושבו יחד לצפות בפרק של השבוע. גם אם כבר שמעתם מי הודח ומי עלה לשלב הבא, עדיין אפשר ליהנות.

7. צפייה מתווכת וביקורתית

כשאתם יושבים וצופים יחד עם הילדים בסדרת ריאליטי זה הזמן לשמוע מה דעתם על מה שהם רואים, וזו גם ההזדמנות עבורכם להשמיע את דעתכם. רק אל תשכחו  להימנע מנאומים טרחניים ונימה דידקטית. הערות קצרות ושימוש בהומור ישתלבו טוב יותר באווירת הבילוי שניסיתם ליצור.

8. הפכו את הצפייה בתוכניות להכרות מעמיקה עם הילדים

עכשיו, כשיש לכם עניין משותף, אפשר לדבר עליו גם בהזדמנויות אחרות במהלך השבוע. אתם מוזמנים לבדוק מה הם אוהבים בסדרה הזאת, את מי מהחברים שלהם הם היו לוקחים כבני זוג לתכנית כזו, מי מרגיז אותם וכו'. אם חושבים על זה, תוכניות הריאליטי עוסקות בחומרים מאוד משמעותיים בחיינו - יחסים, חברות, אהבה, רגשות, תחרות. אתם מוזמנים לקחת את זה הלאה, עם הילדים שלכם, לכל מקום שיתאים לכם. בידכם הדבר.

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן